הצמח צדק – סיפורים

סיפורי חסידים – הצמח צדק

לרגל יום הולדתו של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״, בערב ראש השנה, מובאים בזה מעט מזעיר מהסיפורים אודותיו.

קינאה באמירת תהילים של יהודי פשוט

סיפר כ״ק אדמו״ר הריי״צ: מעשה שהיה אצל כ״ק אדמו״ר ה"צמח צדק" שהיה גאון מפורסם בש׳׳ס ופוסקים ובקי בספרי הקבלה וכתבי האר״י ז״ל. פעם ישב כל הלילה ולמד, וכשהאיר היום עמד להתפלל, והתפלל על-פי כוונת האר״י ז״ל. התפילה נמשכה כמה שעות, ולאחר התפילה ישב ולמד כשהוא עדיין מעוטר בטלית ותפילין. היה זה באחד מימי חודש סיון, ובאותו יום הוא ישב בתענית.

היה זה יום השוק ושני יהודים מאחד הכפרים הסמוכים לליובאוויטש, ר׳ בנימין בייניש ור׳ יצחק שאול – שניהם היו אנשים פשוטים אבל יראי אלוקים – הגיעו לליובאוויטש בעגלה אחת. ר׳ בנימין בייניש כבר מכר את סחורתו, ומאחר שהיום עדיין היה גדול, נכנס לבית הכנסת כדי להמתין שם עד שחברו ר׳ יצחק שאול ימכור את סחורתו ויעבור בעגלתו ליד בית הכנסת, ולאחר תפילת מנחה יסעו שניהם בצוותא לבתיהם.

כשר׳ בנימין בייניש נכנס לבית הכנסת, הוציא מכיס בגדו ספר תהילים – מאחר שהיה איש פשוט שאינו יכול ללמוד – והתחיל לקרוא את מזמורי התהילים בקול לבבי. אותה שעה ישב ה׳צמח צדק׳ ולמד בעיון רב. לפתע שמע קול של אמירת תהילים מקרב ולב עמוק, עד שנפשו של האומר יצאה באמירת התהילים. הוא פנה לראות מיהו האומר, וראה שזהו ר׳ בנימין בייניש איש הכפר. פנה ה׳צמח צדק׳ לקרן זווית ובכה במר נפשו מתוך קנאה לתמימותו ופשטותו של ר׳ בנימין בייניש איש הכפר.

בתוך כך, נכנס למקום החסיד ר׳ אפרים יפה מקאפוסט, שהיה אחד המפורסמים בין חסידיו של אדמו״ר האמצעי, וה׳צמח צדק׳ אמר לו: ״הלוואי שהייתי יכול לומר פסוק אחד של תהילים בפשטות כזו שאומר ר׳ בנימין בייניש״.

והרבי הריי״צ מסיים: ״קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת״.

מעודד את ה"קנטוניפטים"

סיפר כ״ק אדמו״ר הריי״צ: כשהיה כ״ק אדמו״ר ה׳צמח צדק׳ בפטרבורג בשנת תר״ג, הרשתה המלוכה לשש מאות ״קנטוניסטים״ [־חיילים יהודים שנלקחו בעל כרחם לצבא רוסיה] להתאסף אצלו והוא אמר בפניהם חסידות בשפה המדוברת, דבר שגרם להם התעוררות עצומה ורבים מהם בכו במר נפשם בשעת שמיעת המאמר. אחר כך ניגשו אליו 15 נציגים שלהם ואמרו לו: ״רבי אנו יהודים בעלי מום. איננו יודעים ללמוד, איננו יודעים מאומה. אנו שומרים על האמונה ויכולים לומר את מילות התפילה של ימות החול, השבתות והימים טובים, וכן של הברכות וכמה פרקי תהילים – ללא הבנת פירוש המלות״.

ענה להם ה׳צמח צדק׳: ״יהודי שמאמין בהשם יתברך שהוא בורא העולם ומחיה את העולם ואת כל הנבראים בהשגחתו הפרטית, וכי הוא נתן לנו את התורה והמצוות, ויודע את מלות התפילה… הוא יהודי בריא וחזק. היו בריאים בגוף ובנפש והשם יברך יביא אתכם בריאים לבתיכם״.

