אור הלבנה כאור החמה

גילוי עצום – הנראה להעלם והסתר

עם ישראל, ודוד מלכא משיחא נמשלו ללבנה כמבואר בחז״ל. וצריך ביאור תוכן הענין דמיעוט הלבנה, בחציו השני של החודש, ביחס לישראל ש׳׳מונין ללבנה״, שהלבנה הולכת ומתמעטת ועד שמתכסה ונעלמת לגמרי.

ובהקדמה – שכיון שבחציו הראשון של החודש מוסיף והולך אור הלבנה מיום ליום, ובחציו השני של החודש פוחת והולך אור הלבנה מיום ליום, היה צריך להיות לכאורה גם המנין ללבנה באופן שבחציו הראשון של החודש יהיה מנין הימים מוסיף והולך (יום א׳, יום ב׳ וכו׳, עד יום ט״ו. ואילו בחציו השני של החודש יהיה מנין הימים פוחת והולך (יום ט׳׳ו, יום י״ד וכו׳, עד יום א׳).

אבל, לא זו בלבד שמנין הימים בחציו השני של החודש אינו פוחת והולך, אלא אדרבה, שמוסיף והולך במנין גם לגבי השלימות של יום הט׳׳ו. וזאת באופן שמנין היום שלאחרי ט״ו, היום שבו נחסר מהשלימות של אור הלבנה – שהיתה ביום הט״ו-״לבנה במילואה״, הוא ט״ז, מספר אחד יותר מט״ו וכן הלאה, עד אשר המנין של היום האחרון של החודש, היום שבו מתכסה ומתעלם אור הלבנה לגמרי, הוא כ״ט או ל' – כפלים ממספר ט״ו!

זאת . ועוד: העילוי בחציו השני של החודש, מודגש גם בגימטריא והרמזים שבימים אלו, ולדוגמא: מספר י״ז – הגימטריא של ״טוב״, מספר י״ח – ח״י, מספר י״ט – הגימטריא של ״בטוב״, מספר כ׳ – יו״ד במילואו, מספר כ״א – ״אך טוב לישראל״, מספר כ״ב – בך יבורך ישראל, מספר כ״ג – הגימטריא של ״טובו״, מספר כ״ד – ושמתי כדכד שמשותיך, מספר כ״ה – כה תברכו את בני ישראל, מספר כ״ו – הגימטריא של השם המפורש – הוי׳, כ״ז בגימטריא ז״ך, כ״ח בגימטריא ״כח״, כ״ט – מספר כל ימי החודש, שלשים – הוא מעלה של חודש מלא. וכיו״ב.

וטעם הדבר – כיון שישנו ציווי והוראה ונתינת כח – ״מעלין בקודש״ (ברכות כ"ח א'), לכן מיום ליום מתווספות מעלות וסגולות, בימי החודש. ועל פי זה צריך אכן ביאור כיצד מתאים מעלין בקודש שבא לידי ביטוי כנ״ל, יחד עם ״מיעוט הלבנה״ באותם ימים?

ויש לומר ולבאר: לבנה וחמה הם ״מקבל ומשפיע״. שהלבנה ״לית לה מגרמה כלום״ (זהר י״ח ל"ג ב'), ומקבלת אורה מהחמה ואופן ההשפעה הוא שבתחילה מקבלת רק מעט אור, מולד הלבנה – נקודה בלבד, ומיום ליום, מוסיף והולך באור שמקבלת מהחמה, עד ליום הט״ו ש״נתמלא דיסקוס של לבנה״ (שמו״ר פט״ו, כ"ו) ״קיימא סיהרא באשלמותא״, שנתמלא ונשלם האור שמקבלת הלבנה מהחמה. אבל, כיון שגם כשנתמלא ונשלם אור הלבנה ה״ה עדיין בבחינת מקבל, אין זה תכלית השלימות דהלבנה שנעשית כמו החמה ואינה צריכה לקבל אור מהחמה, כמ״ש ״והיה אור הלבנה כאור החמה״ (ישעי^, ל' כ"ו), כמו שהיתה קודם מיעוטה שהיו ״שני המאורות הגדולים״ (בראשית א' ט"ז)

ויש לומר, שכשנתמלא אור הלבנה שמקבלת מהחמה, נעשית שלימות נעלית יותר, שהלבנה היא כמו החמה (״והיה אור הלבנה כאור החמה״), ע״י התגלות דרגה נעלית יותר משניהם שנעשית ״כתר״ אחד לשניהם (ראה ״ספר הערכים׳׳ – חב״ד מע' ״אור הלבנה״ עמ׳ שי"ג ואילך). ושלימות זו מתבטאת ביחס שבין הלבנה לחמה בחציו השני של החודש וכדלקמן.

ביאור הדברים: סיבת השינוי בין חציו הראשון של החודש, לחציו השני של החודש, שבו פוחת והולך אור הלבנה מיום ליום, היא מפני שבחציו הראשון של החודש הולכת ומתרחקת הלבנה מהחמה וככל שמתרחקת מהחמה מיום ליום הולך וגדל אורה. לעומת זאת, בחציו השני הולכת ומתקרבת אל החמה, וככל שמתקרבת יותר אל החמה מיום ליום הולך ומתמעט אורה. וטעם הדבר – לפי שהיחס שבין ה״משפיע״ (חמה) וה״מקבל״ (לבנה) הוא באופן שכאשר ה״מקבל״ הוא בקירוב אל ה״משפיע״, אין ה״מקבל״ יכול להשפיע ולהאיר (מצד הביטול שלו כדי לקבל את ההשפעה). וככל שמתרחק מן המשפיע, מתחיל גם הוא להשפיע ולהאיר (את האור שמקבל מ״משפיע״).

ויש לומר, שהקירוב של הלבנה אל החמה בחציו השני של החודש הוא בעיקר, קירוב ל״עצם״, שלמעלה גם מהאור של החמה (״כתר״ אחד לשניהם). שהקירוב לדרגה זו מתבטא במיעוט האור, כי אור הוא גילוי מן ה״עצם״, שכן ה״עצם״ הוא ב״העלם״ שלמעלה מגילוי, כך שרק ״הארה״ מה״עצם״ מתגלה באור. נמצא, שמיעוט האור מיום ליום מורה על העובדה שמיום ליום הולך וגדל הקירוב ל״עצם״ שלמעלה מהאור (״העלם שלמעלה מגילוי״), שעי״ז נעשית הלבנה כמו החמה, ועד-״כתר״ אחד לשניהם.

ונמצאנו למדים, שמיעוט האור בחציו השני של החודש, אינו אלא מיעוט בדרגא של ״אור״, (הארה בלבד) מפני הקירוב ל״עצם״ שלמעלה מהארה, אבל לא מיעוט בגילוי מה״עצם״, שכן ה״עצם״ בא ומוסיף בהתגלות. לפיכך, המנין של ימי החודש אכן הולך ומתוסף, עובדה המראה ומדגישה, שהדבר הולך ומתגלה יותר ויותר. ולכן, על אף שאור הלבנה מתמעט, אולם בעם ישראל שהם ״ממין ללבנה״ ונמשלו ללבנה, הולך ומתווסף, כפי שבא לידי ביטוי במנין ימי החודש, שבני ישראל מונים, שבהתאם לכך שהולך ומתווסף בהתגלות העצם, הולך ומתווסף במנין ימי החודש (בכמות ובאיכות) על ידי ישראל.

(מתוך ולפי ״דבר מלכות״ לט״ז כסלו ה׳תשנ״ב- פנימיות 60 טבת תשנ"ט)