הצלת תלמיד ישיבה תיכונית ממשבר באמונה
הרב ג. מרצה במכללת ׳שאנן׳ בחיפה, העומד עמנו בקשרי עבודה, סיפר לי לאחרונה סיפור מדהים מימי נעוריו.
זה אירע בחורף תשכ׳׳ב. הרב ג. למד אז בישיבת ׳בני עקיבא׳ כפר הרא׳׳ה בכיתה י׳. ביישוב עלמה (לא הרחק מהעיר צפת) בו התגורר, ישנן מערות בהן רגילים היו הילדים לשחק בשעות הפנאי. והנה אחיו הצעיר מצא שם פגז ולקחו הביתה. חיילים שראו זאת צעקו לעבר הילד שזה מסוכן, אך לא התערבו מעבר לכך.
הילד הגיע עם הפגז הביתה, השתעשע עימו, ו… אל מול פני אמו המשתאות, התפוצץ הפגז ועימו הילד שנהרג מיידית, בעוד שני אחים נוספים נפצעים, האחד קשה והשני קל. את הטרגדיה והשפעתה על המשפחה ההמומה והאבלה, אין צורך לתאר…
הרב ג. עצמו נקלע כתוצאה מהאסון והשלכותיו הקשות, למשבר חמור באמונה שהתפתח במיוחד בשנת תשכ״ג בהיותו בכיתה י״א.
בשפתו של נער, הוא לא היה מסוגל להבין איך הקב״ה איפשר לדבר כזה לקרות. ומשכך קרה, אז שמא ח״ו אין בעל הבית לבירה זו…
המשבר נחשף, כאשר הרב ג. שהיה משתתף ערני בשיעור תניא השבועי שהתקיים בישיבה, על ידי אחד מאברכי הישיבה בכפר חב״ד, הפסיק להגיע לשיעור. מוסר השיעור שאל את חבריו: "איפה ג.?״.
חבריו סיפרו לאברך החב״די על מה שעובר על ג. וכי הוא בחדרו בפנימיה. האברך הלך לבקרו בפנימיה, וקיים עם ג. שיחה לבבית. אך ג. שהיה כאוב מאוד, לא השתחרר משאלותיו המעיקות.
האברך נהג באחריות רבה ודיווח על כך עוד באותו ערב לראש הישיבה הגרמ׳׳צ נריה זצ״ל.
עם בוקר, הזמין הרב נריה זצ״ל את ג. לחדרו, ותוך כדי שהם לוגמים תה מהביל מחדר האוכל, קיימו מה שנקרא "שיחת נפש". כשנוכח הרב נריה שהנער נשאר "אדיש" לדברים אמר לו: "אנחנו מוכרחים לנסח יחד מכתב לרבי מליובאוויטש ובו תעלה את כל אשר על ליבך".
כך עשינו, מספר הרב ג. שלחתי את המכתב וכעבור כשלושה שבועות הגיע אלי מכתבו של הרבי.
המכתב פותח במילים החמות: "מבין אני גם מבין"… לא ביקורת, לא שיפוט, אלא קודם כל קיבלתי תחושה מעודדת, שהרבי חש ומבין את תחושותי. זה חימם את ליבי. הרגשתי שאני פשוט רוצה עכשיו להבין את דברי הרבי אלי.
קראתי את מכתב הרבי פעמיים ושלוש,
ו… האמונה חזרה לליבי, ומהמשבר באה צמיחה רוחנית ושאיפת התעלות בלתי פוסקת. מאז הבנתי: לא שואלים לָמה עשה ה' ככה, אלא שואלים לֶמה עשה ה׳ ככה!…
כך הציל אותי הרבי, והעלה אותי על מסלול העלייה בקודש…
(פנימיות 79 כסלו ה'תשע"ה – מאת הרב יוסף אברהם פיזם)