כל הפוסטים במאמרים

אמרו חז״ל: ארבעים שנין עד דקאים איניש אדעתיה דרביה. כלה קציר עבר חורף ואנחנו לא נושענו ומייחלים אנו לקיום הנבואה

אחרי חג הפסח, בו מדגישים כ״כ את מעלת ה״מצה״ שעניינה ביטול בתכלית, וחומרת האיסור שב״משהו חמץ (טיפה של יישות, רחמנא

שאלה: לאחרונה מתפרסמים יותר ויותר סיפורים בכתב ובע״פ, על תשובות שמיימיות, המתקבלות באמצעות ספרי ה"אגרות קדש" (וכיו"ב) של הרבי. מה

איתא בגמ׳ (יבמות סב,ב.): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בפרק אחד (בין פסח לעצרת)

חודש אייר אשר בב׳ בו חל יום ההולדת של (כ׳׳ק אדמו״ר מהר״ש (רבנו שמואל) נבג׳׳מ זי׳׳ע, החמישי לנשיאי חב״ד, גורם

שאלה: "איך אפשר לפרסם ש׳׳הגיע זמן גאולתכם״ בשעה שכל החוגים בעם ישראל נמצאים במצב של שממון רוחני, ולא נראה שום

חודש אייר הינו החודש השני לחודשי השנה, על פי מה שקבע ה' בתורתו. והוא החודש השני לצאת בני ישראל ממצרים.

בחג הפסח מסתכלת התוה״ק על ה״תיובתות״ באור חיובי, בהנחה שארבעת סוגי ה״בנים״ אין כוונתם "לקנטר" או ״להצדיק עצמם׳׳ – אלא

בסמיכות לערב פסח שבו נוהגים הבכורים לערוך ״סיום – מסכת״ במקום ״תענית בכורים״, זמן ראוי הוא להתייחס לפן ייחודי במשנתו