רוח הקודש ואהבת ישראל
מספר הרב מנחם פרלשטיין שי׳:
סח לי ראש כולל ומשגיח רוחני חשוב בירושלים, שלא מהחוגים החסידיים:
"בימי בחרותי למדתי מספר חדשים ב'770', היה זה בעשור הראשון לנשיאותו של הרבי, אף שלמדתי בישיבות הליטאיות, אבל כיון שבן־דודי משלוחי הרבי בלונדון הרב שמואל לו, התקרב אז לחסידות חב״ד, הזמין גם אותי לטעום מתורתה ואווירתה של חב״ד, כך שלמדתי בישיבה ב"770" בחצר הרבי כדי להכיר ולהתרשם.
"באותה תקופה נכנסתי ל׳יחידות׳ פעמיים. כשנכנסתי, הדריכו אותי הבחורים ומזכירו של הרבי, הרב גרונר, כיצד מתנהגים בחורים חסידיים ב"יחידות". באופן כללי אין לוחצים יד לרבי, אין מתיישבים בפני הרבי, מגישים את השאלות והבקשות כתובות, מקשיבים לכל הגה היוצא מפיו של הרבי, היושב במקומו ליד השולחן – בקיצור עומדים ב"ביטול" של "חייל", ויוצאים כשמסתיימת ה"יחידות". כך נכנסתי גם אני כבחור מן המנין, והרבי ענה לי כמו שעונים לבחור חב״די מן המנין.
"אולם לאחר־מכן, חשבתי לעצמי: הרי אינני חסיד חב״ד, ולמה לא אזכה שהרבי יקרבני וישוחח עמי בקירוב וביחס מיוחד השמור לאורח מבחוץ. באותם שנים זכיתי להפגש עם כמה מגדולי ישראל ולשוחח עמם באופן של קירוב וכו', ומכיוון שכן, למה שלא אזכה ליחס כזה?
״את הרהורי שמרתי לעצמי. לא שוחחתי על כך עם איש. והנה בפעם הבאה, כשהמתנתי לתורי להיכנס ל"יחידות", כאשר נפתחה הדלת וקודמי בתור החל לצאת, הבחין בי הרבי מתוך חלל הדלת, קם לקראתי ממקומו וקיבל את פני בלחיצת יד במאור פנים ובקירוב נפלא, והתייחס אלי אכן כאורח מה׳חוץ׳…
התרגשתי מכך ביותר, לראות ולחזות ברוח־ קדשו של הרבי, היודע מחשבות ועוד יותר התרגשתי מ׳אהבת ישראל׳ של הרבי, שטורח לקרב בחור צעיר, להעניק לו תשומת־לב יותר מיוחדת, כדי לשמחו ולעודדו".
(פנימיות 72 י"א שבט ה'תשס"ה – רוח הקודש ואהב"י)