נשיא הדור – משיח שבדור

כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו כותב ב״קונטרס בית רבנו שבבל, וזו לשונו: …״נשיא הדור הוא גם משיח (גואלן של ישראל) שבדור, כמו משה רבנו (הנשיא הראשון), גואל ראשון הוא גואל אחרון. כידוע שבכל דור ישנו ״א׳ הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי׳׳ת וישלחו כו׳״. ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: ״אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבנו הקדוש״. אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבנו הקדוש – הנשיא שבדור״. ובהערה שם: ״שבכאו״א מישראל יש ניצוץ משיח וכו' בחינת היחידה, ניצוץ מבחינת היחידה הכללית שהיא נשמת משיח (רמ״ז לזח״ב מ"ב ועוד).

וכיון שהנשיא הוא הכל, שכולל כל הניצוצות דמשיח שבכאו״א מישראל, בחינת היחידה הפרטית, נמצא, שנשמתו היא בחינת היחידה הכללית – נשמתו של משיח. לכן הוא המשיח שבדור עכ״ל.

והנה ב״ליקוטי שיחות״ חכ״ט עמ׳ 358 ואילך מבאר וזו לשונו: ״הנשיא שבכל דור הוא משה שבכל דור שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון (משיח) והוא ה״יחידה הכללית״ של הדור, (ראה ד״ה פדה בשלום בשערי תשובה לאדמו״ר האמצעי פי״ב) שבחינת היחידה היא הדרגה של משיח צדקנו כמבואר בכתבי האר״י ז״ל (רמ״ז לזח״ג ר"ס ב' נדפס במק״מ ק״צ ב').״עוד כתב שם וז״ל: (בכדי להקל ובכדי להביא עוד יותר בגילוי את שליחותו של כל יהודי בתור שליח של הקב״ה נתן הקב״ה לישראל נשיא בכל דור ודור עד לדורנו – נשיא דורנו, הרבי מו״ח, שהוי׳ה ״גילה סודו אל עבדיו הנביאים״, וכמבואר בשער היחוד והאמונה שמידת הרחמים שלמעלה היא ״התגלות אלוקות ע״י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה״… כפי שראינו אותות ומופתים אצל הרבי״. עכ״ל

ועפ״י שיחותיו הק׳ של הרבי בש״פ שופטים תנש״א וש״פ וארא תשנ״ב, בהם ביקש והורה לפרסם בקרב כל אנשי הדור, דברים שהם בגדר נבואה, שהגיע זמן הגאולה והמשיח כבר נמצא בגלוי, ופועל את פעולותיו ומצליח, ומה שנותר לאנשי הדור לעשות (כדי לממש את הגאולה בשלימות) הוא רק לקבל על עצמם – ובפועל – עול מלכות מלך המשיח, שהיא עול מלכות שמים.

וזה בהתאם להכרזתו המפורסמת ־ ש״דורנו הוא הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה״. והוראתו היתה לפרסם שדברים אלו הם דברי נבואה, ולא רק בקשה ומשאלת לב.

נמצא מכל הנ״ל שלא רק זה שכשתהיה הגאולה השלמה אזי נשיא הדור יתגלה כמשיח, אלא עוד זאת: א) כבר הגיע זמן הגאולה, ובמילא הנשיא שיתגלה כמשיח הוא נשיא דור זה – נשיא דורנו – דור הגאולה. ב) המקור לזה הוא נבואה, דהיינו דברי הקב״ה שנמסרו למי שהעמידו ה׳ להיות הנשיא והנביא שבדור.

העובדה שמוטל עלינו – אנשי הדור – התפקיד והעבודה לעשות ככל שביכולתנו בכדי לקבל על עצמנו את עול מלכותו של מלך המשיח – שהיא מלכות ה׳, הוא עפ״י עקרון בסיסי מוחלט והכרחי בעניין המשיח.

