הכנה רוחנית לנסיעה לרבי
מעשה במלך שיצא למסע ציד ביער, והנה נטו צללי ערב, והמלך מתבלבל ולא מוצא את שביל היציאה מן היער, וכך הוא מוצא את עצמו חשוף לקור העז והמקפיא שמחלחל בעצמותיו והוא כבר שואל את נפשו למות ובטוח שפה תהיה קבורתו.
והנה, כמו בהמשכם של הרבה סיפורים כגון אלה, זה מסתיים ב'הפי אנד': המלך מבחין בשלהבת אש המבליחה מאיזה חלון של בקתה בעבי היער, הוא הולך בכיוון השלהבת, וכאן הוא מתוודע לשוכן יערות גס אבל מכניס אורחים חם ובעל לב רחום, אשר שוטח לו מצע־קש ועוטף את המלך המצומרר בזרדים של קש, וכך אט־אט מחמם את גופו הקפוא של המלך. אחרית דבר; חייו של המלך ניצלו ע״י אותו שוכן יערות.
למחרת בבוקר, חשף המלך את זהותו בפני מארחו, והודיע לו כי כגמול על פועלו הטוב, הוא ממנה אותו, לא פחות מאשר כ…שר בחצר המלך. שמע מאן דהו כי פלוני הביא למלך…קש ובתמורה התמנה לתפקיד שר, החליט אפוא הלה גם הוא לעשות מעשה, והוא הזדרז להביא מנחה ומתנה למלך בצורה של חבילות קש… המלך, חמתו בערה בו, ופקד חיש־מהר להשליך את החצוף לתא המאסר באשמת בזיון המלוכה.
ללמדנו, כי יש המביא קש, והופך לשר, ויש המביא קש, ואחריתו ב׳חד גדיא׳…
כשהרבי מחייך…
מדי מוצש׳׳ק אנו צופים, כמו רבים מאנ״ש ברחבי העולם, במראות־קודש מ׳בית חיינו׳. אני מקווה שלא יבלעוני חיים, אם אביע, באופן דהפוך על הפוך דעה ׳אפיקורסית׳; לעניות דעתי וטעמי, לעיתים, כאשר העין שובעת ומתרגלת לחזות בכל מיני דמויות ואנשים מהמוני העם שעוברים בסך לפני הרבי, הם מחייכים לרבי והרבי מחייך אליהם – זה עושה חינוך קצת לא טוב לאנ׳׳ש (אנ״ש באמת) והתמימים.
ויובן בהקדים סיפור ששמעתי מאחד מזקני החסידים ע״ה. פעם נכנס חסיד לרבי (או לרבי הקודם או לרבי הרש׳׳ב) ובמהלך ה׳יחידות׳ חייך החסיד. שאל אותו הרבי "מדוע אתה מחייך?", ענה החסיד: "כי הרבי מחייך". הגיב על כך הרבי: "כשאני מחייך – אתה צריך לבכות..".
יש מפגש של איש המוני עם הרבי, ואז מתנהלת שיחה לבבית עם הרבי לעיתים גדושת חיוכים. כפשוט, לחזות בזה – זה מאד מפעים את הלב. מאד מרגש לראות את הקשר בין מלך ישראל להמוני עמך ישראל, אהוביו של רבינו־מלכנו ואוהביו. ברם, ביחד עם זה, יש לזכור, כמבואר בדא״ח, שבספירת ה׳מלכות׳ – יש בחינת ׳יבשה׳ ויש בחינת 'ים', כך גם ברבינו־מלכנו יש בחינת ה׳יבשה׳ שברבי, היינו, השייכות שלו לכלל ישראל כמלך, ויש פנימיות המלכות – בחינת ׳ים׳, ההתקשרות הפנימית שיש בין הרבי לחסידים.
אשר על כן, אופן ההגשה והגישה למלך שאנו רואים מצד כל מיני יהודים (ולהבדיל אינם יהודים), פוליטיקאים, עסקנים, אילי הון; אסור שמחזות אלה עם כל ההתרגשות שהן מביאות, יבלבלו אותנו ויהיו חלילה דוגמא ומודל עבורנו.
כאמור, בסיפור הנ״ל עם המלך שטעה ביער, יש המביא 'קש' וזה נחשב למעלה מאין כמוה, אבל במצב רגיל – המביא ׳קש׳ לביתן המלך, הרי הוא מבזה המלוכה.