בערב התאספו כמה חסידים נכבדים אצל ה׳צמח צדק׳, והוא הביע בפניהם את התפעלותו מיהודים פשוטים אלה שהנם בעלי מסירות נפש על יהדות, מתוך אמונה פשוטה בלי שום תערובת של ידיעה שכלית. ה׳צמח צדק׳ אמר: ״כשיבוא משיח צדקנו יתענג בחברת היהודים הפשוטים בעלי מסירות הנפש. יהיה עבורם היכל מיוחד, שבעלי המדע הגדולים ביותר יקנאו בהם. מי לנו גדול מהרמב״ם שהגיע לאמונה פשוטה מתוך הכרה. ובכן, הוא, עם דעתו הגדולה, יתפלא על הכוחות הרוחניים שיש ליהודים אלה, ועל כך שיהודים פשוטים כאלה, ׳עמי הארץ׳ פשוטים, יכולים להגיע לדרגה כה גבוהה״.

החסיד ר׳ חיים ב״ר שלמה עושה הלקח מוויטבסק אמר: ״רבי, איך נהיים ליהודי פשוט ותמים בעל מסירות נפש?״ ענה לו הרבי: ״וכי מה אתה סבור? אכן, זה קשה הרבה יותר מלהיות בקי בש״ס״… לאחר שהרבי הפסיק והתבונן בינו לבין עצמו, אמר: ״אבל עצה אחת ישנה – קבלת עול, משום שקבלת עול משנה את המהות. על ידי קבלת עול של עבד פשוט, שגם בשעת שנתו ניכר עליו עול עבדותו, יכול אפילו למדן וגאון להגיע גם הוא למעלה ולחשיבות של יהודי פשוט ותמים בעל מסירות נפש״.

"זעקה לפני ה״תקיעות"

סיפר כ״ק אדמו״ר הרש״ב נ״ע: את הסיפור דלהלן שמעתי מאדם שנכח באותו מעמד. פעם, בליל א׳ דראש השנה, התפלל כ״ק אדמו״ר ה׳צמח צדקי בדבקות נפלאה. הוא בכה הרבה מאד בתפילתו, והדבר היה לפלא גדול בעיני החסידים, משום שדבר כזה לא אירע מאז שרבינו נהיה לרבי. בעת הסעודה הרבה רבינו לדבר אודות שרי המלוכה (שזהו דבר שכמדומני אינו הזמן המתאים לכך, לכאורה).

למחרת, לפני התקיעות, הרבה רבינו לבכות. הוא ״זרק״ את הטלית מעל ראשו ולפני שפתח באמירת ״למנצח״ פרץ בזעקה: ״איי, געוואלד, לבבי!״ (דבר שלא היה סגנון רגיל כלל וכלל אצל רבינו). גם עריכת התקיעות עצמה היתה מתוך התלהבות רבה ודבקות עצומה. איש מהחסידים לא ידע מה זה ועל מה זה, אבל הכל הבינו שיש דברים נסתרים בגו.

לאחר ראש השנה נודע שבאותו יום – יום א׳ דראש השנה – הלך השר סווארוב אל המלך והציע לו לשלוח את רבינו לגלות לעיר קיוב ושם יהיה נתון תחת השגחה מתמדת. אותו שר נודע כשונא יהודים וצורר גדול לכל ישראל, ובייחוד שנא את רבינו ה׳צמח צדק׳. כשהשר הגיע אל המלך, התחיל המלך לשוחח אתו אודות הפקודה החדשה שהשר קבע – שהבשר יימכר מחוץ לעיר, כדי שהאויר בעיר יהיה צלול יותר. המלך שאל אותו מדוע גזר גזירה כזו. השר התנצל ואמר את הסיבה שלו. המלך הגיב בכעס: ״אתה שוטה״, ובאותו רגע חטף את כל המסמכים שהיו בידיו של השר וזרק אותם על הריצפה. הנוהג אז היה שמסמכים שהמלך זורק אותם – שוב אינם מובאים לפניו, וכל התבטלה הגזירה. אותו שר ירד אחר כך מגדולתו.

(פנימיות 67 ראש השנה ה'תש"ס)