מולד הלבנה והתחדשות ישראל

מולד הלבנה עד לשלמות הלבנה

 

"ישראל דומין ללבנה ומונין ללבנה״ (סוכה כ"ט,א') ועתידין להתחדש כמותה (נוסח קידוש הלבנה. סנהדרין מ"ב,א'.), ועל־ידי עבודתם של ישראל זוכים להתעלות הגדולה בפועל על־ידי דוד מלכא משיחא (״דוד מלך ישראל חי וקיים״ (נוסח קידוש לבנה. ר״ה, כ"ה,א'.] שדוד ומלכותו נמשלו ללבנה [פרש״י ר״ה שם, רמ״א או״ח סתכ״ו ס״ב]).

וצריך ביאור, בטעם השייכות של גאולת עם ישראל לחידוש (מולד) הלבנה (״שהם עתידים להתחדש כמותה״) דלכאורה אינו מובן:

מצינו במדרשי חז״ל ששלימותם של בני ישראל בזמן(דוד ו)שלמה היא על דרך ובדוגמת מילוי ושלימות הלבנה – ״הלבנה הראשונה של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד ט״ו ימים ודסקוס שלה מתמלא… כך ישראל ט״ו דור מן אברהם ועד שלמה, אברהם התחיל להאיר… כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, ׳׳קיימא סיהרא באשלמותא״ (זוהר ח״א ק"נ, רע״א ועוד).

וכיון שבגאולה האמיתית והשלמה על־ידי משיח צדקנו, ״מבית דוד ומזרע שלמה״ (פיה״מ סנהדרין ר״פ חלק, יסוד הי״ב), יהיה מעמדם ומצבם של בני־ישראל בתכלית השלימות (עוד יותר מהשלימות שהיתה בזמן דוד ושלמה) שייך ומתאים יותר הדמיון למילוי ושלימות הלבנה (בט״ו בחודש) ולא למולד הלבנה (בראש חודש), שזה עתה נתחדש אור (ומציאות) הלבנה באופן של נקודה בלבד (לאחרי ההעלם והכיסוי לגמרי ברגע שלפני המולד), שלא בערך למילוי ושלימות אור הלבנה לעתיד לבוא, כש״יהיה אור הלבנה כאור החמה… כמו שהיתה קודם מיעוטה״?!

והביאור בזה: בדמיון של הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי מלכא משיחא, למולד וחידוש הלבנה (ולא למילוי ושלימות הלבנה) מודגשת מילה יתרה שיש במולד וחידוש, גם לגבי מילוי ושלימות, ובגאולה העתידה לבוא על־ידי מלכא משיחא תתגלה אצל בני־ישראל מעלה זו, שהם עתידים להתחדש כמותה״.

דהנה, העילוי דמולד הלבנה (בראש חודש) לגבי מילוי ושלימות הלבנה (בט"ו) – שמילוי ושלימות הוא בנוגע לאור, שזו בחינת ה״גילויים״, היינו-שמיום ליום הולך וניתוסף באור הלבנה עד לשלימות האור. משא״כ המעלה דמולד הלבנה היא (לא בנוגע להארת האור, כיון שזה עתה מתחילה להאיר, אלא) בנוגע למציאותה (״עצם״ שלמעלה מ״גילויים״), שלאחרי ההעלם בתכלית ברגע שלפני המולד, מתחדשת ומתגלה מציאותה של הלבנה. אלא שמציאות זו (ה״עצם״ שלמעלה מ״גילויים״) נמשכת ובאה בפועל ובגלוי בהתגלות אור הלבנה מיום ליום עד למילוי ושלימות הלבנה.

ומזה מובן, שהמעלה העיקרית דגאולה האמיתית והשלימה מתבטאת בחידוש שברגע המולד – כיון שאז מתגלית מציאות הלבנה, ודוגמתו בישראל (׳׳שהם עתידים להתחדש כמותה״), התגלות עצם המציאות דישראל (עצם הנשמה).

ועל־פי הידוע ש״כל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות״ (תניא, פל״ז), מובן שבעבודת ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו, צריך להיות מעין ההתחדשות ש״עתידים להתחדש כמותה״ בדוגמת החידוש דמולד הלבנה, שזהו ענין התגלות עצם הנשמה של כל או״א מישראל, התעוררות שתבוא לידי ביטוי בהוספה בתורה ומצוות, ומעשים טובים.

(ואף שמולד הלבנה הוא באופן של ״נקודה״ בלבד, הרי להיותה נקודה של לידה, נכלל בה כל ההמשך שלאחרי זה, [בדוגמת התכללות כל מציאות האדם במשך כל ימי חייו – ברגע שנולד ויצא לאויר העולם] ונמצא, שהתחדשות זו של ״גילוי העצם״ הוא העיקר, וה״גילויים״ הם תוצאה והסתעפות מכך).

וכשם שזה בישראל כך הוא גם במשיח עצמו: עיקר החידוש דביאת המשיח הוא בהתגלות מציאותו (״מצאתי דוד עבדי״). כי כל פרטי העניינים שלאחרי זה (התגלותו לעין כל על־ידי פעולותיו לגאול את ישראל, וכל הענינים דימות המשיח) באים כתוצאה והסתעפות מהתגלות מציאותו וכלולים בה, כשם שמולד הלבנה כולל התגלות אורה באופן של הוספה מרגע לרגע עד למילוי ושלימות הלבנה.

ומרומז הדבר גם בהכרזה ״יחי אדוני המלך לעולם״ (מלכים א',ל"א.) – נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה, ששלימותה על־ידי המלך המשיח שהוא מ״בית דוד ומזרע שלמה״, שתוכנה של הכרזה זו היא התגלות מציאותו דמלך המשיח. ועל־ידי־זה, ולאחרי זה, באה התגלותו לעין כל על־ידי פעולותיו וכו'.

(מתוך ולפי ׳׳דבר מלכות״ לפ׳ תולדות תשנ״ב פנימיות 59)