חב״ד דורשת פנימיות
בח״י אלול החלו הלימודים ב׳תומכי תמימים׳ שבעיירה ליובאוויטש בשנת נזר״ת. בתומכי־תמימים עמלו המשפיעים והתמימים תלמידי הישיבה על חינוך עצמי עמוק ופנימי, וכך הוא עד עצם היום הזה.
’אין מצב'. תמים או חסיד שנוסע לרבי צריך וחייב בהכנה רוחנית רצינית. לא אמנה כרוכלא, את אפילו המעט מזעיר ממה שנכתב ונאמר בנושא ההכנה לנסיעה לרבי והכניסה ל'יחידות', ואסתפק בזאת רק במה שראיתי לאחרונה בהשגח״פ (בספר ׳ימי תמימים׳) במכתב של הרה״ח הנעלה הרב אפרים וולף ז״ל מנהל תומכי תמימים באה׳׳ק להרש״ג ז״ל גיסו של הרבי שעמד בראש תומכי תמימים בארה״ב.
וכה כותב הרב אפרים וולף להרש״ג (ההדגשות שלי.ד.מ.ד):
״הננו מתכבדים להעביר בזה לכת״ר שי' רשימת התלמידים המתעתדים לנסוע בע״ה בקבוצה… (הכוונה לתלמידים הזוכים לנסוע שנה בחצרות קדשנו. ד.מ.ד.) הרשימה בכללותה מתחלקת ל־3 מחלקות, כדלהלן:
א) תלמידים שהיו כבר בשנים שעברו במסגרת קבוצה, מצטיינים בלימוד בשקידה והתמדה ובשמירת הזמן, ואנו ממליצים להכלילם בקבוצה…
ב) תלמידים שהיו אמורים לנסוע בקבוצה בשנה שעברה ואנו לא אישרנו להם את הנסיעה, אך בשנה זו למדו בטוב והקפידו על שמירת זמני הלימוד והנהגה טובה, והיה ניכר התועלת בעיכובם בארה״ק בשנה זו…
ג) התלמידים דלהלן יקבלו רשות מאיתנו לנסוע בתנאי שישלימו בחינה בע״פ על 100 דפי גמרא עם תוספות. עדיין איננו יודעים כמה מהם אמנם יעמדו במבחן לפי דרישותינו, ובעז״ה לקראת חודש אלול נודיעכם במדויק התלמידים שעמדו בתנאי שלנו ויקבלו רשות שלנו לנסוע… כל מילה נוספת מיותרת.
מקום סגולה ומקום עבודה
ואכן כמה יש להודות לה׳ על כך שבבית־המדרש של הרבי מתקיימת בחודש תשרי הישיבה הגדולה ביותר בעולם, בה שוקדים אלפי התמימים על תלמודם בכל ה"חדש השביעי", לומדים בחיות גמרא והלכה, חסידות וגאולה, ומרבים להשתתף בהתוועדויות חסידיות עם מיטב המשפיעים הדגולים של ליובאוויטש מכל העולם. הנה כי כן ׳בית חיינו׳ אינו רק מקום סגולה, אלא גם מקום עבודה – עבודת ה׳, כמובן.
יודע אני, כי באוירה החיצונית והמיוחצנת של היום, שם אני את נפשי בכפי, על השמעת ׳אפיקורסות׳ שכזו, ברם די אם אעתיק קטע ממכתב הרבי למשפיע הרש׳׳ח ז״ל (תרגום חפשי מאידיש): "אבל בכלל, הריצה לאמריקה וללמוד דוקא בברוקלין, חוששני שמעורב בזה ענין של התפארות, ועל ההנהלה הרוחנית לשרש אח״ז (אחרי זה)״.
