כל הפוסטים במועדי השנה

י”ב ־ י״ג תמוז – הם ימי חג גאולת כ״ק אדמו׳׳ר מוהריי״צ זי׳׳ע, מגלותו בעיר  קסטרומה, לפני שבעים שנה בדיוק.

ברמב״ם הל' חמץ ומצה רפ״ז:  ״מצות עשה של תורה לספר בנסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר ״זכור

בחדש אלול ירדו לעולם נשמותיהם של ״שני המאורות הגדולים״, רבי ישראל בעש"ט נ״ע, מייסד תנועת החסידות הכללית בשנת תנ״ח (נח״ת),

"משנכנס אדר מרבין בשמחה״. דייקו בזה גדולי ישראל, שלא אמרו חז״ל ״משנכנס אדר נשמח״ אלא ׳׳מרבין בשמחה״. מכלל שכל השנה

שלושים יום קודם החג דורשין בהלכות החג״. יום י׳ שבט, הוא יום קבלת הנשיאות של כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו, זהו

חדש תשרי, מכיל בקרבו את הימים הנוראים, שבמרכזם עשרת ימי תשובה. אך טבעי הוא לעסוק בענין התשובה. לפנינו סיפורו המאלף

אדמו"ר הזקן פוסק בסידורו שאין אומרים  תחנון מר"ח סיון עד י״ב בו דהיינו ה׳ ימים אחר חג השבועות כי החג

אחרי חג הפסח, בו מדגישים כ״כ את מעלת ה״מצה״ שעניינה ביטול בתכלית, וחומרת האיסור שב״משהו חמץ (טיפה של יישות, רחמנא

בחג הפסח מסתכלת התוה״ק על ה״תיובתות״ באור חיובי, בהנחה שארבעת סוגי ה״בנים״ אין כוונתם "לקנטר" או ״להצדיק עצמם׳׳ – אלא

על הנאמר בסוף המגילה ״כי מרדכי היהודי וגו׳ ורצוי לרוב אחיו וגו' אומרים חז״ל (מגילה טז,ב) "לרוב אחיו", ולא לכל