שאלה:
לאחרונה מתפרסמים יותר ויותר סיפורים בכתב ובע״פ, על תשובות שמיימיות, המתקבלות באמצעות ספרי ה"אגרות קדש" (וכיו"ב) של הרבי. מה מקור נוהג זה ומה פשרו?
תשובה:
מדובר בעובדות. אנשים רבים מכל החוגים ומכל קצוי תבל, שואלים את הרבי ומבקשים עצתו וברכתו, ולאחר מכן פותחים ספר מתורתו מסדרת "אגרות קדש", או ספר אחר, ובמקום שפותחים הרי שאם זוכים, מוצאים תשובה מפתיעה ומבינים את קשרה ופשרה.
האמת היא שמאז ומתמיד, פניה לרבי היתה בעצם "התקשרות" במושגים שמעל הטבע. הנה לדוגמא שני קטעים מדברי הרבי בענין הכתיבה אליו:
א. מענה לדו״ח מכינוס השלוחים בדרום אמריקה, שלהי חשון תשמ״ז: ״נת׳ ות״ח ואזכיר עה״צ, ואין הזמן גרמא לקרות אפי׳ – אבל הנתינה כבר בשלימותה ובכל הפרטים, כפסק דין תורת אמת. להקל ההבנה גם לאלו וכו', הראו דוקא בזמנינו, דוגמא בולטת ושעל פיה עושים בפועל ואפילו בענינים הכי עיקריים והכי גדולים, שאפי׳ בדומם – ביכולת בנ״א לפעול כהנ״ל: תיכף שמכניסים לקאמפיוטר (מחשב] מספר פרטים עיקריים – ברגע כמימרא יודעים כל המסקנות ופס״ד לפועל ממש. וכשמוסרים – מזכירים כהנ״ל על הציון (דכ״ק מרח אדמו״ר) ה״ז כפשוט ביתר שאת ועד לאין ערוך – ממסירה לדומם הנ״ל, להבדיל באין ערוך.
ב. דברים שנאמרו בהתוועדות ה׳ תשרי תשמ״ט (ספד "התוועדויות" תשמ״ט עמ׳ 28): ״גם אלו שמאיזו סיבה שתהיה נתעכבו משלוח ה״פדיון נפש״, והוא הגיע רק לאחר הנסיעה ל״אוהל״, או נשלח רק עכשיו, או שעדיין לא נכתב וישלח רק מחר, כולל ״מחר לאחר זמן״ – בודאי שנשיא דורנו כבר נותן להם את כל הברכות… – – – ועד׳׳ז בנדו״ד, אלו שעדיין לא הגיעו הפדיונות שלהם – שנשיא דורנו נותן להם את כל הברכות, ובוודאי שהוא יודע מה שהם יכתבו, במכ״ש וק״ו מזה שעוד קודם שעלה למרום הוא ידע ענינים כאלו״…
הנה כי כן, אין עתה חידוש בדבר, אלא שעתה רואים במוחש את התשובות, ואכן ברגע כמימרא.
"התקשרות״ אל הרבי יכולה להיות ע״י מחשבה, או גם ע״י כתיבה בנוסף לכך. נצטט ממכתבו של הרבי מר״ח שבט תשי״א בנוגע להנהגות ביום ההילולא י׳ שבט:
…״יקרא כל אחד פ״נ (כמובן בחגירת אבנט) אלו שזכו להיכנס ליחידות, או עכ"פ לראות את פני כ׳׳ק מו"ח אדמו״ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ״נ כאילו עומד לפניו. להניח הפ״נ אח״כ בין דפי מאמר, קונטרס וכו׳ של תורת כ״ק מו"ח אדמו"ר הכ״מ ולשלחו (אם אפשרי באפשרי בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו".
מהו ענין ציור פני רבו? פעמים רבות ביאר זאת הרבי. נצטט מ׳׳תורת מנחם׳׳ ח״א עמ׳ 50: …״ציור פני הרבי הוא ע״ד ובדוגמת ראיית פניו, שיש בזה עילוי לגבי לימוד תורתו, בדוגמת מעלת הראיה לגבי שמיעה. וההתבוננות בציור פני הרבי, תעורר אותם לבוא להכרה והרגשה, גם אם עד עתה לא היתה אצלם הכרה וההרגשה״. וכן מצינו ב״תורת מנחם״ ח״א עמ׳ 67: ..״כאשר יושבים… במצב של נמיכות רוח כו׳, אזי העצה היא להתקשר אל הרבי ע״י ציור פני קדשו. מזמן לזמן צריך כאו"א לצייר לעצמו פני קדשו של הרבי, ולהיזכר בדברים ששמע מהרבי. גם אלה שלא ראו את הרבי, יכולים לצייר לעצמם פני קדשו ע״י תמונה, וללמוד מתורתו. צריכים אנו לדעת שיש לנו "אבא קדישא", ובמילא, אין מה לדאוג. – ועי״ז יתווסף עוד יותר בקבלת ההשפעות מהרבי בהתאם להבטחתו שרועי ישראל "לא יפרדו מעל צאן מרעיתם" בכל המצטרך הן ברוחניות והן בגשמיות, בבני חיי ומזונא רויחא".
