הגאון המקובל הישיש רבי אפרים אליעזר הכהן יאללעס זצ"ל
נולד ביום ה׳ שבט תרנ״א לאביו הגאון הגדול והצדיק המפורסם רבי שלום הכהן יאללעס זצ״ל גאב״ד סטריי בגאליציה, הנודע בשם האדמו״ר מסאמבור. סבו היה הגאון הקדוש רבי אורי מסאמבור זצוק״ל מגדולי האדמו״רים שבדורו, (תלמיד מובהק בנגלה לבעל ה״שואל ומשיב״ ובנסתר לצדיק המפורסם ה"שר שלום" מבעלזא).
הוא נקרא ״אפרים אליעזר׳׳ על שם סבו זקנו הגאון רבי אפרים צבי יאללעס (שרבו השרף מסטרליסק זצוק״ל העיד עליו, כי הוא ״כהן אמיתי מזרעו של אהרון״), ועל שם סבו רבי אליעזר יצחק גאב״ד אוליינוב (מגדולי תלמידי בעל ה״שואל ומשיב״). ראשית חינוכו קיבל אצל סבו הגה״צ רבי אורי מסאמבור, שרבו הרה״ק ה״שר שלום״ מבעזלא זצוק״ל העיד עליו שהיה לו גילוי אליהו. כבר בגיל 10 כתב חידושי תורה שהפליאו את גדולי הלומדים, אולם פנקס חידושיו מימי ילדותו נפל בתרע״ב לתנור ונשרף. כשגדל למד אצל הגאון האדיר רבי יוסף ענגיל זצ״ל.
כל ימיו יגע בנגלה ובנסתר, והיה בקי ומעמיק נפלא בכל חלקי התורה, ביחד עם עסקו בחסידות ובעבודת ה׳ טהורה. בנוסף לגאונותו האדירה בכל חלקי התורה היתה לו גם התמחות גדולה בהוראה למעשה, ונודע כאחד מגדולי הפוסקים והמשיבים שבדור. בתרע״ג הוסמך על־ידי הגאונים רבי דוד הורביץ אב״ד סטניסלאב ורבי נתן לוין אב״ד רישא. רבי דוד הורביץ כתב עליו: ״האברך יקר הערך, הרב הגדול החריף והעצום, בקי בחדרי תורה זך הרעיון וצח השכל, איש אשכולות כתרה של תורה״.
משנת תרע״ו עד תרפ"א היה חבר הבית־דין בעיר סטריא, עיר שהיתה מלאה חכמים וסופרים. בתרפ״א הגיע לארצות־ הברית לכהן כרב ואדמו״ר בקהילת סטריא וסאמבור בניו-יורק, אולם שנה לאחר מכן, כאשר עמדו על גדולתו פרנסי העיר פילדלפיה, שהיתה אז מרכז גדול של תורה ויהדות, הפצירו בו לבוא לעירם לכהן כסגן האב״ד לאגודת הקהילות בפילדלפיה. בשנת תש״ח נתמנה לאב״ד בעיר זו,משרה בה נשא למעלה מארבעים שנה. הוא העמיד שם את עניני הדת על תילם, היה ממיסדי הישיבה ופעל רבות בהפצת תורה.
הרב יאללעס הוכתר כנשיא הכבוד של אגודת הרבנים בארה״ב וקנדה, והתחשבו בדעתו על עניני הרבנות וההוראה. היה מגדולי המשיבים שבדור, בעל כתב וסגנון בלתי רגיל ביופיו. חלק מתשובותיו בהלכה קיבץ בספרו שו״ת ״דברי אפרים אליעזר״, וכן הדפיס את הספר שו״ת ״הרי בשמים״ מהגאון רבי אריה ליביש הורביץ זצ״ל אב״ד סטאניסלב (זקנה של אשתו הרבנית). כמו־כן השאיר כתבים רבים בתורת הסוד.
בכ״ה לחודש מרחשון תשמ״ט נסתלק הגאון זצ״ל, והוא כבן צ״ח שנים, כאשר על־אף זקנותו המופלגה היה עד לרגעיו האחרונים בדעה צלולה ולא פסק פומיה מגירסא.
