תיובתא – אתגר למחשבה

צומצם
{ויקיפדיה}

הפעם לא נענה על ״תיובתא״, כי אם נעלה בפניכם, הקוראים ״תיובתא״, שתהווה עבורכם אתגר למחשבה, ושמא גם תמצאו ״כתובת״ שממנה נוכל לקבל ״תשובה״ – או שמא ״עשו תשובה״… והיא: עד מתי יתעוורו עיני חכמים וייאטמו המוחות התורניים (בחינת ״אבדה בינת חכמיו״) ולא יבחינו בהתממשות תחזיתו של הוד כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו ־ שהתבססה על דבר ה׳ זו הלכה ־ (בסי׳ שכ״ט הל׳ שבת) – אשר כל ויתור ומסירת שטחים לידי ה״עכו״ם שצרו על עיירות ישראל״ בעיר הסמוכה לספר – מהווה סכנות נפשות ממש "שמא ילכדו העיר (עזה ויריחו תחילה) ומשם תהא הארץ (פלשתין הכבושה ־ כולה) נוחה להיכבש בפניהם״ –     מאה הוכחות הבאנו נגד הגורסים ״מצוות החזרת שטחים תמורת – שלום״, אבל אינו דומה 100 פעמים ל״מאה ואחד׳ חללי הטרור מאז הסכם אוסלו ־ ועדיין לא נפקחו עיני – החכמים להודות על האמת: "דברים שאמרתי לפניכם ־ טעות הם בידי"?!

וה׳׳לימוד – זכות״ היחידי על דעות ״מחייבי – הנסיגה״ הוא, אשר לא בורות או זדון לב השיאום אלא הצגה – מעוותת של הבעיה היתה בעוכריהם, בהעמידם זה מול זה את ״שוללי ־ הנסיגה״ – כאילו מניעיהם הם השאיפה לקיום מצוות ״יישוב ארץ ישראל׳׳ או עמידה על הלאו ד"לא תחנם" ־ בכל מחיר… – ולעומתם ״מחייבי – הנסיגה״ מעדיפים את קדושת האדם (פ ק ו״ נ) על קדושת -האדמה… ובמילא, באו ל״חידוש״ הנפלא שפיקוח נפש (דמלחמה עתידית עקב קפאון מדיני) דוחה כל הלאווים וכל המצוות – ה״לאומניות״…

ברם, שגו ברואה, דהא עפ״י המפורש בכל הפוסקים – להלכה, הרי אדרבא: דוקא מצד חשש ״פיקוח – נפש״ שייגרם כתוצאה מויתורים טריטוריאליים פסק מרן הב״י וכל הפוסקים עד ל״משנה ברורה״, שאסור לוותר על אף שעל בעיר סמוכה לספר ־ ואין לזה כל קשר ל״קדושת – הארץ״ או ״לא תחנם״ – אלא אפילו נוצר מצב מעין זה ב״נהרדעא״ שבבל, היה צריך לצאת עליהם בכלי זיין ולא לוותר ולהכנע ללחץ הצרים עליהם – למרות שכל דרישתם אינה אלא ״קש ותבן״, ועי״ז נוכל להשיג ״שלום״… פסק הבית-יוסף שכל הבטחותיהם ערכם כ״קש ותבן״ וד"ל…

ואף שנחלקו המומחים – הצבאיים (לשעבר…) אם יש בנסיגה סיכון – בטחוני אם לאו – הרי מי שאינו מסוגל להכריע בהגדרתו – העובדתית (הנתונים ־ הטכניים) של המצב, וודאי שב ואל תעשה״ – עדיף… שמא ע״י שנעשה צעד חד צדדי של מסירת שטחים, נסכן במו ידנו (״בקום ועשה״) את חיי תושבי מדינת ישראל, – ועוד והוא העיקר: עתה – אחר שנעשה מעשה עפ״י דעת ״מחייבי – הנסיגה״ והוכח למעשה, שלא רק שלא קירב את ה״שלום״ אלא ״רבים חללים הפילה״, והם המחבלים עצמם במו – פיהם (״אשר דיבר שווא״) מצהירים שעתה ״תהא הארץ נוחה להיכבש בפניהם״ – היינו, שהמחבלים נוהגים בדיוק כפסק דין מרן הבית – יוסף…

עתה – ייאמר ל״שלום עכשיו החרדי״: ״איה פוסקיכם, דעת-תורה חסיו בה, יקומו ויעזבוכם, יהי עליכם סתרה״… ־ והלא אפילו הגר״ע יוסף שליט״א בתשובתו בנדון התנה דבריו בהסתייגויות ברורות:"… ולא יוצבו שם כוחות צבא משום צד וההתנחלויות שלנו יישארו במקומם ועל עמדם יעמודו״… או: "… אם יתברר למעלה מכל ספק שיהיה שלום אמת ביננו לבין שכיננו הערבים… יש להחזיר להם השטחים״. – עד מתי יהיה (הסכם) זה לנו למוקש ? הטרם תדעון כי אבדה הארץ״ ?!

