חודש ניסן – יום הולדת המאור הגדול

צומצם
{רבי דרייב}

חדש ניסן בו נולדו האבות הקדושים (גמ׳ ר׳ה יא,א.) הוא גם החדש בו זכינו להולדתו של מאור ישראל כ״ק אדמו׳׳ר נשיא דורנו, ביום עשתי עשר בו.

הוד כ׳׳ק אדמו׳׳ר האמצעי (בנו וממלא מקומו של רבנו בעל התניא והשו״ע) זיע׳׳א גילה בקדשו, מהמתרחש בשמי רום ״אודות יום ההולדת של צדיק בכלל ושל אנשים כלליים בפרט: סעודת המצוה הגדולה הנערכת בגן עדן התחתון והעליון, המתבטאת בכך שנהנין מזיו השכינה, בראיית והשגת מהות האלוקית, וכל הנשמות נפרדות מנשמת הצדיק העומדת לרדת לעולם הזה, ומברכות אותה בהצלחה בביצוע כוונת ירידת הנשמה בגוף.

הסדר וסעודת המצוה בגן עדן התחתון והעליון ביחס לנשמה כללית, שונה מהסדר שביחס לצדיק סתם. כשבית הדין הגדול של מעלה גוזר על נשמה כללית לרדת לעולם הזה בזמן מסויים ואצל הורים מסויימים, הרי משך זמן לפני יצירת הגוף הולד שבו על הנשמה הכללית להתלבש, קובע בית הדין הגדול של מעלה, היכל מיוחד לאותה נשמה כללית, ובאותו היכל קובעים מתיבתא של נשמות הצדיקים, והנשמה הכללית שעומדת לרדת למטה, היא ראש המתיבתא, ולומדת תורה ברבים לפני נשמות הצדיקים. כשמגיע הזמן לירידת הנשמה למטה, באות כל הנשמות הכלליות, ונשמת משה רבנו בראשן, לברך את הנשמה הכללית בהצלחה בעבודתה הכללית ומבטיחות לה עזר וסיוע בעבודה זו.

יום הולדת של צדיק, וביחוד של נשמה כללית, הוא לכן, חג בבל העולמות ועת רצון.

הקב׳׳ה שמח כביכול בשמחה גדולה, וכל המשתתפים בשמחה גדולה זו נהנים משולחן גבוה, מסעודת המצוה שלמעלה בגן עדן העליון ובגן עדן התחתון״. ("ספר השיחות״ – ה׳תש׳׳ג עמ׳ צד).

״נצחיות הנשיא״

סח הוד כ״ק אדמו״ר הריי"צ זיע״א באחת משיחות קדשו: ״ביום שלישי י״ז באלול תת״ג,

אמר לי אבי (אדמו״ר הרש״ב:) ״מחר יום רביעי, לך בהשכמה לטבול במקוה ואל תאמר תחנון״. …״ביום הרביעי ח״י באלול… כשנכנסתי לחדרו של אבי מצאתיו במצב רוח מרומם, ומיד בהכנסי אמר לי: חג שמח לנו! היום יום ההולדת של שני המאורות הגדולים שלנו: ביום שני ח״י באלול תנ״ח נולד הבעל שם טוב, וביום רביעי ח״י באלול תק״ה נולד רבנו הזקף. הרבי קם ממקומו, נכנס לחדר השני, לבש בגדי שבת, חזר לחדר הראשון, ציוה לנעול את הדלתות ואמר בפני בנו אדמו״ר הריי״צ מאמר חסידות על "חמישים שערי בינה נבראו בעולם״.

כשסיים את אמירת ה״מאמר״, הוסיף: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". משה החסיד הכללי, עם חמישים שערי בינה שנבראו בעולם, הרי הוא הבעש״ט ותורת החסידות שלו, משה החב״די שלנו עם חמישים שערי בינה, הרי הוא רבנו הזקן ותורת החסידות שלו. כולם נמסרו למשה – חסר אחד, ו׳׳אחד" זה ־ על החסידים להשלים עד ביאת המשיח, וזהו ה״יפוצו מעינותיך חוצה".

הכנסים האדירים שנערכו ונערכים ע״י חסידי חב״ד בארץ ובעולם, לרגל – "י״א בניסן", כהכנה אליו ובהמשך אליו בהשתתפות שלומי אמוני ישראל, מעידים יותר מכל כי שלהבת ההתקשרות לרועה ישראל הנצחי בוערת בלבת קדש. "כמים הפנים אל הפנים", – משיב העם אהבה לרועהו כדברי הרמח׳׳ל ב"מאמר הגאולה" כי בזמן גניזת המשיח – בעת ה"פקידה" יתעורר העם לאהבת הגואל עד מאד, (עיי״ש).

״עשו ככל יכולתכם להביא את משיח צדקנו״!

הגאולה אפשרית בכל רגע ממש, כדרך שאמרו חדל על הפסוק "היום, אם בקולו תשמעו", וכפי שפוסק הרמב״ם: "ישראל עושין תשובה ומיד הם נגאלים״! וכבר התפרסמו דברי כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו על הביטוי "מיד": ״כן תהיה לנו ביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה שבראשי תיבות ד׳מיד׳ רמוזים ג׳ התקופות (הנ״ל) השייכות לכ״ק מרח אדמו״ר נשיא דורנו, ועל סדר הקירבה אלינו: משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער (שמו השני של אדמו״ר הרש״ב נ"ע)״.

ועפ״י דברי חז״ל ״דורו של משיח – ג׳ דורות״ (סנהדרין צט, א) מעניין להצביע על שייכותם של שלשת רבותינו נשיאינו השייכים לדורנו זה, – לחדש ניסן: יום הולדת כ״ק אדמו״ר מה"מ בי״א בניסן,

יום קבלת הנשיאות של כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ בב׳ ניסן, ויום ההילולא של כ״ק אדמו״ר הרש״ב בב׳ ניסן. וכל זה מוסיף בזכותן של ישראל בחדש מסוגל זה, שנזכה כבר לראות בעיני בשר את הרבי, משלים את תפקיד נשמתו וגואל את עם ישראל בפועל ממש.

בימים נשגבים אלו של "חדש ניסן בו נגאלו אבותינו ובו עתידין להיגאל" (ר׳ה יא, א) ב"שנת הקהל" – ש״במוצאי שביעית – בן דוד בא׳׳ (מגילה יז,ב), לאחר שכבר זכה דורנו לבשורת הגאולה מפי ה׳ ביד נביאו נאמן ביתו, אשר "תיכף ומיד ממש הנה זה משיח בא״, ו"הגיע זמן גאולתכם", יש לנצל עת רצון נפלאה זו ול״הרעיש עולמות״ – ״להביא לימות המשיח״, מיד ממש, עוד בניסן זה, ו"בזעקך יצילוך קיבוציך"!

(פנימיות 20, ניסן ה'תשנ"ה)