״מהי התמיהה שגם עכשיו ימשיך הרבי לשלוח?! באיזה אופן להודיע – יש לרבי את הדרכים שלו, ואין אנו צריכים לדאוג באיזה אופן יודיע הרבי. יכולים לסמוך עליו״! (מ״תורת מנחם״, ח״א)
ומה ענינו של הנחת המכתב בתוך ספר מתורת הרבי? מבואר הענין עפ׳׳י דברי קדשו ב״ליקוטי שיחות״ חל״ב עמ׳ 23: …״צדיקים דומים לבוראם״, וכשם שהקב״ה נתן (הכניס) את עצמו בתורתו כמחז״ל ״אנא נפשי כתבית יהבית״ (שבת קה,א) עד׳ז בצדיקים ש״נותנים״ (ומכניסים) את עצמם בדברי תורתם… – – מובן שע״י ה״התקשרות״ לנשיא הדור, עם כתביו, ספריו, וכו׳ שבהם הכניס את עצמו כנ״ל, נמשך מהקיום העצמי והנצחי של קדושת הצדיק והנשיא, לכל ההולכים בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד.
על כך שגם עתה, במצב זמני זה עד לגאולה תיכף ומיד ממש, ממשיך הרבי להעביר אלינו הוראות, מתבטא הרבי נשיא דורנו משיח צדקנו, ב״תורת מנחם״ ח״א עמ׳ 130: …"שהחיים נצחיים הם", ובמילא, ישנם בתקפם כל עניני השליחות והכוחות שניתנו על ידו, וגם עכשיו ממשיך לדרוש בכל התוקף אודות קיום השליחות ששלח כבר, וממשיך לשלוח!
ישנם התמהים על דיבורים אלה, אבל האמת היא שמצינו בתנ״ך ״ויבוא אליו מכתב מאליהו הנביא״, כמה שנים לאחר שעלה בסערה השמימה! וגם כאן, מהי התמיהה שגם עכשיו ימשיך הרבי לשלוח?! באיזה אופן להודיע – יש לרבי את הדרכים שלו, ואין אנו צריכים לדאוג באיזה אופן יודיע הרבי. יכולים לסמוך עליו !
רואים אנו בפועל ובמוחש, שאחת הדרכים של הרבי להודיענו – היא באמצעות פתיחת ה"אגרות קדש" וכיו"ב. השאלה המעניינת היא כיצד הגיעו החסידים לדרך זו?
– אכן כבר אמרו חז״ל ש״ישראל אם לא נביאים ־ בני נביאים הם", וקשרו עם הפניה לרבי, מנהג ישראל שמוזכר ומבואר בשיחות קדשו.
לפנינו קטע משיחת ש״פ במדבר התשמ׳׳ט מספר ״התוועדויות״ תשמ״ט ח״ג עמ׳ 223 (מוגה): ״ש״גורל״ הו"ע נעלה ביותר כמ״ש ״בחיק יוטל הגורל ומה׳ כל משפטו" (משלי טז,לג) וכמ׳׳ש בתשובות הגאונים (שו"ת הגאונים קושטא- של״ה, ירושלים ־ תש"כ, סימן ס׳) – "אין הגורל אלא מפי שמים" (ראה גם שו״ת חות יאיר סי׳ סא) ועד כדי כך ש״העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות״. וביאור הענין: הצורך ב"גורל" כפשוטו בהנהגת בני אדם, הוא כשאין יכולים להחליט ע״פ שכל (כיצד לחלק נכסים, וכיו"ב) שאז, עושים גורל, ומתנהגים בפועל ע״פ הוראת הגורל שהוא ״מפי שמים״. ונמצא ש״גורל הרע שלמעלה מטעם ודעת".
וכידוע מנהג ישראל מקדמת דנא שכשהיו רוצים לברר איך להתנהג בעניני הרשות (בענין שלא נתפרשה הוראה בתורה לעשות כך או כך) היו מבררים ע״פ גורל וכיו"ב, כמו לפתוח ספר קדוש (חומש וכיו"ב), ובמקום שנפתח הספר שזהו בהשגחה פרטית – מוצאים סימן וכו׳, ועפי״ז מחליטים כיצד לנהוג בפועל, ומפרשים שכיון שנפתח הספר בפסוק פלוני, ה״ז סימן מן השמים שרצונו של הקב״ה שיעשו באופן כך".
לסיום, כדאי לצטט את דברי הגה׳׳ח ר׳ מרדכי אשכנזי ע"ה המרא דאתרא של "כפר חב״ד" – עיר הבירה של ליובאוויטש באה׳׳ק, בכנס ה״הקהל״ האדיר שנערך ב״יד אליהו״: ״עצם התופעה שרבבות תשובות מגיעות באופן זה ליהודים מכל העולם כולו, ועד שזה נעשה באופן של ״מעשים שבכל יום״, הרי זו תופעה שלא היה לה אח ורע בהיקפה החובק עולם, ודבר זה עצמו הוא. חלק מ"נפלאות המשיח"…
(פנימיות 21 – מאת הרב יוסף אברהם פיזם, אייר ה'תשנ"ה)