וכבר נתפרסמה חוברת ״שרשים בהלכה״ – ובה הופרכה ההשוואה למלחמת סנחריב, כאילו חזקיהו פעל והשתדל עפ״י הטבע ״להתרפס״ בפני סנחריב ולפייסו ב״קיצוץ דלתות ההיכל', ומה ש״לא הודו לו חכמים״, – זהו מפני שלדעתם, צדיק כביר כחזקיהו ודור כשר כשלו, היה לו לבטוח בה׳ ולסמוך על הנס״ – אבל בדורנו הפרוץ, סבור הגר׳ע יוסף, אין לסמוך על הנס (ולהסתבך בסכנת מלחמה, אם לא נוותר) שמא יגרום החטא״…

והמעיין בתנ״ך (דה״ב לב, א-ו) ובמקורות התלמודיים ייווכח במופרכות הרעיון, ואדרבא משם ״ראיה לסתור": מיד עם היוודע האיום של סנחריב שצר ״על ההרים הבצורות״ ־ מיד ״ויוועץ עם שריו וגבוריו״, לנקיטת אמצעי חרום:

א.         סתימת כל המעיינות,

ב.         גיוס צבאי מלא ״ויקבצו עם רב …ויתן שרי מלחמות על העם״, ג. הצטיידות בנשק ״ויעש שלח לרוב״ ופרש״י: ״כלי זיין׳. – ממש כפי שנפסק בסימן שכ״ט !

– וזאת מפני ש״אין סומכין על הנס" אפילו בדור של צדיקים, ויש לקדם פני הסכנה, כלומר, לצאת עליהם בכלי זיין״! ואילו מה ששלח לו ״דלתות ההיכל״ כדורון כספי, אין בזה שום סיכון – בטחוני, ומה שלא הודו לו מפני שסברו שזהו חילול הקודש להפוך דלתות ההיכל ל״דורון״ (ישלח לו דורון אחר!) ומה שלא הודו לו בסתימת מי הגיחון – מדובר בפעולה שעשה חזקיהו אחר הנצחון והמפלה דסנחריב, שהחליט להטות את מי הגיחון בחציבה תת־קרקעית אל תוך החומות – מתוך דאגה לעתיד, שלא יוכל צר לשלוט על מקורות המים של ירושלים ־ וע״ז לא הודו לו, כי היתה לו הבטחה ־ נבואית ״וגנותי על העיר הזאת״, ולא היה לו לחשוש, אלא לבטוח בה׳.

ובכלל כל הגישה הטוענת שאל לנו לבטוח בהצלחת השיטה ההלכתית, שהיא דבר הוי׳ה, (כמ״ש בסי׳ שכ״ט – איסור הוויתור ונקיטת צעדי מלחמה) שמא יגרום החטא של הדור… – מזכירים את דברי הרהב של רבשקה (״שר החוץ״ של סנחריב…) אל חזקיהו: "מה הבטחון הזה אשר בטחת… וכי תאמרון אלי, אל ה׳ אלוקנו בטחנו… הלא הוא אשר הסיר את חזקיהו את במותיו״ וגו׳… – ואילו הנביא ישעיהו (לז, ב): ״קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת״ ופרש״י שם: שהקב״ה יקנא לשמו – ולא מחמת זכות שבידכם"… –

מאז הודפסה החוברת ״שרשים בהלכה״ (תשנ״א) – עדיין לא נתעוררו ״בני ־ תורה״ לתרץ ה״תיובתא״ על דברי ״רודפי – השלום״… אלא שבעת צרה ליעקב וחושך כפול ומכופל שכזה – נקיים עצת חז״ל ״אל תהרהר אחריו בלילה – שמא עשה תשובה״… ושתיקתו כהודאה. ויש לפרסם ולעצור את התהליך ״עליו השלום״…

(פנימיות 16 – שאלות ותשובות עם הרב הרב יחזקאל סופר)