ובאשר לאמירות עממיות בדרך כלל כמו: "צריכים להיות בתשרי אצל הרבי ויהי מה". "הרבי ייקח על עצמו את כל העניינים", "הרבי הזמין אותי", ועוד ביטויים שמימיים כיו״ב, כמובן שיש להיות ראוי לכך! אני מבקש להפנות את תשומת הלב לקטעים ממכתב כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ:
״בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש היו נזהרים בזה במאד שלא לתת לתלמיד לטפס על הכותל, קריכען אויף דיא גלאייכע ווענט.״
"לפני מונחים מכתבי… ומהם המבקשים התעוררות רחמים על דברים שאינם שייכים אליהם ואינם בערכם כלל כגון הנחה טובה בענין אלוקי, פתיחת הלב בהתעוררות אהוי״ר… שיהיה מוח שליט על הלב…
״אם הראשונים קראו אותם שנעקעס (=אפרוחים. ד.מ.ד.) שלא נפתחו עיניהם הנה אלה הצאן קדשים יחי׳ הם אפרוחים בעודם בשלפוחיותיהם השואפים לחקות את התרנגולים הגדולים…"
ללמדנו שלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. אלא כמענה הרבי מאז, הדבר שייך להנהלת כל ישיבה והבחור צריך להתייעץ עם המשפיע שלו ולקבל את הוראתו גם בעניין זה. ומכאן התעוררות להורים ולמחנכים, רעד זיך נישט איין קיין באבקעס אין קאפ. אם הבן/התלמיד מתנדנד במבחינה רוחנית, אל תשלחו אותו לתשרי סתם כך. הרבי פעם התבטא לגבי הסביבה והסובב את ׳בית חיינו' כי "ארום דעם ים איז טרוקען" (מסביב לים – יבש). אותה תנועה המונית של נסיעה כביכול לרבי לתשרי, יכולה להיות ממנה ׳יניקה לחיצונים׳. אני כמובן לא מדבר על נסיעה לרבי מתוך הרגשים פנימיים־אמיתיים (שעל אופן נסיעה שכזו מיותר להרבות מילים בערך ורוממות הענין), אני מדבר על תופעה שנובעת מ׳תסמונת העדר׳ שאחריתה עלולה להיות מרה כלענה באם התלמיד לא מוכן רוחנית לנסיעה, ונוסע טרם זמנו.
המורם מכל הנ׳׳ל, ואל ההרים וההורים אשא עיני: בחנו הדק היטב הדק את מוכנות בניכם ובנותיכם שי׳ לנסיעה לתשרי. אל תשלחו אותם סתם ככה ללא מסגרת לימודית קפדנית, ללא מלווה חינוכי צמוד, ללא התייעצות עם משפיעים. היו סמוכים ובטוחים שהם נוסעים אכן נטו לרבי על כל מה שזה כולל, ולא חלילה לטייל בשכונות ברוקלין ובחוצות מנהטן. זכרו! "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" והרבה דרכים בחזקת סכנה ובמיוחד בכרך הגדול ניו יורק ובמחוזותיה!
הרבי נותן כוחות לעבודה
איברא, הרבי נותן כוחות ולא עזב ולא עוזב צאן מרעיתו, אבל יש לזכור – שאין לסמוך רק על הרבי בבחינת "צדיק באמונתו יחיה – אל תקרי יחיה אלא יחיה" (ח״ת פתוחה), אלא צריכה להיות ׳עבודה׳ פרטית ואישית של כל אחד ואחד. על אחת כמה וכמה שמדובר, כלשונו הנ״ל של אדמו״ר הריי״צ בקשר ל׳׳אפרוחים שלא נפקחו עיניהם״.
עלינו לוודא שהתלמיד הנוסע בשל דיו ועשה הכנה רוחנית בתורה ובתפילה ובהחלטות טובות, ואז נשבע נחת חסידי אמיתי.
ולא שחלילה יתברר למישהו שה׳אפרוח׳ שלו נסע לתשרי ל"מרכז חב״ד העולמי", ושם הוא קיבל 'כנפיים', וכך, מחב״ד הוא הגיע לחג״ת, ומחג״ת לנהי״מ (כך היה מתבטא המשפיע הרב דוד רסקין ז״ל אודות אלה שמחפשים את חב״ד בעיתון…), ועד חלילה ל׳׳רגליה יורדות..״ – למטה מעשרה טפחים, ולא במובן החיובי.
הראתה לי פעם האשה העסקנית הדגולה מרת זלאטע אלטהויז ע״ה (אשת ר׳ פנחס־פיניע אלטהויז ז״ל) מכתב שקיבלה מהרבי (דומני שעדיין לא נדפס), והרבי כותב אליה בערך בזה הלשון:
שתפנה (בקשר לפתרון בעיה מסוימת) לחסידים, אבל "חסידים באמת", ל־מקושרים אבל ״מקושרים באמת".
והלואי ונהיה אכן חסידים באמת ומקושרים באמת לאילנא דחיי, ובכך נזכה לחיים באופן ובדגש של ״למענך אלוקים חיים״.
(פנימיות 78 אלול ה'תשע"ד- עם הרב דוד מאיר דרוקמן רב קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד בקריות)