"רבי, תעזור לי!"
בן דודי ר' אהרון דוד הינו חסיד ויז׳ניץ. כשהגיע פעם ללוס אנג׳לס פגש את מי שהיה ה׳חברותא׳ שלו בישיבה בויז׳ניץ, לבוש בלבוש חב״די. הוא סיפר לו סיפור מדהים:
אחרי החתונה הוא היה גר בשכונת וויליאמסבורג, וכעבור חצי שנה הציעו לו עבודה בלוס אנג'לס. מכיוון שלא הייתה לו פרנסה בניו־יורק, החליט להעתיק לשם את מקום מגוריו.
ביום מן הימים, אשתו התחילה להרגיש לא טוב. הם הבחינו שזה משהו רציני והחליטו לפנות לחדר המיון בבית הרפואה להמשך טיפול ומעקב.
כעבור מספר שעות של המתנה, יוצא הרופא בסבר פנים חמור ומדאיג, ואומר לו: "מהבדיקות שנעשו עד כה, המצב נראה די מסובך ומסוכן. זה לא וודאי, אך לפי המצב שאנחנו רואים – רח״ל – לאשתך יש את המחלה ההיא בדרגה קשה מאוד. הצעתי היא שתשוב לביתך, ואל תאמר לאשתך כלום בנוגע למצב, אל תפחיד אותה".
תוהה ובוהה למשמע הבשורה הנוראה, התקשה להאמין ושאל את הרופא: "האם אתה בטוח שזהו אכן המצב? איך זה אפשרי ששנה אחרי החתונה כך יהיה?״. אך הרופא נותר בשלו:״אני לא טועה".
תוך שהוא אינו יודע כיצד עליו להגיב? מה יש לו לעשות? למי יוכל לפנות? חזר הביתה מבולבל וכואב. במצב שכזה, יהודי לוקח ספר תהילים ונושא תפילה ובקשה מעמקי ליבו להקב״ה שיציל אותו.
שלוש לפנות בוקר, לבד בבית, שבור ורצוץ, פתאום הוא חושב בתוך עצמו ואומר "הרי אני חסיד, יש לי רבי!" עד שבאמצע אמירת התהילים החל לצעוק ולזעוק: ״רבי תעזור לי! רבי תעזור לי! רבי תעזור לי!״…
חלף זמן קצר ומכשיר הטלפון מצלצל… הוא חשב שמן הסתם מתקשרים אליו מבית הרפואה, וייתכן שיש בשורה טובה. אחרת, אף אחד לא מצלצל בשעה כזו. אך לפתע הוא שומע מעבר לקו יהודי בעל מבטא רוסי־ליטאי, שמדבר באידיש ואומר: ״קוראים לי חודקוב, ואני מטלפן אליך בגלל שהרבי אמר לי לטלפן אליך, לומר לך שבבוקר תוציא את אשתך מבית הרפואה ותלך לרופא מסויים. הרבי כבר העניק ברכה שהכול יהיה בסדר״.
בסיום השיחה פונה אליו הרב חודקוב ושואל: ״האם שמעת מה שאמרתי?" כנראה שחברי ענה בחיוב, והטלפון נותק.
הוא לא ידע מי זה, אך היה לו הרגש פנימי שזה שייך לליובאוויטשער רבי. ואז נזכר שיש חסיד חב״ד בלוס אנג׳לס שקוראים לו ר׳ שמואל דוד רייטשיק. הוא שמע עליו אך לא הכיר אותו. הוא ידע שהוא חסיד בעל חסד, שאומר ׳קריאת שמע שעל המיטה׳ כל הלילה, וקיווה שעדיין לא הלך לישון.
לאחר חיפוש בספר הטלפונים הצליח לאתר את המספר של הרב רייטשיק. השעה היתה כבר 3:30 לפנות בוקר, ור׳ שמואל דוד עלה על הקו. כשסיפר לו בסערת רגשות את מה שחווה הלילה, ענה לו הרב רייטשיק: ״נו, בסדר אז כך תעשה״.
הוא קיבל מהרב רייטשיק את מספר הטלפון של המזכירות וכשנענה ביקש מהרב חודקוב שיחזור שוב על דברי הרבי. הרב חודקוב חזר על דברי הרבי בשנית.
ואז הוא שואל את הרב חודקוב: "למה טלפנת אלי?". ענה לו הרב חודקוב: "טלפנתי כי הרבי ביקש שאטלפן אליך". בפליאה הוא שאל: "אבל אני לא התקשרתי לרבי, מדוע הרבי אמר לך להתקשר אלי?״. השיב הרב חדקוב: ״איני יכול לענות לך על זה. זה עסק בינך לבין הרבי, אני עשיתי את מה שהרבי הטיל עליי לעשות".
ומה קרה בסופו של דבר?
בבוקר הלכתי לבית רפואה ושחררתי את אשתי תוך כדי חתימה על המסמכים הנדרשים, ובינתיים הצלחתי לאתר את כתובתו של הרופא אליו הפנה אותי הרבי.
כשוהברר לי שהתור הפנוי הוא רק בעוד שנה, החלטתי לקחת את אשתי ישירות לרופא.נכנסנו לחדרו-ללא התרעה מראש – תוך שאני פונה אליו וקובע: ״אתה צריך לראות את אשתי עכשיו!״. הרופא נדהם מתעוזתי, ואמר שאין אפשרות להיכנס ללא תיאום מראש.
אמרתי לרופא: "תשמע מה קרה באמצע הלילה, הרבי מליובאוויטש הפנה אותי אליך"…
כששמע זאת הרופא, אמר כי הוא אינו מכיר את הרבי מליובאוויטש, אבל הסיפור הזה מסקרן אותו. הוא קיבל אותנו והאזין בקשב רב, טיפל באשתי ובזה נגמר הסיפור.
אתה בטח מפחד לשאול מה קרה? – סיכם חברו של בן דודי, ר׳ אהרן דוד. בחסדי השם, אשתי יצאה מזה, ויש לנו חמישה ילדים והכל בסדר!
אך ר' אהרן דוד, הבן דוד שלי, עדיין לא הבין: "אבל מדוע נהיית ליובאוויטשער?".
ענה לו החבר: "באמצע הלילה כשצעקתי ׳אוי רבי!׳ מי התקשר אליי? הרבי מליובאוויטש! אז ראיתי והבנתי שרבי יש אחד! ומאז אני ברוך ה׳ מקושר לרבי".
(פנימיות 80 שבט ה'תשע"ה – מדברי הרב זושא זילברשטיין, שליח הרבי במונטראול, ה' טבת בכפר חב"ד)