כל הפוסטים במועדי השנה

עד מתי מאנת להתגלות?!
י”ב ־ י״ג תמוז – הם ימי חג גאולת כ״ק אדמו׳׳ר מוהריי״צ זי׳׳ע, מגלותו בעיר קסטרומה, לפני שבעים שנה בדיוק.

סיפור יציאת מצרים
ברמב״ם הל' חמץ ומצה רפ״ז: ״מצות עשה של תורה לספר בנסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר ״זכור

אור החסידות – ״שני המאורות הגדולים״
בחדש אלול ירדו לעולם נשמותיהם של ״שני המאורות הגדולים״, רבי ישראל בעש"ט נ״ע, מייסד תנועת החסידות הכללית בשנת תנ״ח (נח״ת),

משנכנס אדר מרבין בשמחה
"משנכנס אדר מרבין בשמחה״. דייקו בזה גדולי ישראל, שלא אמרו חז״ל ״משנכנס אדר נשמח״ אלא ׳׳מרבין בשמחה״. מכלל שכל השנה

הרבי – י׳ שבט
שלושים יום קודם החג דורשין בהלכות החג״. יום י׳ שבט, הוא יום קבלת הנשיאות של כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו, זהו

וכל מאמינים
חדש תשרי, מכיל בקרבו את הימים הנוראים, שבמרכזם עשרת ימי תשובה. אך טבעי הוא לעסוק

גדר ימי התשלומין דחג השבועות
אדמו"ר הזקן פוסק בסידורו שאין אומרים תחנון מר"ח סיון עד י״ב בו דהיינו ה׳ ימים אחר חג השבועות כי החג

"ביטול היש" – ו"הבנה והשגה", סתירה או השלמה
אחרי חג הפסח, בו מדגישים כ״כ את מעלת ה״מצה״ שעניינה ביטול בתכלית, וחומרת האיסור שב״משהו חמץ (טיפה של יישות, רחמנא

ארבעת הבנים בחוגי ״בני תורה״…
בחג הפסח מסתכלת התוה״ק על ה״תיובתות״ באור חיובי, בהנחה שארבעת סוגי ה״בנים״ אין כוונתם "לקנטר" או ״להצדיק עצמם׳׳ – אלא

"ורצוי לרוב אחיו"
על הנאמר בסוף המגילה ״כי מרדכי היהודי וגו׳ ורצוי לרוב אחיו וגו' אומרים חז״ל (מגילה ט"ז ב') "לרוב אחיו", ולא