כ״ק הגאון הצדיק המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצוק״ל כתב הרבה מאוד, בנגלה ובנסתר, במשך שני חייו עשירי הרוח, אך רובם ככולם של כתביו הלכו לאיבוד, הן ע״י הנאצים ימ״ש והן ע״י הקומוניסטים. עם זאת נשארו לפליטה הערותיו שכתב על שולי גליונות הספרים שהרבנית הצדקנית חנה ע״ה הביאה אליו אל מקום גלותו הנידח. מדובר במתי מספר ספרי יסוד שיכלה לטלטל איתה בדרכה הארוכה – ובחסדי ה׳ הצליחה להצילם לאחר מכן, אחרי הסתלקותו, מעוטרים בהערותיו, וכך הגיעו לחוף מבטחים לידיו הקדושות של בנם הרבי נשיא דורנו אשר זיכה את כלל ישראל בפיענוחם ובהוצאתם לאור עולם.
לאחר הדפסתם הואיל הרבי להקדיש באופן קבוע וסדיר, כמעט מידי שבת בשבתו, שיחות קודש לביאורי הערותיו של אביו הק׳ נ״ע, ובמיוחד הערותיו על הזוהר הק׳, כיוון שנכתבו בקיצור וברמז.
כך זכינו, אגב, לביאורים נפלאים של כ״ק אדמו״ר שליט״א על מאמרים רבים בזוה״ק, אגב ביאור הערותיו של אביו הק׳ נ״ע.
משיחות קודש אלו ליקט ועיבד הרה״ג ר׳ דוד פלדמן שי׳ ספר מסודר ושיטתי הנקרא בשם ״תורת מנחם – תפארת לוי יצחק״.
בספר זה מופיעים הקטעים המבוארים מספר הזוהר הק׳ בלשונם. אחר כל קטע כזה מן הזוהר באה ההערה מ״ליקוטי לוי יצחק״ המוסבת על אותו קטע, ולאחר מכן – שיחת הביאור של הרבי על אותו קטע מן הזוהר ועל אותה הערה של אביו הק׳ נ״ע.
בדרך כלל, ההערות של הרלוי״צ נ״ע כתובות בנוסח קבלי מובהק עם תוכן עמוק של קבלה, וכאמור – בקצרה וברמז. ברם, שיחת הקודש – הביאור על אותו קטע ואותה הערה – באה בהרחבה יחסית ובלשון ברורה ומסבירה, כאשר גם התוכן הוא באופן של ״קרוב אליך הדבר מאוד״, ותמיד בליווי מסקנה הדרכתית בעבודת ה׳, כדרכו בקודש של הרבי לגבי כל עניין, בין בנגלה ובין בנסתר, להסיק ממנו הוראת דרך בעבודת האדם לקונו.
עבודת העריכה והעיבוד של הרב פלדמן וצוותו היא עבודה נפלאה, המרוממת את הנפש ומשכילה ליצור כלי מפואר ליצוק בו את התוכן המפואר – חידושיהם הגאוניים של תורת הרבי ואביו – מורו נ״ע, כאשר מכל זה יחד מוגשת לכל לומד ומעיין, תורתו הק׳ של רשב״י זיע״א, שהיא מגן לנו ומאירת עינינו, והלימוד בה מקרב את היעוד ש״בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר… יפקון ביה מן גלותא ברחמי״, כמבואר ב״אגרת הקודש״ (חלק ד׳ של תניא קדישא) אגרת כ״ו.
עד עתה יצאו שלשה כרכים, על בראשית שמות וויקרא, בצירוף מבוא ומראי מקומות, המכילים יחד למעלה מ-870 עמודים.
(מאת הרב טוביה בלוי – "פנימיות" 6 – אדר נ"ד)