מהותה של פנימיות התורה

פנימיות התורה

איתא בזהר (ח״ג ע"ג ע״א): "תלת קשרין מתקשרין דא בדא; ישראל אורייתא וקוב״ה, וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא". נמצא, שהתורה ניתנה בשני רבדים: "סתים" (הנסתר) ו״גליא" (הנגלה).

הנגלה – חלק התורה שמתלבש בעניני העולם הזה כדי לבררו ולתקנו (כמ״ש ״אשר ברא אלקים לעשות׳^, -לתקן) – מבואר בש״ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, והנסתר – חלק התורה שענינו גילוי אלקות – מבואר במדרשים, בזהר הקדוש, ספרי הקבלה והחקירה וספרי מוסר.

בחלוקה כללית, הנגלה שבתורה נמשל ל״גוף״ (גופי תורה) – חיצוניות התורה, ואילו הנסתר שבתורה הוא ״נשמתא דאורייתא" – פנימיות התורה (ראה זח״ג קנ"ב א'). אבל בחלוקה מפורטת יותר מתחלקת התורה לארבעה חלקים: פשט רמז דרוש סוד – ר״ת פרד״ס (התורה).

חלוקה זו מקבילה לדרגות שבנשמת האדם, כמארז״ל (ב״ר פי״ד ט'): ה׳ שמות נקראו לה (לנשמה); "נפש" ״רוח" "נשמה" "חיה" "יחידה", והן חמש מדריגות בנשמה, זו למעלה מזו, החל מ"נפש" וכלה ב"יחידה", שהיא הנעלית והפנימית ביותר ומאוחדת בעצמותו ית׳.

(אך בזהר מחלק רק לפי ד׳ (שמות); נר״ן ונשמתא לנשמתא).

נמצא, שפרד׳׳ס התורה תואם לבחינות נר׳׳ן וחיה יחידה שבנשמה.

והיינו, פשט רמז ודרוש הם נר״ן שבתורה, וחיה ויחידה שבתורה – עיקר פנימיות התורה – הנה, תורת הקבלה (סוד) היא בחינת ״חיה" שבתורה – נשמתא דאורייתא, ותורת החסידות היא בחינת "יחידה" שבתורה – נשמתא דנשמתא דאורייתא.

אבל כמובן שיש להבדיל בין מציאות התורה (על כל דרגותיה וחלוקותיה) כפי שניתנה לעם ישראל, לבין מהותה ועצמותה של התורה שהיא "מיוחדת לגמרי באור אין סוף ברוך הוא המלובש בה בתכלית היחוד".

והביאור בזה: כי כל התורה כלולה בעשרת הדברות, ועשרת הדברות כלולים בשני דברות ראשונים ("אנכי" ו״לא יהיה לך")(ולכן שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה), ואלו כלולים במלה הראשונה – "אנכי", שהוא עצמות אין סוף ב״ה, למעלה מכל גילוי.

והיינו, שהקב״ה נתן את עצמותו בתורה וכמארז״ל (שבת ק"ה ע״א): אנכי – ר״ת אנא נפשי כתבית יהבית (אני כתבתי ונתתי את עצמותי), ובנ״א: אני נתתי כתבתי יו״ד (הדברות).

נמצא שעצם התורה מאוחדת לגמרי בעצמותו ית' – "אורייתא וקוב״ה כולא חד" (תניא פ״ד בשם הזוהר) – למעלה מהשכל (טעם ודעת), אבל לצורך מתן תורה לישראל, התלבשה התורה בחכמה דאצילות ומשם נסעה וירדה בסתר המדריגות בהשתלשלות העולמות, עד התלבשות בשכל הנבראים, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (ואתחנן ד' ו').

והנה, בחינת "סוד" שבתורה – תורת הקבלה – המבארת סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, היא בחינת "חיה" שבתורה ומגלה את ה"חיה" שבנשמה שלמעלה מהשכל (כח אמונה), כי הלימוד במדריגות הרוחניות היא בידיעת המציאות בלבד – בדרך מקיף, ולא בידיעת והבנת המהות כמו ידיעת מציאות גשמית.

