מבול לאור החסידות

המבול לאור החסידות

 

המבול שהביא ה׳ לעולם בא עקב החמס והגזל ששררו בעולם, וכמ״ש: ״ותשחת הארץ לפני הא־לקים ותמלא הארץ חמס׳׳.1

היה זה אחד משלבי ההדרדרות של האנושות לאחר חטא עץ הדעת, אשר גרמה לסילוק השכינה מהעולם. בשלב זה נסתלקה השכינה לרקיע הד׳ מבין ז׳ הרקיעים, משום ש״השחית כל בשר את דרכו על הארץ״2.

מי המבול – ״שבלה את הכל שבלבל את הכל״3 – ומכאן השם ״מבול״ – הציף ושטף את כל העולם במים הזדונים אשר גרמו להשמדה כמעט מוחלטת של כל היקום. הדבר אירע – לדעת רבי אליעזר – בחודש בול הוא חודש מרחשון, ואילו לדעת ר׳ יהושע היה זה בחודש אייר.

מי המבול שהציפו את העולם באו משני מקורות, א) מ״מעינות תהום רבה״ אשר נבקעו מלמטה והציפו את העולם. ב) גשם שוטף שבא מלמעלה (״וארובות השמים נפתחו״)4.

בהשואה לדור הפלגה שבאו אחריהם ונענשו אף הם, מצינו דבר פלא. על אף שחטאם של דור המבול היה קטן מחטא דור הפלגה – אשר אמרו ״נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה״5, ש״פשטו יד בעיקר להלחם בו״6, ולפיכך אין להם חלק לעולם הבא, ואילו דור המבול לא מרדו בה׳, ויש מי שאומר שיש להם חלק לעולם הבא, אבל מכיון שגזלו וחמסו איש מרעהו, לכן נענשו בהשמדה, בעוד שעונשם של דור הפלגה היה רק הפצתם על פני כל הארץ, ולא השמדה.

וזאת משום שדור הפלגה היו מאוחדים – ״שפה אחת ודברים אחדים״7, ולא קלקלו את הסדר שקבע הבורא בעולמו, ולפיכך לא הושמדו בעולם הזה. אבל אנשי דור המבול – השחיתו דרכם על הארץ, וגזלו וחמסו וקלקלו את סדרי הבריאה שקבע ה׳ בעולמו, לפיכך הוכחדו בעולם הזה.

נח ש״צדיק תמים היה בדורותיו״8 – ניצל מן המבול ע״י התיבה שציוהו ה׳ לבנות. ואעפ״כ אמר ה׳ ע״י הנביא ישעי׳: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ״9, והיינו, שהמבול נקרא על־שם נח – ״מי נח״, על־אף שהיה צדיק ולא הוא היה אשם בהבאת המבול לעולם.

והסיבה לכך כמ״ש בזוהר10: ״כיון דאמר ליה דישתזיב הוא ובנוי, לא בעא רחמין על עלמא ואתאבידו, ובגין כך אקרון מי המבול על שמיה״ (מכיון שאמר לו (ה') שינצל הוא ובניו, לא ביקש עוד רחמים על העולם, ולפיכך נקראו מי המבול על־שמו).

כל אירוע שבעולם והסיפור אודותו בתורה, יהיה אפילו קשה ככל שיהיה, הנה בשורשו העליון – וכפי שמופיע בפנימיות התורה – הריהו טוב אמיתי, ותורת החסידות היא זו שמגלה את הטוב הא־לקי שבכל דבר.

גם המבול – ״מי נח״ – בשורשו ובפנימיותו היה בו טוב לעולם כדלהלן.

מבואר בס׳ תורה אור לאדמוה״ז11 ש״נח״ מלשון נייחא דרוחא, שהיא מנוחה וההתעלות ממלאכת הבריאה – בחינת שבת, הוה אומר שהמבול בא לטהר ולהעלות את הבריאה לבחינת שבת.

ונאמר בתורה ״נח נח״ (פעמיים), להורות על נייחא דעילאי ונייחא דתתאי – שבת תתאה ושבת עילאה – שיהיה לעתיד לבוא – יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

מי המבול המטהרים את הבריאה ממעשי החמס, היו כמקוה טהרה לעולם, ולכן נמשכו ארבעים יום כנגד מ׳ סאה מים שבמקוה טהרה – המטהרים את הטמא.

השוואה בין המבול למקוה טהרה, הינה על יסוד המשמעות הפנימית של המקוה. המקוה – מלבד היותו מטהר את הטמאים על־פי גזירת ה׳ בתורתו, וכמארז״ל: לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא כו׳ חוקה חקקתי כו'12, הנה, עוד זאת יש במקוה ענין עיקרי נוסף, והוא הביטול. רמז לדבר, כי ״טבילה״ הן אותן האותיות של ״הביטל״.

וכמ״ש הרמב״ם: ״שיטבול במי הדעת הטהור״13, ולכן המקוה בת מ׳ סאה ״שכל גופו עולה בהן״14, וגם הראש (השכל) מתחת למים – כמו הרגל.

וכך הוא המבול – בא לטהר את העולם ממעשי החמס והגזל שעשו בני האדם, מעשים הנובעים מהישות והאנוכיות הגסה, שבאו לעולם על־ידי חטא עץ הדעת.

כי ענין המבול לא היה רק כדי להעביר ולשחת את האנשים החוטאים, כי ביכולת ה׳ להעבירם מהעולם ברגע אחד גם בלא המבול. אלא עיקר ענין המבול היה כדי לטהר את העולם, כי כך גזר ה׳ – אשר מים מטהרים.

1.בראשית ו.יא׳.2. שם פסוק יז' ברש"י. 3.  שם פסוק יז׳ ברש״י. 4.שם ז. יא׳. 5.שם יא. א׳ ברש״י. 6. שם פסוק ט׳ ברש׳׳י. 7. שםיא. א'. 8.שם ו.ט. 9. ישעיה נד. 10. ח"א דףסז ע"ב. 11. פרשת נח. 12. פסיקתא דרב כהנא פ"ד ד"ה ויקחו אליך. 13. הלכות מקואות פי"א הי"ב (בשינוי לשון קצת). 14. חגיגה יא ע"א.

(פנימיות 58 מר חשון ה'תשנ"ט – מאת הרב ישבעם סגל)