לרגל ב׳ אייר, יום הולדת כ׳׳ק אדמו״ר המהר״ש, מובא בזה לקט סיפורים מתולדותיו.
הרי זה ׳תוספות׳ בכתובות!
פעם היה לאברך אחד שאלה ביורה-דעה ועבר בין הרבה גאונים לשאול שאלתו, ולא מצא תירוץ. כאשר הגיע לאדמו׳׳ר המהר׳׳ש, הנה מיד כשסיים את שאלתו ניגש הרבי אל ארון הספרים, לקח מסכת כתובות ואמר: ״עס איז א תוס׳ אין כתובות״ (=הרי זה תוספות בכתובות)!
האברך השואל, שהיה בקי בש׳׳ס וברמב׳׳ם – הנה מיד בשמעו את דברי הרבי הבין על איזה תוספות מתכוון הרבי וכיצד מתורצת קושייתו לפי תוספות זה, והיה בהתפעלות מגאונותו של אדמו״ר המהר׳׳ש.
לאחר זמן פגש אותו אברך את הגאון הנודע ר׳ אייזיק חריף ושאל אותו את השאלה הנ״ל . ר׳ אייזיק ענה ג׳ תירוצים שהופרכו, ולאחר זמן ענה כמו הרבי. אמר לו האברך: זהו החילוק בינך לאדמו״ר המהר״ש – שהוא ענה מיד תוס׳ זה.
״זכר רב טובך״
להוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק מהר״ש היה חדר סמוך לבית המדרש בו היה מקבל אנשים ל׳׳יחידות״. לגבי תפלת מנחה היו אצל כ׳׳ק אדמו׳׳ר מוהר׳׳ש כל מיני שינויים. היה זמן שהתפלל מנחה גדולה והיה זמן שהתפלל בזמן הרגיל לפני השקיעה.
פעם באו הרבה אורחים חשובים, אחד מהם היה גביר, בעל עסק גדול, היה לו מלמד מיוחד, חסיד ולמדן שהיה לומד איתו שיעור קבוע כל יום.
באמצע ה״יחידות״ הפסיק כ״ק אדמו״ר מוהר״ש והורה להתפלל מנחה. כשהתחילו לומר ״אשרי״ פרץ רעש גדול בבית המדרש, כל המתפללים וביחוד אותו גביר, התעוררו בהתעוררות גדולה כיון שנזכרו על כל העניינים הלא טובים שעשו בכל ימי חייהם, ובכו במרירות עצומה. היה זה בגלל שכ״ק אדמו״ר מוהר״ש אמר אז בחדרו את הפסוק ״זכר רב טובך״ בכוונות.
אלקיהם של אלו לא מת
כחצי שנה קודם הסתלקותו של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק׳׳, היה פותח בכל יום את ה״מדרש רבה״, וקורא לפני בנו כ״ק אדמו״ר מוהר״ש מתוך המדרש את הפסקא: – ״וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא – אף על פי שמת יוסף ואחיו – אלקיהם של אלו לא מת״. וכ״ק אדמו״ר מוהר״ש לא היה מראה בשעת מעשה שום תנועה של עצבות, ואדרבה, כעין חיוך היה נראה בפניו, אך תיכף אחרי כן היה הולך לביתו, והיה ממרר בבכי ושופך דמעות בלי שיעור.
בין ״עובד״ ל״משכיל״
פעם ציוה הרבי כ״ק ה״צמח צדק״ על בנו כ״ק אדמו״ר מוהר״ש שיחזור לפניו על המאמרים כפי ששמעם מפי ר׳ אייזיק ור׳ הלל, כי הוא רוצה לדעת כיצד הם חוזרים. כ״ק אדמו״ר מוהר״ש חזר לפניו, וכשסיים אמר לו הרבי: ר׳ אייזיק הוא משכיל, ור׳ הלל הוא עובד.
שאל כ״ק אדמו״ר מהר״ש: מה בין משכיל לעובד? הרי משכיל הוא גם עובד, והעובד הוא גם משכילי ושתק הרבי הצמח צדק.
