גאולה

הגאולה לאורו של הרמב"ם

כותב הרמב״ם בהל' מלכים רפי״ב וז״ל: ״אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם… אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעי' ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ״ – משל וחידה… אמרו חכמים: אין בין עוה״ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד״. השגת הראב״ד על אתר וקושית ה״לחם משנה״ בהל' תשובה פ״ח ה״ז – ידועות.

אולם יש להוכיח, גם לשיטת הרמב״ם, שיש שתי תקופות בימות המשיח. בתקופה הראשונה יהיה העולם כמנהגו נוהג ובתקופה השניה יתחיל ביטול מנהגו של עולם. לפי״ז לא יקשה על הרמב״ם, שכן, מה שכותב בספר ה״יד״ – הוא רק בנוגע לתקופה הראשונה, ויתירה מזו: רק באם הגאולה תהיה באופן של "לא זכו", אבל באם תהיה הגאולה באופן של "זכו" – יהיה ביטול מנהגו של עולם – כבר בתוך התקופה הראשונה של ימות המשיח.

והביאור בזה: הוכחה ברורה ומכריחה שבאמצע ימות המשיח יבטל מנהגו של עולם – היא מענין תחיית המתים הכללית, שזה יהיה כמה שנים לאחרי ביאת משיח (זוהר ח״א קלט,א), וכמש״נ בכתובים (דניאל, יב), שזהו ביטול מנהגו של עולם ונס.

ברם עדיין צריך להבין: הרי בימוה״מ בתקופה הראשונה, יהיה עולם כמנהגו נוהג, וא״כ מה תהיה הסיבה שתביא להתחלת התקופה השניה – דביטול מנהגו של עולם?

והביאור בזה: בענין ביהמ"ק השלישי כתבו רש"י ותוס' (סוכה מא, סע"א) ע"פ מאמרי רז"ל (תנחומא ס"פ פקודי ועוד.) ש״בנוי ומשוכלל הוא ויבוא משמים״, ואילו הרמב״ם (הל׳ מלכים פי״א) כתב ע״פ מאמרי רז״ל (ירושלמי מגילה פ״א הי״א, ועוד) שמשיח יבנה את ביהמ"ק. ולכאורה, מהמסופר במדרש (ב״ר ספס״ד) ש״בימי ר׳ יהושע בן חנניא גזרה מלכות הרשעה שיבנה ביהמ״ק. הושיבו פפוס ולולינוס – טרפיזין (=שולחנות מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם וכו' – כדי לבנות ביהמ״ק, ולא ציפו שיגלה בנוי ומשוכלל משמים, – ומכאן מוכח – מעשה רב בפועל – כדעת הרמב״ם, וקושיה היא להדעות שבידי שמים הוא.

ויש ליישב: איתא בגמ' (סנהדרין צח,סע״א): אמר ר׳ אלכסנדרי: ר׳ יהושע בן לוי רמי: כתיב בעתה וכתיב אחישנה. זכו – אחישנה. לא זכו – בעתה. אמר ר׳ אלכסנדרי: ר' יהושע בן לוי רמי: כתיב ״וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה, וכתיב ״עני ורוכב על החמור״. זכו – עם ״ענני שמיא״, לא זכו – עני ורוכב על החמור".

ומתירוץ הגמרא ביישוב הכתובים נראה שמצב ימוה״מ, אם יהיו באופן טבעי ("בעתה", ״עני ורוכב על החמור״) או – באופן ניסי (״אחישנה״, עם ״ענני שמיא״) תלוי במצבם של בנ״י בעת ההיא, שאם ״זכו״ יהיה באופן ניסי, ואם ״לא זכו״ – באופן טבעי. ועפי״ז י״ל שגם בשאר הענינים דימות המשיח, אם יהיו ישראל במצב ד״זכו״ – יהיו באופן ניסי, ואם "לא זכו" – באופן טבעי. וכגון, ביהמ״ק השלישי, שאם זכו – יהיה בידי שמים (גם לדעת הרמב״ם) ואם לא זכו -יבנה בימי אדם (לכו״ע). ולכן בימי ריב״ח שאז ״לא זכו״ (כדמוכח מזה עצמו שהיו זקוקים לזה שתגזור ״מלכות הרשעה שיבנה ביהמ״ק״, ובלא זה לא היה אפשר להם לבנותו וכו') היה ביהמ״ק נבנה בידי אדם.