ואילו תורת החסידות היא בחינת "יחידה" שבתורה – המאוחדת בעצמות אין סוף ברוך הוא, והיא המגלה את ה"יחידה" שבנשמה (המאוחדת ב"יחיד" – עצמות א"ס ב"ה עד כדי מסירות נפש).

כי תורת החסידות מגלה, ממשיכה ומלבישה את האמונה בא״ס ב״ה – בשכל הנבראים, בחכמה בינה ודעת, גם בשכל האנושי, ולזה דרוש התגלות עצמותו ית', שרק הוא "נמנע הנמנעות" (ראה שו״ת הרשב״א ח״א סתי״ח. הובא בס' החקירה להצ׳יצ ל"ד ב' ואילך. ובכיימ) שבכוחו לאחד את אור א״ס ב"ה הבבע״ג עם שכל הנבראים בעלי גבול – הגשמיים.

נמצא, שבפנימיות התורה שתי מדרגות; תורת הקבלה – "רזין דאורייתא" ותורת החסידות – רזין דרזין, שהיא עיקר פנימיות התורה.

תורת הקבלה נמשלת ל"יין" – יינה של תורה, ("נכנס יין יצא סוד" (עירובין ס"ה סע׳׳א. סנהדרין ל"ח, רע״א. ועוד)). ("יין" בגימטריא "סוד"), ותורת החסידות נמשלת ל"שמן" – שמן צף ע״ג יין, ויש בו שתי תכונות הפכיות:

א) שמן אינו מתערב (מתמזג) בנוזל אחר.

ב) שמן מפעפע (חודר) לכל דבר, והיינו, שתורת החסידות היא נעלית באין ערוך מכל חלקי התורה, וביחד עם זאת היא חודרת, מאירה ומחיה את כל חלקי התורה, ומגלה בהם את אור עצמותו ית'.

פנימיות התורה בגאולה

בנבואת ישעי׳ ביעוד הגאולה ע״י משיח צדקנו נאמר: "תורה מאתי תצא" (ישעי׳ נ"א ד' וראה ויק״ר פי׳׳ג ג'), אעפ״י שכבר ניתנה תורה בסיני, מבטיח הקב״ה שבזמן הגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו יגלה הקב״ה לעם ישראל תורה חדשה, וכמאמר חז״ל (יל״ש ישעי׳ רמז תכ"ט): "עתיד הקב״ה להיות יושב…ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע״י משיח".

ואין הכונה לתורה אחרת ח״ו, שהרי התורה שניתנה בסיני היא תורה נצחית בנצחיותו של הקב״ה, "אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת" (רמב"ם הל׳ יסוה״ת פ״ט ה״א). אלא הכונה לחידושי תורה, דברים חדשים שיחשפו ויתגלו מתוך התורה שניתנה מכבר בסיני.

ולכאורה, כבר היה לעולמים, שתלמידי חכמים מחדשים בתורה, וכמארז״ל (מגילה י"ט ב' ועוד בכ״מ) "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני", ואם כן, מה יתחדש ב"תורה חדשה" שיגלה הקב"ה ("מאתי תצא") ע״י מלך המשיח?

התשובה לזה, שיש הבדל מהותי בין החידושים המתחדשים בזמן הזה ע״י תלמידי חכמים ("תלמיד ותיק"), לבין החידושים שיתחדשו ע"י הקב״ה בעצמו ויצאו מאתו – מעצמותו ית׳ – ע״י מלך המשיח בזמן הגאולה.

שחידושי התורה המתחדשים בזמן הזה בגלות, אעפ״י שבטרם נתחדשו בבית המדרש, היו גנוזים בהעלם בתוך כללי התורה שנתנו בסיני (ראה מגיד דבריו ליעקב/אור התורה/רמ"ח), מ"מ לא היו כל־כך בהעלם, ולכן יש בכח השכל האנושי של ה"תלמיד ותיק" לגלותם מההעלם.