כעבור שבוע אמר כ״ק אדמו״ר הצמח צדק מאמר חסידות ביחוד לפני בניו והחסידים ר׳ אייזיק ור׳ הלל. בחצי הלילה, בשעה שתיים או שלוש, שלח כ״ק אדמו״ר הצ״צ לקרוא אליו את בנו כ״ק המהר״ש. כשבא צוהו ללכת ולראות מה עושים כעת ר׳ אייזיק ור׳ הלל והוסיף שלא יכנס בפנים, אלא יסתכל בחוץ מבעד לחלון.
לקח אתו אדמו״ר מוהר״ש את משרתו והלך לאכסניה של ר׳ אייזיק, הסתכל בעד לחלון וראהו יושב ומתעמק במחשבתו, ראשו נטוי לאחוריו, עיניו סגורות פניו משולהבות ובידו מקטרת מעושנת.
משם הלך לאכסניה של ר׳ הלל. הציץ וראה והנה הוא יושב כפוף, ובהיותו נמוך ורזה עוד יותר, אצבעו בתוך פיו – אות להעמקת המחשבה – פניו חיוורות, ונראה מודאג מאוד.
כשבא וסיפר זאת לאביו, אמר לו הרבי: שניהם מתבוננים במאמר החסידות של אתמול, אלא שר׳ אייזיק מתבונן בענין של ״כתר עילאה״ שדובר במאמר, ור׳ הלל מתבונן בהענין של ה״קבלת עול״ שדובר בו, וחושב על עצמו.
ממני אין מתחבאים
פעם נסע כ״ק אדמו״ר מוהר״ש לחו״ל, ושם בא לבעלז, והתחפש לסוחר כדי שלא יכירוהו. בשבת, בשעת עריכת השולחן לשלוש סעודות, בא לבית מדרשו של הצדיק רב שר שלום, ועמד בפינה מן הצד. בית המדרש היה מלא אנשים מפה לפה, וכשהצדיק היה נכנס, היו עושים לו דרך ישרה עד למקומו. הפעם כשנכנס הצדיק, התעכב מיד בכניסתו, עמד שעה קלה ואמר שמריח ריח טוב. ופנה מיד אל הצד שעמד כ״ק אדמו״ר מוהר״ש, הלך והריח בדרכו עד שהגיע אליו, אחזו בידו ואמר לו: ״אברך! ממני אין מתחבאים״, והוליכו אל מקומו.
בדרך הילוכו חשבו חסידים אחדים שהצדיק מחמת שאינו רואה, טעה, ואמרו לו: רבינו ״יהודי סוחר הוא זה!״… ״נכון״ – השיב הרבי מבעלז – ״באמת סוחר! כי טוב סחרה מכל סחורה״!
מחשבה שכזו.״
כ״ק אדמו״ר מוהר״ש התארח בוויטעבסק באכסניה. אותה אכסניה היתה ידועה בכשרותה. ולכן תמהו כולם בראותם שהרבי אינו טועם מארוחת הצהריים.
כעבור שעה קלה נכנס מישהו בריצה לחדר האוכל וצעק בהתרגשות לא לאכול את העוף – נמצאה בו ״שאלה חמורה״ ואי אפשר להכשירו.
לרבי יש רוח-הקודש – זאת יודעים כולם, אולם ידוע שהרבי רגיל לעשות דברים ב״דרך הטבע״. שאלו איפוא את הרבי מאין ידע שלא לאכול את העוף.
ענה כ״ק אדמו״ר מוהר״ש: בבוקר, בעת שלבשתי תפילין ד״רבינו תם״ נפלה לי מחשבה אודות ארוחת הצהריים והבנתי שאם בשעת הנחת התפילין נופלת לי מחשבה כזו – משמע שמשהו לא בסדר עם ארוחת הצהריים, והחלטתי לא לאכול…
(פנימיות 64 אייר ה'תשנ"ד)