ב' אייר יום ההולדת כ׳׳ק אדמו״ר מהר״ש

צומצם
{עליה הראשונה, מושבה רחובותמאת The Education program of the National Library of Israel – The Education program of the National Library of Israel, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=34151370}

חודש אייר אשר בב׳ בו חל יום ההולדת של (כ׳׳ק אדמו״ר מהר״ש (רבנו שמואל) נבג׳׳מ זי׳׳ע, החמישי לנשיאי חב״ד, גורם לנו להתבונן באמרותיו השנונות של הרבי מהר׳ש.

אמרתו המפורסמת ביותר, אשר הפכה להיות סיסמא, והיא מאפיינת את דרך חייו האישיים והציבוריים כאחד, היא: העולם אומר אומר שאם אי אפשר ללכת מלמטה, אזי צריך לדלג מלמעלה. ואני אומר ־ צריך ללכת מלכתחילה "מלמעלה" ־ ״לכתחילה אריבער״… משמעות הדברים היא: בעולם מקובל שאם אי אפשר לפעול באופן צנוע, צריך להתגבר, לדלג מעל כל המניעות, ולפעול בהרחבה ובתוקף. אבל אני אומר שמלכתחילה צריך להתגבר ולהתעלות מעל כל ההפרעות ולפעול בהרחבה ובמלוא התוקף!

אמרה אחרת אשר הינה אקטואלית ביותר לתקופתנו, מביא בשמו הרבי הריי״צ ב״ליקוטי דיבורים": לפני כ- 110 שנים, כאשר ה״בילוי״ים״ אנשי ״העליה הראשונה״ – חרתו על דגלם את הסיסמא ־ "בית יעקב לכו ונלכה״ ועשו תעמולה בקרב היהודים לעלות לארץ ישראל, מתוך זניחת הבסיס והיסוד של תורה ומצוות, אמר הרבי המהר׳ש: אילו היתה עליה זו ברוח ובתוספת שתי המילים הבאות בהמשך הפסוק ־ "באור ה", הייתי עולה בראש מאה אלף חסידים!

המסקנה פשוטה וברורה: היסוד להצלחת החיים בארץ הקודש מכל הבחינות, היא ההליכה בדרך התורה והמצוות באור ה', אשר זה הכלי לברכת ה׳.

נבואה שהתקיימה…

דברי נבואה סביב אותה הנקודה, השמיע בנו כ״ק אדמו״ר הרש״ב מייסד ישיבת "תומכי תמימים" במאמרו הידוע "כל היוצא למלחמת בית דוד" בשיחתו הקדושה בשמחת תורה תרס״א: "…והיובל בו משיח בן דוד בא, אז הוא הזמן של "חרפו אויבך ה׳ חרפו עקבות משיחך"… רוצים הם – הי׳ה לא תהיה ־ לעקור מן השורש את ה"חדר" וה"מלמד" היהודי, ולטמא ר׳׳ל מוחותיהם של ילדי ישראל בכפירה בה׳ ובתורתו… בטוחני שאני רואה את השינוי המר לרע ואת הצרות שהם יביאו על כלל ישראל, ולאחר מכן את הסוף המתוק של יובל עקבות דמשיחא, שיביא את ביאת המשיח.

…״לומד אני את המאמר "אם ראות דור אחרי דור מחרף צפה רגליו של משיח". הדור הראשון המחרף הם מורי בתי הספר והחדרים מסוכנים של חברת מפיצי השכלה, שיחנכו את דור המחרפים והמגדפים השני שיביא את חבלי משיח בעולם ובישראל. ועל כך צריכים למלחמת בית דוד, לחזק את האמונה בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו ולהקל את חבלי משיח״.

היום כשאנו מתבוננים במאורעות התקופה, רואים אנו בעליל כיצד התקיימו הדברים אשר נחזו מראש. עתה כשלצערנו ולבושתנו, בדרך הטבע – ארץ ישראל בסכנה, וההתדרדרות הרוחנית אוכלת בכל פינה, הרי שכל בר דעת, אשר ישקיע מעט מחשבה בנושא, יגיע למסקנה, כי אכן דבר שנבנה על ״יסוד עקום״, הרי שמטבע הדברים, יסבול מ״חוסר יציבות״…

היום כאשר המציאות טופחת על הפנים, הוכשרו הלבבות לקלוט את המסר: ״בית יעקב לכו ונלכה – באור ה״׳, העם חש כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. העם היהודי מבין כי יש צורך בברכת ה׳ ובניסיו, למעלה מדרך הטבע, ורק זה יוכל להיות הפיתרון, ל"מצב ביש" זה בו שרוי העם בתקופה קשה זו של חבלי משיח האחרונים.

את הרעיון הזה יש להחדיר בהתמדה בקרב כל שדרות העם, והעם בשל לקלוט את המסר. חשוב להסביר באופן ברור: השיבה לדרך ה׳ היא הכלי לברכה ולהתגלות משיח צדקנו. הדבר מתחיל מ״עשרת המבצעים״ הידועים אליהם הכריז כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו: אהבת ישראל, חינוך ילדי ישראל על טהרת הקודש, קביעות עיתים לתורה על כל חלקיה כולל תורת הגאולה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים ־ יבנה וחכמיה, נרות שבת קודש, כשרות, טהרת המשפחה. העם עיף וצמא, והדברים יתקבלו כמים קרים על נפש עייפה.

כל ישראל ערבים זה לזה…

הבעיה נעוצה בתחושת האחריות והערבות ההדדית, שחסרה אצלינו. רבים מאיתנו מתהלכים בתחושה של ״אני את נפשי הצלתי". אולם עלינו לדעת כי כלל ישראל הינו מקשה אחת בין אם נרצה ובין אם לאו, וכל נשמה יהודית אחראית לשאר הנשמות. כל אלו שזכו ללכת באור ה׳ כי טוב, עליהם החובה והזכות ליזום פעולות על מנת לפקוח עניים עיורות, בשעה גורלית כזו, אף אחד לא יכול לפטור את עצמו מהחובה – לשוחח ולהסביר בכל דרך אפשרית עם הציבור שאיתו אנו באים במגע, כי זו הדרך הסלולה לעצור את ההתדרדרות בחסדי ה', ולהכין את עצמנו ־ ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו. את זאת יש לעשות בהרחבה, בתנופה ובמרץ – ״מלכתחילה אריבער׳, כסיסמתו של הרבי המהר׳ש, ובשם ה׳ נעשה ונצליח.

ובזכות פעילותנו הנמרצת והיסודית להביא ל״בית יעקב לכו ונלכה באור ה", נזכה לבנין ה"בית השלישי", שהוא יהיה במהרה בימינו, שהוא כנגד יעקב שקראו "בית", ויהיה קיומו לעד כענין הנאמר ב״בית יעקב לכו ונלכה באור ה״׳… (ל׳ ה"בני יששכר", מאמרי חדש חשון, מאמר א׳).

(פנימיות 21, אייר ה'תשנ"ה)