ימים אלו של שלהי חודש טבת הינם ימי ההילולא של הרמב״ם (כ׳ בטבת) ואדמו׳׳ר הזקן בעל התניא והשולחן־ערוך (כ״ד טבת). בין הדברים המשותפים להם, ניתן להצביע על העובדה ששניהם היו מזרע דוד, ושניהם עסקו בספריהם בנושא הגאולה וביאת המשיח. הדבר כמובן מהוה ביטוי לכמיהה לגאולה שפיעמה אצל גדולי עולם אלה, כמיהה שתורגמה לעשיה ממשית כדי ״להביא לימות המשיח״.
על הציפיה והעשיה למען הגאולה, כתב דברים מעוררי לב מאד, הרה״ק ר׳ אהרן ראטה זצ״ל בספרו ״שומר אמונים״ מאמר הגאולה (עמ' שנ"ו ואילך), וזו לשונו:
״והיא מצוה גדולה ונוראה, מצוה מיוחדת לחכות ולצפות לגאולה וישועה… ויזכה לעתיד לבוא בשביל זה החיכוי והצפוי לאור באור גדול ונורא, ולאור באור זיו השכינה, אשר יחשך אור השמש בזיו תפארתו (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבא־ות. והעמלק הרשע אשר תלוי מחיית שמו וזכרו בזה הצפוי והגאולה, מקרר לב האדם מזה, ומשכחו מזו העבודה הקדושה, ומסיח דעתו ודיבורו ממנו, ולא כן עשו אבותינו ורבותינו הקדושים, שכל מחשבותיהם ודיבוריהם תמיד היו רק בהגאולה ובהרמת קרן השכינה הקדושה, כי על ידי זה, ההשתוקקות והגעגועין שלנו למלך המשיח ירחם עלינו אב הרחמן, כי עיקר קבלת שכר, על ידי צער ומחלת לב בתוחלת ותקוה ממושכה (כמובא באגדות מהרש״א, סנהדרין צ״ז ע״ב ד״ה אנו למה מחכים).
לכן כל בעל נפש הרוצה לזכות לאורו של משיח צדקנו, יראה לעורר תמיד בקרבו זה החיכוי והצפוי, ואל יניח מעמלק הרשע לקרר עצמו מזה, וזה יהיה תמיד כל דיבורנו וצפייתנו מתקות וצפיית הגאולה, כי כל דיבור מזה וכל רגע שמצפה לזה מקיים בזה מצות עשה מן התורה. [ואני השפל תקנתי בזה עצה טובה לתלמידיי ואוהביי, שבכל עת טבילתם שטובלים עצמם במימי טהרה, יכוונו גם לטבול עצמם על זו הכוונה, שיהא נפשנו וגופנו מוכנים לקבל את פני משיח צדקנו, אשר אנחנו מצפים אליו בכל יום שיבוא, והיא עצה נפלאה בעזרת השם לקיום מצות תקות הגאולה, ולעורר נפשו לזה)… ודי לך אחי באלו ההערות אם ניצוץ נפש אלקות ונפש ישראלי בקרבך… ודע כי תקות הגאולה ממתיק כל הדינים״. עכל׳׳ק.
בימים אלו, מתמלאים ארבעים ותשע שנים לנשיאות הרבי מה"מ, (י׳ שבט השי״ת) שאורו הולך ומאיר בכל העולם, וביום הבהיר יו״ד שבט ה׳תשנ״ט, תתחיל שנת החמישים לנשיאותו. ציון תקופת "יובל", למי שהחיה את אש האמונה בביאת המשיח בדורנו, בודאי עושה רושם בכל העולמות, ודברי קדשו המלהיבים בענין הגאולה בזמננו זה, הם נר לרגלינו:
’׳וצריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל ממש, והוא: על פי הידוע ש״בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל (פי׳ הברטנורא למגילת רות), אחד הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן ייגלה אליו השי״ת וישלחו (שו״ת חת״ס חו״מ [ח״ז] בסופו [סצ"א]). ועל פי הודעת כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, והמשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל העבודה – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה״שלח נא ביד תשלח״, השליחות של כ״ק מו״ח אדמו״ר. ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות הוא – לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!
״…והכונה בפשטות היא – שמכינוס השלוחים צריכות לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו׳ לקבלת פני משיח צדקנו, על ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ושבעל־פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד – על ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת.
והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל, כלל״! (ציטוט משיחת הרבי ב״כנס השלוחים העולמי״ ה'תשנ"ב)
פנימיות 60 טבת תשנ"ט