משא"כ ה"תורה חדשה" – תורתו של משיח – כלולה ומאוחדת בעצמותו ית’ ובטלה בו עד שאינה מציאות נוספת ח״ו על עצמותו אלא "אורייתא וקוב״ה כולא חד" ממש, ואנכ״י – אנא נפשי כתבית יהבית כנ״ל, ולכן אין בכח אף אדם לגלות חידושי תורה אלו, ורק הקב׳׳ה בכבודו ובעצמו יכול – ואף אומר: "תורה (חדשה) מאתי תצא" – מעצמותו ית', כי היא התגלות עצמותו יתברך שבתורה – שתתגלה בגאולה השלימה, ולכן היא באין ערוך לגמרי לתורה המתחדשת בזמן הזה ע״י ה"תלמיד ותיק", כמאמר רז״ל (קה״ר פי״א, ח')"תורה שאדם למד בעוה״ז הבל היא לפני תורתו של משיח".

תורתו של משיח

אך לכאורה מכיון שפנימיות התורה שתתגלה בימות המשיח, יכולה להתגלות אך ורק מאתו – מעצמותו ית', ואין בכח אף אדם לחדש ולגלות חידושים אלו, הכיצד זה תתגלה תורה חדשה זו ע״י מלך המשיח, שהוא מלך בשר ודם ילוד אשה, וכמש״כ הרמב״ם (הלכות מלכים פי״א ה״ד): "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות וכו׳ וכו׳ הרי זה משיח בוודאי וכו׳״?

התשובה לשאלה זו, שאין שום סתירה בין היות תורה זו מעצמותו ית׳ ("מאתי") לבין היות תורה זו – תורתו של משיח, כי מלך המשיח אף הוא בטל ומאוחד בעצמותו ית׳ בתכלית, וכהלשון הידוע (לקוטי שיחות ח״ב ע׳ 511) "מהותו ועצמותו ית׳ בגוף גשמי" – שגם גופו הגשמי של מלך המשיח (ולא רק עצם נשמתו) בטל ומאוחד בעצמותו ית׳, כפי שיבואר להלן, ולכן פנימיות התורה שמגלה מלך המשיח, שזוהי תורת החסידות, היא היא התגלות התורה מעצמותו ית', ושכינה מדברת מתוך גרונו, ועליה נאמר "ותורה מאתי תצא".

משיח – יחידה הכללית

יכולתו ופעולתו של מלך המשיח לגלות פנימיות התורה – בחי׳ "יחידה" שבתורה, נעוצה בעובדה שאף מלך המשיח עצמו נחשב כ"יחידה הכללית" של כל עם ישראל וכל סדר השתלשלות העולמות.

וכידוע שדוד זכה לבחינת נפש, אליהו – לרוח, משה – לנשמה, אדם הראשון – לחיה, ומשיח יזכה ליחידה. שהוא עצם החיות שלמעלה מגדר ציור והגדרה, ולכן הוא נצחי – הן מבחינת הזמן, שמשיח חי בחיים נצחיים, והן בענין האיכות והמעלה, ששלם הוא בתכלית השלימות.

ולפיכך כשתומשך בעולמות בחינת היחידה שבתורה – תורה חדשה – על ידי מלך המשיח – יחידה הכללית – יחיו הכל בחיות עצמי – בחיים נצחיים, בגאולה האמיתית והשלימה, ותתעלה כל הבריאה וכל העולמות לתכלית המעלה והשלימות בעצמות א״ס ב״ה.

וכנבואת נביא הגאולה (ישעיה פרק ס"ו כ"ב): "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם הוי׳ כן יעמד זרעכם ושמכם״.

(פנימיות 79 כסלו ה'תשע"ה – מאת הרב ישבעם סגל)