שירת הים תש"ז
בהתוועדות ל״ג בעומר תש״ז, בהיותו בפריז, סיפר הרבי, שכונה אז הרמ״ש: אין לכם מושג איזו ידידות עצומה ואיזו אהבה יש לרבי (הריי׳׳צ) אליכם, אלה שהצליחו להימלט ולצאת מעמק הבכא. אספר לכם מעשה שקרה השנה, ואז תבינו את דבריי.
כידוע סובל הרבי משיתוק ברגליו, ומקבל זריקות נגד השיתוק הזה. יום אחד, בחודש כסלו השנה, נכנסה האחות המטפלת לחדר הפנימי, והנה היא רואה את הרבי יושב ליד השולחן, אך אינו מפנה מבטו ואינו עונה לדבריה. כשהתקרבה יותר הבחינה כי עיני הרבי עצומות ופניו להבים – ארשת שלא ראתה על פניו מעולם.
היא מיהרה לחדר הרבנית וסיפרה על החיזיון הנורא והמבהיל הזה. הרבנית ניגשה, ניסתה לקרוא לו, והוא אינו מגיב. הרבנית שלחה מיד לקרוא לי. הגעתי במהירות, נכנסתי לחדרו הקדוש, ניגשתי סמוך אליו, ושמעתי שהרבי אומר "אז ישיר" בדבקות נפלאה. רמזתי לכולם שהכול בסדר ואין ממה לדאוג ולחשוש, וביקשתי בתנועת-יד שיעזבו את החדר.
לאחר שהרבי סיים את שירת-הים, החל לקוראה פעם נוספת. כאשר התבוננתי היטב, הבחנתי שהוא גם מלווה את הקריאה בנענועי רגליים חלושות. כאשר כילה את אמירת השירה, הוא נשאר ישוב על כיסאו. אנחה פנימית של שביעות-רצון יצאה מפיו, הוא פקח את עיניו וכשהבחין בי אמר בלחש: "ברוך השם, ברוך השם הכול עבר בשלום". למחרת הביא הדוור מברק בו נאמר כי אנ״ש עברו את גבול רוסיה בשלום.
והרמ״ש סיים: אחרי ששמעתם את כל זאת, האם צריכים אתם עוד שמישהו יתווך ביניכם לרבי?! מה שצריך הוא יודע והוא עושה הכול למען כולנו!
ה'משקה' האמיתי
מספר מזכירו של הרבי, הרב יהודה־ליב גרונר ע"ה: אחד ה׳משפיעים׳ נכנס פעם אל הרבי ואמר שאינו יכול להתוועד בלי ׳משקה׳. אמר לו הרבי שיסתכל על ה׳משפיעים׳ של פעם, שהיה לידם בקבוק ׳משקה׳ ולא נגעו בו…
ופעם אמר ׳משפיע׳ לרבי, שכדי ׳להתחמם׳ בהתוועדות הוא צריך לומר הרבה 'לחיים׳.. הביע הרבי מורת־רוח ואמר: אם רוצים להתחמם יש ללמוד הרבה חסידות, שזהו ״כי ה׳ אלקיך אש אכלה הוא״ – על־ידי לימוד חסידות בשופי אפשר להתחמם כראוי.
(פנימיות 81 ניסן ה'תשע"ה – שירת הים)