לימוד החסידות מחיש את הגאולה

הלימוד מחיש הגאולה

במחציתו השניה של האלף השישי, דהיינו משנת ה׳ אלפים ת"ק ואילך והחל אורו של משיח להתנוצץ בעולם, וכדברי האור החיים הקדוש: "ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה, בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום" (פרשת פנחס כ"ו י"ט). ובספר מאמרי אדמו״ר הזקן על פרשיות התורה לבעל התניא והשו״ע (ח״א עמ^׳ ת"כ־א) מבאר את דברי האוה״ח וכותב על כך: "והעולה מדבריו שם שהתחלת ניצוצי הגאולה היה מתחילת ת"ק לאלף השישי ע"י צדיקים קדושי עליון שהיו בהתחלות ת״ק לאלף השישי כידוע". ואכן זו תקופת התגלותם ופעולתם של הקדוש האלוקי הבעש״ט ותלמידיו הק׳ – נשיאי החסידות. ובסגנון המובא בספר "שארית ישראל" (בליקוטים לשער ההתקשרות): "מהבעש״ט ואילך התחיל להתנוצץ התגלות המשיח". ובספר "זכר צדיק" (י' א'.) מביא בשם הרה״ק מקוידינוב: "כל דרך הבעש״ט הקדוש נ״ע הוא ללמוד עצמו למשוך להעבודה שיהיה בימות המשיח כי ממנו ואילך התחיל להתנוצץ ניצוצי נשמת משיח בראשי הדור". וכ״ק אדמו״ר הרש״ב נ״ע, מייסד ישיבות "תומכי תמימים" כותב בספר המאמרים תרס״ג־ד (עמ^׳ רנ"ב): "ולכן קראו לו בשמים להבעש״ט דוקא בעל־שם־טוב, שהוא המשיך למטה כתר שם טוב, שהוא מדריגת משיח"!

״בעיון גדול דוקא״

והנה איתא בזוהר הקדוש (ח״א קי"ח א'): "וכד יהי קרב ליומי משיחא, אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא". וברעיא מהימנא פרשת נשא (זהר ח״ג קכ"ד ב') מבואר, שהתגלות זו של פנימיות התורה לפני הגאולה באה כהכנה הכרחית לביאת המשיח – "ובגין דעתידים ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים". והאריז׳׳ל החי עורר בזה אשר בדורותינו אלו שנמצאים אנו כבר בקירוב לגאולה "מצוה לגלות זאת החכמה", והגאון הקדוש הרב חיים ויטאל, ביאר באריכות בהקדמתו הידועה לשער ההקדמות שאי לימוד פנימיות התורה מעכב את הגאולה ובלשון קדשו: "כי הכל תלוי בעסק החכמה הזאת ומניעתנו להתעסק בה היא גורמת איחור ועיכוב בנין בית־מקדשנו".

ועל זו הדרך כותב השל״ה הק׳ (של״ה מאמר ראשון) וז״ל: "ובפרט בדור האחרון הזה אשר הגיד אליהו הנביא שיהיה כמוס הזוהר עד דור האחרון ואז יתגלה חכמת הזוהר, כדי שבזכות זה יגאלו ישראל כשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב״ה לקדשם בדם פסח ובדם מילה, כן הגאולה העתידה לא יהיה הגאולה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו והוא רצון הא־ל יתברך ואשרי הזוכה בה".

והנה, במפרשי הזוהר ובדברי גדולי המקובלים מבואר שעיקר הסגולה בהתעסקות בפנימיות התורה כהכנה לגאולה הוא בלימוד בהבנה ובהשגה, וכדברי כ"ק אדמו״ר האמצעי (בהקדמה לביאורי הזוהר שלו) בשם כ״ק אדמו״ר הזקן – "וכה אמר, דמה שכתוב ברעיא מהימנא בזוהר (פ׳ נשא) דבהאי חיבורא דספר הזוהר ביה יפקון מן גלותא כו׳ היינו בלימוד בעיון גדול דוקא".

וכפי שמדגיש זאת ה"כסא מלך" (בתיקו״ז תיקון ו') בפירוש דברי אליהו הנביא מבשר הגאולה לרשב"י – "יתפרנסון מהאי חיבורא דילך… בדרא בתראה בסוף יומיא, ובגיניה וקראתם דרור", וז״ל: "כי הלימוד צריך להיות דוקא באופן של יתפרנסון כו׳ יפורשו מאמריו העמוקים בהקדמות שגילה האר״י זללה״ה כו׳ שיבינו כו׳… הסגולה דבגיניה וקראתם דרור היא כשיתפרנסון וילמדו פירושי המאמרים כו״׳.

ניצול האפשרויות שבדורנו

זהו, שהרב המגיד ממעזריטש בוחר על־פי הוראת רבו, הבעל־שם־טוב הקדוש, את כבוד־ קדושת אדמו״ר הזקן, בעל ה׳תניא׳ וה׳שולחן ערוך׳ ומטיל עליו את התפקיד המיוחד "להלביש" את הענינים העמוקים והמופשטים שבפנימיות התורה ותורת הבעש״ט, בחכמה בינה ודעת, באופן ש׳שכל אלוקי׳ יהיה מובן ב׳שכל אנושי׳.

וכפי שביאר הרבי מליובאוויטש אשר תורת החסידות הכללית כפי שבאה על־ידי הבעש״ט הק׳ ותלמידיו היא בבחינת ה"משנה" של תורת החסידות, וחסידות חב״ד היא בבחינת ה׳גמרא׳, ועל־ידי שניהם דוקא באה שלימות הלימוד וההבנה בתורת החסידות.

הבה ונכיר טובה לה', אשר זכינו בדורנו להדפסתם של מאות ספרי חסידות חב״ד, ובמיוחד מאמריו ושיחותיו של הרבי נשיא דורנו, בהם מתגלים ומתבארים חידושים נפלאים ומשמחי לב ביסודות פנימיות התורה באופן ברור ומאיר. הבה ונשתתף בקירוב הגאולה על־ידי ניצול האפשרויות לכך, שנוצרו בזמננו, בדמות לימוד קבוע בעזרת ספרי ביאורים על ספר ה׳תניא' ובדמות סדרות ’חסידות לעם׳, 'חסידות מבוארת׳ ו׳המאמר המבואר', שמגישים בטוב־טעם ובהסברה נעימה את תורת החסידות.

ובזכות לימוד זה, נזכה בקרוב ממש לקיום הבטחת הזוהר אשר בזכות זה "יפקון ביה מן גלותא ברחמים"!

(פנימיות 73 ל"ג בעומר ה'תשס"ה – מאת הרב יוסף אברהם פיזם)

■וצא-לאור על-ידי