מר חשון

לרומם את העולם

הסמיכות של חודש מר־חשון, בו לעת עתה אין חגים ומועדים (עד אשר תתקיים בו חנוכת בית המקדש השלישי כהבטחת הקב״ה, כמובא בחז׳׳ל אודות חנוכת הבית השלישי בחודש מר־חשון), לחודש תשרי – חודש החגים, מתפרשת בחסידות כך:

רצה הקב״ה ללמדנו, כי את המטען הרוחני המקודש והנעלה לו זוכה יהודי, יש להחדיר בתוך ימי החולין, ימי השגרה, ובתוך העולם הזה הגשמי דוקא. לפיכך מיד מתוך החודש המקודש ביותר בחגיו ה״כלליים״, החודש המהוה ״ראש״ לשנה כולה, נכנסים אנו לחודש, שלכאורה כולו חולין, על מנת לקדשו, בעבודתנו.

ידוע המנהג של רבותינו נשיאנו לומר לאחר שמחת תורה ושבת בראשית, שעתה מתחיל סדר העבודה של ״ויעקב הלך לדרכו״.. היה גם נהוג בכמה קהילות, וכן מנהג ליובאוויטש עד היום להכריז במוצאי שמחת תורה ובמוצאי שבת בראשית – בבית המדרש – ״ויעקב הלך לדרכו״.

כוונת הדברים, מתפרשת בשיחות קדשו של הרבי, כך: [ספר ״קונטרסים – חורף ה׳תשל״ח״, שיחת מוצ״ש בראשית, ועוד.]

ו"יעקב": השם יעקב ניתן על שם "וידו אוחזת בעקב עשיו", שם זה  מציין את הירידה של היהודי אל העולם, עד שהוא עוסק גם עם ענינים שבבחינת "עקב עשיו" – במטרה לרומם אפילו את הענינים הנמוכים ביותר בעולם, אל הקדושה, משום כך אומרים "ויעקב הלך לדרכו״, עם המעבר מחודש תשרי לכל השנה, שבזה מדגישים את הנתינת־כח מהקב״ה ליהודי, שאף שעליו לרדת ממדרגתו הגבוהה אל ההתעסקות ב״עקב עשיו״, אין הוא צריך להירתע מכך, כי זה עניינו של יעקב להעלות את עניני העולם הזה לקדושה, ו״אל תירא עבדי יעקב״.

״הלך״: יהודי נקרא ״מהלך״, בעוד שמלאכים ונשמות בגן עדן נקראים ״עומדים״ כלשון הפסוק ״ונתתי לך מהלכים בין העומדים (מלאכים) האלה״, וכלשון הפסוק ״חי ה׳ אשר עמדתי (הנשמה) לפניו״. היהודי נשלח לעולם הזה כדי ללכת מחיל אל חיל, במדרגות עבודת ה'.

האפשרות של יהודי להתעלות על־ידי עבודתו בעולם הזה הגשמי, היא כה נעלית, עד שעליות הנשמה בגן עדן מכונות ״עמידה״, ביחס ל״הליכה״ מדרגה לדרגה, באין ערוך, ע״י עבודת הקודש המאומצת בזיכוך הגוף והעולם הזה והכנתם לקליטת אור הגאולה, על־ידי כך.

ירידת הנשמה בגוף היא ״ירידה צורך עליה״, שכן כדי להשיג את המעלה הנפלאה של ״מהלך״, כדאי לנשמה לרדת לגוף הגשמי ולעולם הזה הגשמי, כך הוא הדבר גם לגבי הירידה מחודש תשרי לכללות השנה. שכן דוקא על־ידי הירידה הזאת, ועל־ידי ההתעסקות בעניני חולין כדי לקדשם בבחינת ״כל מעשיך יהיו לשם שמים״ ו״בכל דרכיך דעהו״ – מגיע היהודי לדרגא עליונה ביותר – דרגת ״מהלך״, דבר המתבטא במלה ״הלך".

״לדרכו״: מבואר בחסידות כי הביטוי ״דרך״ מציין את החיבור בין שני מקומות שונים, ובענין זה מובא משל: משל למלך היושב ב״קיטון המלך״ שבהיכל המלכות שבעיר מלכותו, אשר הקשר שלו עם הפינה הנידחת ביותר בארצו, נעשה על־ידי ״דרך״ המחברת בין המלך ומקומו, למקום הנידח והמרוחק. כך בנמשל: המלך הוא הקב״ה, ו״הפינה הנידחת״ הוא העולם הזה הגשמי על מכלול עניניו. ה״דרך״ לחברם – היא על־ידי עבודת הקודש של היהודי בזיכוך העולם. לשם כך נשלחה נשמתו של היהודי לעולם הזה הגשמי, כדי שהוא יהיה זה שיצור את ה״דרך״ הזאת ויקשר את המציאות הגשמית לאלוקות. הקב״ה ברא את העולם הגשמי והתחתון כדי שהיהודי יעשה ממנו ״דירה״ לו יתברך, וכך תיווצר ה״דרך״, בין התחתון ביותר, לבין העליון שאין עליון למעלה ממנו. זוהי ״דרכו״ של יעקב. זו שליחות נשמתו.

ב״חודש תשרי״ – קיבלנו את הכוחות מהקב״ה – להפוך את העולם למשכן לה׳, להפוך את ה״גולה״ – ל״גאולה״, במהרה ממש, ולזכות על־ידי־כך בשנת נפלאות טובות!

(פנימיות 58 מר חשון ה'תשנ"ט מאת הרב יוסף פיזם)