ועפ״י הנ"ל מובן ג״כ בכללות מצב העולם בימות המשיח, שאם יהיו בנ״י במצב ד"זכו" תהיה אז הנהגה ניסית וביטול מנהגו של עולם, אבל אם יהיו במצב ד״לא זכו״ – לא יבטל דבר ממנהגו של עולם, ועולם כמנהגו נוהג. וזה מתאים להוכחתו של הרמב״ם שאין בין עוה״ז לימוה״מ אלא שיעבוד מלכויות בלבד – על ימי מלכות בין כוזיבא, שאז ״לא זכו״, כמבואר במאמרי רז״ל (גיטין נז,א. ועוד) המצב שהיה אז, ולכן לא היו אז אותות ומופתים.

אבל עפי״ז צלה״ב: למה פוסק הרמב״ם (בהל' מלכים, שם), שאין בין עוה״ז ולימוה״מ וכו', ושביהמ״ק יבנה בידי אדם, הרי זה יהיה כך דוקא אם ״לא זכו״, וכנ״ל. מדוע אין מזכיר הרמב״ם את האפשרות של גאולה באופן של "זכו"?

והביאור בזה: "התורה על הרוב תדבר" ("מורה נבוכים" ה״ג פל״ד). ומכיון שעפ״י רוב אינם במצב של "זכו" לכן התייחס הרמב״ם לאופן זה דוקא, הגם שייתכן (גם לפי הרמב״ם) שהגאולה תהיה באופן של "זכו" – גאולה ניסית. ובעומק יותר: ענין משיח וביאתו והגאולה בכלל הוא הלכה, הלכה ברורה ופסוקה, וכך הוא גם האופן בזה שהוא אינו תלוי באופן דמעשה בנ״א. משא"כ הגאולה באופן דארו עם ענני שמיא וכיו״ב, שתלוי בזה שישראל הם במצב של "זכו", שאינו ברור ומוחלט, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג,ב.) והרשות לכל אדם נתונה (רמב״ם הל' תשובה רפ״ה). ולכן הרמב״ם מתאר את הגאולה באופן כזה שהוא הלכה, מוכרח להיות (ללא תלות במצבם של ישראל), – לא פחות מכך. אבל למעלה מכך – ייתכן שכל הענינים יהיו באופן ניסי – של ״זכו״, ואין גבול ליכולתו של הקב״ה.

והנה גם לפי מש״כ הרמב״ם – עניני הגאולה באופן טבעי של "לא זכו" – מ״מ – הרי סוף סוף יגיעו ישראל ל"זכו". שהרי מלך המשיח "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (הל' מלכים ספי״א), שזה יהיה אפילו קודם התחלת התקופה הראשונה דימוה״מ, שהרי אפילו תקופה זו מתחילה לאחר שהוא משיח ודאי כנ״ל, ואילו ״יכוף״ וכו', יהיה קודם לזה, כמבואר ברמב״ם. ולאחר מכן ימשיכו בנ״י להתעלות עד לאופן של ״זכו״, שהרי – ״באותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה… ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנא׳ ״ומלאה הארץ דעה את ה׳ וגו׳״. (רמב״ם, שם). ומכיון שיגיעו למעלת ״זכו״ – תתחיל התקופה השניה שבימות המשיח, שאז יבטל מנהגו של עולם וכו', ובתוך ה״בעתה״ – יהיה הענין של ״אחישנה״.

…״בימינו אלו נמצאים בני ישראל במעמד ומצב ד״זכו״… ותיכף ומיד לאחרי זה זוכים לגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו – ״פתאום יבוא אל היכלו האדון וגו'״ ויוציא מהגלות את כאו״א מבני ישראל באופן ד״ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״ ויביאם לארצנו הקדושה ולבית המקדש עם ענני שמיא׳׳!

(פנימיות 53 – מקוצר ומעובד משיחות י״א ניסן וקיץ תשל״ג. לפי "לקוטי שיחות" חכ״ז, וקובץ "יום מלכנו". "התוועדויות תשמ״ב ח״ג עמ' 1381)