כי מאחר שהמשיח הוא מלך ישראל וגואלו, שענינו להמליך את מלך מלכי המלכים על כל הבריאה, הרי זה חייב להיות מלמטה למעלה – מביטול העם אל המלך, שהרי זה כל עניין המלכות – ״מלכותו ברצון קיבלו עליהם״, ו״אין מלך בלא עם״. וביחוד לגבי מלך המשיח צריכה להיות קבלת מלכותו ע״י העם מלמטה למעלה וכמ״ש: ״ובקשו את דוד מלכם״. פסק הרמב״ם בהל׳ מלכים פי״א הלכה א׳ שהגאולה צריכה להיות ע״י מלך המשיח בו״ד כפי שנאמר בנבואת בלעם: ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל״ וגו'. פסוק זה מדבר בעניין הגואל ובלשון הרמב״ם: ״ושם ניבא בשני המשיחים משיח הראשון שהוא דוד וכו', ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל באחרונה".

והסיבה לכך ברורה, מכיון שכל עניין הגאולה היא להביא למימוש שלימות הכוונה העליונה – להיות לו ית׳ דירה בתחתונים – בגשמיות, לכן צריך להיות ע״י מלך המשיח שהוא נשמה בגוף בשר ודם, ששיח ושיג לו עם בני אדם ועם כל הנבראים כולם, בכדי שימשיך ויגלה את מהותו ועצמותו ית׳ בעולם הגשמי.

חיים נצחיים

והנה בעניין חיי הצדיק לאחר שעלה למרום ישנן ב׳ מדרגות: א. בכל צדיק אמיתי, ש״חיי הצדיק אינם חיים בשריים״ (תניא) ו״צדיקא דאיתפטר אישתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי״ (זוהר) ו״צדיקים במיתתם קרויים חיים״ כדאיתא בגמרא ב' נוסף על זה בנשמה הכללית של כל הדור – נשיא הדור, שעל מדריגה זו מבאר הרבי ב״תורת מנחם״ ח״א וח״ב שהוא עניין ״משה לא מת״, כפשוטו, ״יעקב אבינו לא מת״, כפשוטו, וש״נמצא איתנו בגשמיות״. וביאור העניין הוא כמבואר באריכות בשיחת ש״פ ויחי תנש״א ובלקו״ש חכ״ו ובמ״מ שם ממדרשי חז״ל והמפרשים – שעפ״י תורה הוא חי ממש ונשמתו על כל בחינותיה קשורה בגופו בתמידות. ומבאר ב״תורת מנחם״ שמה שנאמר במשה הלשון ״מת״, הוא בגדר של ״דברה תורה כלשון בני אדם כדי לשבר את האוזן״, והפירוש הוא שעתה נוצר מצב שיש קס״ד שמת, מצד מה שנראה לעיני בשר.

מעתה יובן שעניין חייו הנצחיים של הרבי מה"מ, נובע בשתי בחינות: א. מצד מהותו עצמו כנשיא הדור. ב. מצד תפקידו ופעולתו כמלך המשיח.

מצד עצמו ־ כמארז״ל ביחס למשה רבנו: ״לא מת משה״, כמאמר – שכן משה עצמו, וכן גם אתפשטותא דמשה, ש״אין לך דור שאין בו כמשה״. ומבואר העניין, כי להיות שמשה רבנו מאוחד בעצם התורה, עד שנקרא על שמו – ״זכרו תורת משה עבדי׳׳, הרי כשם שהתורה היא אמת, היינו, נצחית – שאינה מוחלפת, אינה משתנה ואין לה הפסק ח״ו, כך משה רבנו ואתפשטותי׳ דלי׳ שבכל דור, שאין הפסק ח׳׳ו בחייו, מפני היותו נצחי בנצחיות התורה, המאוחדת בנצחיות הקב״ה – אורייתא והקב״ה כולא חד.

ונצחיותו של משה היא גם בגופו הגשמי, כי להיותו בבחינת ״מהותו ועצמותו בגוף גשמי״, ״שכינה מדברת מתוך גרונו״ הגשמי, הרי גם גופו הגשמי קדוש ונצחי בנצחיות מהותו ועצמותו ית׳, כמבואר באריכות בלקו״ש חכ״ו בתחילתו.

מצד תפקידו כמלך המשיח ־ יסוד הדברים ממשה שנאמר: ׳׳חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד׳׳ (תהילים כ"א ה' ומצו״ד שם). ואמרז״ל שמשיח בן דוד ישאל ויבקש על החיים, וה׳ יבטיחו –     ועי״ז ״נתת לו״ – שיחיה ל׳׳אורך ימים עולם ועד׳׳ ־ חיים נצחיים. ודבר זה ניתן לו, לא רק כשכר וגמול טוב (במובן המקובל) בעבור תורתו ומעשיו הטובים, וכדברי המהרש״א אודות רבנו הק׳, ש׳׳היה ראוי לפי תורתו ומעשיו להיות חי וקיים לעולם״.