"ידו כידי ממש"
עוד בחיי כ׳׳ק אדמו׳׳ר מוהריי״צ נ״ע, היה הרב יאללעס זצ״ל ממעריציו הגדולים של הרבי. ראה מכתבו המדהים אל הרבי הנדפס בשולי הגליון לאגרת ו׳טז מיום כ״ח טבת תשי״ח, שמתאר בעצמו את הערצתו ואהבתו אל הרבי כבר אז, ומה שהגיב על זה כ״ק אדמו״ר הריי״צ, ומה שמבאר הרבי באגרת שם את דברי חותנו בזה, פלאי פלאים ממש.
באותה תקופה נוהג היה הגאון זצ״ל לקבל בכל שנה ערבות להושענא רבה מהרבי הריי״צ נ״ע. בשנת תש״ו הגיע הרב יאללעס באיחור אל הרבי הריי״צ, וכבר לא היו אצלו ערבות. והרבי אמר לו: ״אצלי, אזלו כבר הערבות, אולם עצתי לך, לך אל חתני הרמ״ש שליט״א ובקש ממנו שיתן לך, ידו כידי ממש״.
״למה תתעצלו להתקשר באותו צדיק"
מכתב נפלא ומרגש, כתב הרב יאללעס אל אחד מבני משפחתו, ביום השלושים להסתלקות כ״ק אדמו״ר הריי״צ נ״ע. והרי ציטוטים ממנו:
״…במשך הזמן, כשעה וחצי, שהייתי בצל קורתו של עטרת חסידי חב״ד, צדיק אמת הרמ״ש שליט״א, נתאמת אצלי הרושם שלי, מן דיבורים קדושים וטהורים שיצאו מפי קודש הקדשים אדמו״ר נ״ע הכ״מ, ביחוד בליל הושענא רבה תש״ו, בעת שאמר לי כי יתן עבורי את ההושענא בידי הרמ״ש שליט״א, כי ״ידו כידו״, ובמילא פיו כפיו הקוה״ט.
״אתפלא עליכם צעירי צאן קדשים, למה תתעצלו להתקשר באותו צדיק קדוש וטהור. הגם שהבנתי מדבריו הטהורים והנאמנים של הרה״ק הרמ״ש שליט״א כי אין רצונו עכשיו לנהל את העדה הקדושה, אבל עליכם צעירי חסידי חב״ד, להתגבר אפילו על רצון צדיק, באתערותא דלתתא, למען כבוד השי״ת.
״לא רבי אנוכי, אבל תלי״ת הנני בן ותלמיד של רבי, וגם לרבות נכדו ותלמידו של רבי וצדיק הדור, איש אלקים קדוש ונורא זכי״ע. ויש לי ב״ה הרגשה באוירא דרבי.
״אותו צדיק שליט״א מנחם שמו, וכן הוא: לנחם את הלבבות הנשברים והנדכאים, והוא ״משיב נפש״, להשיב נפשו הקדושה של רבנו נ״ע לתלמידיו ואנ״ש שי׳.
״ש״ב אוהבך המצפה לישועה ונחמה שלימה, אפרים אליעזר במו״ה שלום הכהן זצ׳׳ל.
הביקור האחרון בחול-המועד פסח תשמ"ח
בשנה זו האחרונה לחייו בהיותו בן צ״ז שנים, לא שינה ממנהגו לקבל פני רבו ברגל, ובא מפילדלפיה לניו-יורק בשארית כוחותיו כשהוא נתמך על־ידי נכדיו שי'. בתחילה היה משך זמן עם בני משפחתו והרבי דיבר בדברי תורה, בנגלה ובנסתר ובעניני גאולה ומשיח.
אחר־כך ביקש הגה״צ זצ״ל להשאר עם הרבי לבד ביחידות. ושהה כמחצית השעה. בסוף היחידות, ושלא כמנהגו הרגיל, ליווהו הפעם הרבי עד מחוץ לבנין כאשר הגאון. זצ״ל פוסע לאחור, נתמך בשני נכדיו. הרכב שהיה צריך לבוא עדיין לא הגיע, ובינתיים הביאו כסא וישב עליו. הרבי אמר לו ״יראה כהן בציון״, ואמר לקהל הרב שנכח שם שמכיון שעתה יום־טוב שינגנו ניגון שמח, והתחילו לשיר ״ושמחת בחגך״ כשהרבי עומד ומעודד השירה במאור פנים. אחר־כך עמד וחיכה עד שנכנס לרכב ועד שהרכב נעלם מן האופק. זו היתה הפעם האחרונה שנפגשו בעלמא דין…
(פנימיות 58 מר חשון ה'תשנ"ט – מאת: הרב שלום דב וולפא)
hpv