החכם עיניו בראשו להושיב את המלך על כסאו
כ״ק אדמו״ר מוהר״ש (בעל ההילולא די״ג תשרי) מביא, מפרט ומבאר ב״המשך וככה – תרל״ז״, את משלו של ר׳ לוי יצחק מבארדיטשוב, וזו לשונו: ״בספר קדושת לוי מהרה״ג החסיד מהרלי״צ ז״ל מבארדיטשוב ממלך בשר ודם שנסע ליער גדול… עד שבא לעומק היער ולא מצא הדרך הנכון והישר לשוב לביתו, וראה ביער אנשים כפרים ושאלם על הדרך, ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר.
עד שנמצא איש חכם ונבון, ושאלו על הדרך, אז הבין החכם שהמלך הוא, ונזדעזע לאחוריו, ושמע תיכף לרצונו, ויראהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את דרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה ויושב אותו על כסא מלכותו אשר בבית המלכות וימצא האיש ההוא חן…
ויהי אחרי ימים רבים חטא האיש למלך, ויקצוף עליו המלך, ויצו לשרים היושבים ראשונה במלכות לשפוט אותו האיש כדין העובר על מצוות המלך. ויצר להאיש מאד, כי ידע משפטו יהיה חרוץ לרע לו ע״ד אשר חטא נגד המלך, ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו, שקודם שיצא דבר משפטו, ימלא שאלתו בדבר א׳, והוא להלביש אותו בגדים הראשונים שלו, בשעה שהוליך את המלך מהיער וגם המלך ילבוש בגדים שלבש אז. וישא לו המלך לדבר הזה.
ויהיה כאשר לבש המלך את בגדיו הנ״ל, והאיש את בגדיו הנ״ל, זכר המלך את גודל החסד שעשה עימו אשר החזיר אותו לבית המלוכה, וישיבהו על כסא מלכותו, ויכמרו רחמיו עליו, וימצא חן וחסד לפניו, והעביר את חטאתו מלפניו, והשיבהו על כנו. ככל המשל הזה כן אנחנו בני ישראל, בשעת מתן-תורה החזיר הקב״ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, ואנחנו בנ״י קבלנו התורה בשמחה ועונג עד אשר קדמנו נעשה לנשמע, וקבלנו עומ״ש ונמליכו למלך עלינו, לקיים מצוותיו וחוקיו ותורתו הקדושה, ועתה פשענו ומרדנו נגדו…
לכן אנחנו תוקעים בשופר. היינו, באותו הלבוש שהיה במתן תורה, בכדי שיזכור שקבלנו התורה והמלכנו אותו בשופר כמו שכתוב ויהי קול השופר… וע״י זכרון זכות זה מוחל לנו על כל עוונותינו, ויכתבנו לחיים טובים לאלתר וכו׳״.
■
ואפשר לראות במשל זה גם רמז ל״והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ״ ו״תורה חדשה מאיתי תצא״, דברים שיתקיימו בגאולה שבפתח.
כתב אדמו״ר הזקן ב״תניא״ ש״כל הגילויים דלעתיד, תלויים במעשינו ועבודתינו של זמן הגלות״ ־ ועפי״ז יש להתבונן בכמה פרטים במשל:
א. אנשים לא ידעו את דרך המלך הגדול, ב. איש חכם ונבון הבין מדברי המלך שהוא־הוא המלך, ג. האיש החכם אכן הוליך את המלך להיכל מלכותו, הושיבו על כסאו ומצא חן, ד. הכרת הטוב של המלך והערכתו הרבה, היתה כה עמוקה, ששום דבר בעולם לא יכול היה לעמעם אותה.
וכך הוא בנמשל, לסוף זמן הגלות, בעבודתנו, לגלות בעולם את מלכות ה', המתגלה ע״י מלך המשיח, שלוחו של הקב״ה:
גילה רבנו בקדשו, כי זמננו זמן הגאולה הוא, וכי בנבואה נאמרים הדברים. יחד עם זאת הורה וביקש: ״עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו תומ״י ממש״. אח״כ פירט אשר יש לעשות ענינים שהם ״אורות דתוהו״ אבל ב״כלים דתיקון״, לטכס עצה מה לעשות וכיצד לעשות. גילה כי הדרך הישרה להבאת הגאולה, היא ללמוד עניני משיח וגאולה בכל פרד״ס התורה ובתורת החסידות, ובמיוחד מאמרים וליקוטי שיחות של נשיא דורנו.
ומהלימוד ב״תורת הגאולה״ עולה שבכל דור יש משיח, ובדורנו נשיא הדור הוא המשיח, והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, וכשם שראה בצרתנו – יגאל צאן מרעיתו מהגלות הגשמית והרוחנית, ונזכה להתראות עם הרבי והוא יגאלנו.
ולפרטי הנמשל: א. ישנם אנשים שלא יודעים עדיין את הדרך הישרה להביא להתגלות המלך הגדול, ולא בטוחים שהוא הוא… ב. כל חכם ונבון, בחכמה בינה ודעת מבין מדברי המלך שבדורנו, בשיחותיו ומאמריו שהוא־הוא… ג. החכם עיניו בראשו, לעשות כל המבואר בכל חלקי התורה והחסידות, ותורת הרבי, ולטכס עצה כיצד להוסיף בעבודת ה׳ עוד ועוד, כדי לזרז את הגאולה, ולהושיב את המלך על כסאו. ד. כמבואר בשיחות הקודש, מלך המשיח יודה לכל יהודי אשר עשה ופעל לזרז התגלותו.
(פנימיות 67 ראש השנה ה'תש"ס – מאת הרב יוסף אברהם פיזם)