והנה מבאר הרבי ב׳׳קונטרס ענינה של תורת החסידות׳׳ וז׳׳ל: ״עניינו העיקרי של משיח הוא ״יחידה׳׳… בחינת היחידה היא נקודה העצמית של הנשמה, כן הוא ב(החיות ו) הנשמה של כללות ההשתלשלות, שבחי׳ היחידה שבה (בחינתו של משיח) היא – עצם נקודת החיות שלמעלה מגדר ציור… כי עצם החיות הוא בלתי מוגבל… שגם זה מהטעמים שלעתיד לבוא יהיו חיים נצחיים: עכשיו שנמשך בעולם רק בחי׳ התפשטות החיות, ישנו עניין המיתה. כי בבחי׳ ההתפשטות שייך עניין השינוי ועד ־ הפסק וכליון. משא׳׳כ לעתיד שיומשך עצם החיות, הרי כל עצמי בלתי משתנה… ולכן כשתומשך בעולמות בחי׳ היחידה ויחיו בחיות עצמי, יהיו במילא בתכלית המעלה והשלימות״ עכ׳׳ל.

נמצא שהמקור לחיים נצחיים הוא גילוי היחידה שזוהי בחי׳ המשיח. מכיון שהרבי כבר הודיע ׳׳שיש כבר לא רק מציאותו של משיח אלא גם ההתגלות של משיח״, מובן מכך שביחידה הכללית בחי׳ המשיח ולאחר שנמצא בגילוי, הנה בו עצמו קיים בשלימות העניין דחיות עצמי, חיים נצחיים גם בגשמיות. (והחידוש של הגאולה הוא שזה יומשך גם לבריאה כולה).

והנה, החיים הנצחיים של מלך המשיח הם עניין עקרוני בעניין הגאולה. שהרי ענינה של הגאולה – הוא להמשיך ולגלות את ״נצח ישראל׳׳ בעולם הגשמי באופן של גאולה נצחית שאין אחריה גלות, ועי״ז – ״בלע המוות לנצח׳׳. דהיינו שע״י שהמשיח יתקן את חטא עץ הדעת אשר גרם והביא את המוות לעולם, הרי בהתבטל הסיבה מתבטל המסובב. ודבר זה יכול להתבצע רק ע״י מי שחי בעצמו בחיים נצחיים. ופעולתו של המלך המשיח היא להמליך את השי״ת בכל הבריאה ע״י שמגלה ומחדיר את נצחיות עצמותו בכל הנבראים, ועי״ז מביא את הבריאה לביטול והתאחדות עם השי״ת, דבר שיכול להעשות רק ע׳׳י מי שהוא בעצמו דבק בעצמותו ית׳ – ״נצח ישראל׳׳ – בתכלית.

חייו הנצחיים של מלך המשיח יכולים להיות בשני אופנים: א. בגילוי תמידי בהמשך לחייו מאז שנולד, וזה יכול היה להיות – אילו זכינו. ב. ע״י התעלמות (בלבד!) מעיני בשר אבל לא הפסק ח״ו של חייו בעולם, ומהות חיים אלו נתבארה במקורות שצויינו לעיל בענין ׳׳יעקב לא מת״ וכו', יעויי׳׳ש. וזאת כאשר לא זכינו ולא דבקנו בו כמלך המשיח בביטול הראוי, שאז המלך בעצמו משליך חייו מנגד כדי לנצח במלחמה, ולהביא את הגאולה הנצחית. (כמבואר בזוה׳׳ק פרשת בלק ובביאורי הזוהר שם, ובספר המאמרים תקס׳׳ח לאדמוה׳׳ז, שאז מקבל המשיח את החיים נצחיים העליונים להבאת הגאולה). אבל אין זה אלא התעלמות לזמן קצר, כפי שקבע הרבי וגם אמר בנבואה – ש״דורנו הוא דור הגאולה״, ו״הגיע זמן גאולתכם׳׳.

(פנימיות 13 – עם הרב ישבעם סגל – תשרי ה'תשנ"ה)