בי"א בניסן תשנ״ג יצא לאור הספר שרבים חיכו לו שנים רבות – ״המלך במסיבו׳׳. ספר זה כולל בתוכו ראשי פרקים ורשימות – תוכן דברי הוד כ״ק אדמו׳׳ר נשיא דורנו בעת סעודות החג בבית חותנו כ״ק אדמו׳ר מוהריי״צ זיע׳׳א בשנים – תש׳׳י ־ תשכ״ט וזאת על פי רשימות השומעים.
בסעודות אלו זוכים היו להשתתף קומץ זקני אנ״ש רבנים חסידים ואנשי מעשה, אשר נהגו להציע שאלותיהם בעניני נגלה חסידות וקבלה ובמיוחד בדברים הקשורים בהלכה ומנהג והרבי היה משיב להם כיד ה׳ הטובה עליו.
במשך השנים הופיעו מרבית רשימות השומעים שנכתבו עפ״י זכרונם, בצורה של קונטרסים פנימיים שעברו מיד ליד, אך לא נדפסו במתכונת של ספר ולא הוגהו ע׳׳י הרבי. גם מהדורה זו לא הוגהה ע׳׳י הרבי אולם נעשה מאמץ רציני בחריצות מרובה לרכז את כל רשימות השומעים שניתן היה להשיג, מהם רשימות שטרם ראו אור, ולבדוק אותן היטב בהתייעצות עם רבנים וזקני חסידים. כמו כן נוספו מראי מקומות ציונים והערות הבאים בשולי הגליון.
בראש הספר בא ״מבוא״ המתאר את הסדר הנוהג בכל הקשור לאותן סעודות – בהן ההשתתפות היוותה זכות גדולה שנתקבלה בחרדת קודש, ואת דרכו של כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו בהתייחסויותיו השונות לתחומים השונים. בסוף הספר באו "הוספות" המעוררות ענין רב, אשר מאירות נושאים שנזכרו בגוף הספר, ובאו כ״נספחים״.
העלעול בספר מסב הנאה רוחנית מרובה מהגיוון העשיר של הנושאים שעלו על שולחן המלך והתשובות הקולעות והתמציתיות המתאפיינות בברק וחן מיוחד ־ ומקורי.
לדוגמא: אחד המשתתפים שאל: מדוע כאשר נצטוה משה רבנו "דבר אל בני ישראל ויסעו" ־ לא נכנס הוא עצמו – ראשון לים סוף?! מדוע נחשון בן עמינדב היה צריך להיות הראשון ולא משה רבנו שיראה בזה דוגמא לכל ישראל ?! השיב לו הרבי מיניה וביה: משה רבנו הינו עבד ה׳ ואינו עושה דבר על דעת עצמו. משה רבנו עושה רק מה שה׳ אומר לו…
בראש הספר מצטט העורך ברוך הכישרון הרב מרדכי מנשה לאופר הי״ו את דברי ה״צמח צדק״ המשמשים כקו מנחה בהתייחסות ל״דיבורים״ שבעת הסעודות בשולחן רבנו: ״שיחת חולין של ת״ח צריכה לימוד והיינו כי הת״ח לגודל חכמת אלוקים אשר בקרבו הנה גם במה שאומר כלאחר יד שהוא כמו בחי׳ מותרי מוחין שאינו מפנימיות חכמתו, כי אם בחי׳ חיצוניות ומותרות מחכמתו, שיחה בעלמא, אעפ״כ צריכה לימוד עד שהיא חכמת אלוקות ממש כמו שאמר ר״ש (בסוכה כ״א, ב'): משיחתו של ר׳ג למדנו שני דברים כו׳ שהן הן רצון עליון ב״ה. (״דרך מצותיך״ לאדמו״ר הצ״צ עמ׳ ק"ה).
הספר שיצא לאור בצורה מהודרת ומרשימה משתרע על פני 647 עמ׳ בשני כרכים, בהוצאת קה״ת. (פנימיות 16 – טבת ה'תשנ"ה)