הגאון הגדול רבי אהרון הלוי סולוביצ׳יק זצ׳׳ל
הגאון הגדול רבי אהרון הלוי סולוביצ׳יק זצ׳׳ל נולד בעיירה חסלאוויטש שברוסיה הלבנה ביום ט׳ באייר תרע״ח, לאביו רב העיר הגאון האדיר ר׳ משה סולוביצ׳יק זצ׳׳ל בעל "חידושי הגר״מ הלוי" (בנו האמצעי של הגאון האדיר רבי חיים הלוי מבריסק זצ׳׳ל. נולד בוואלוז׳ין תרל׳׳ט, אביו הגר׳׳ח למד עמו בעיון את המסכתות מסדר קדשים. היה רב בפרוז׳ינא פולין, אחר־כך ראש ישיבה בעיירה ראסיין, ובשנים תרע״ב־תרפ״ב רב העיר חסלאוויטש. בשנת תר”צ היגר לארה׳׳ב ונתמנה לראש ישיבת "רבינו יצחק אלחנן" בניו־יורק). אמו של ר׳ אהרון הייתה בתו של הגאון ר׳ אליהו פיינשטיין ז״ל שהיה רבה של פרוז׳ינא.
מקטנותו עסק בלימוד התורה בהתמדה, וכבר בהיותו בן עשר שנים בלבד מוצאים אנו את חידושיו על הלכות מלכים לרמב״ם, המופיעים בהתכתבות שבין אביו לבין אחיו הגרי״ד (בספר"אגרות הגרי׳׳ד" במכתב משנת תרפ"ז). כשהיה קרוב לבר־מצווה היגרה משפחתו לארצות־הברית ושם למד בישיבת "רבינו יצחק אלחנן".
לאחר פטירת אביו בשנת תש״א בהיותו אברך צעיר, החל ללמד כר"מ בישיבת "תפארת ירושלים" של הגר׳׳מ פיינשטיין זצ"ל, ממנו גם קיבל סמיכת חכמים, אחר־כך היה מגיד־שיעור ב"מתיבתא דר' חיים ברלין" בראשות הגר"י הוטנר זצ׳׳ל. בתשכ״ו קיבל על עצמו את ראשות הישיבה בשיקאגו, ובתשל״ד יסד שם את ישיבת בריסק שבראשה עמד במשך עשרים ושמונה שנה עד לפטירתו. לאחר פטירת אחיו הגרי׳׳ד ז"ל נתמנה גם למלא את מקומו כראש ישיבת "רבינו יצחק אלחנן" בניו־יורק, והיה מחלק את זמנו בין שתי הישיבות.
רבי אהרון ז"ל היה מגדולי החכמים שבדורנו, ונודע בבקיאותו העצומה בש"ס ובראשונים, ובחידושיו העמוקים בהבנה ישרה בדרך אבותיו גאוני בריסק ז״ל. הוא הצטיין בבקיאות נפלאה גם בהלכה למעשה ואף בנושאים שאין יד כל גדולי התורה ממשמשת בהם. מידותיו התרומיות, ענוותנותו הגדולה ואהבת־ישראל שלו לקטן ולגדול, הוסיפו חן מיוחד לאישיותו התורנית. שיעורי התורה שמסר בשיקאגו ובניו־יורק משכו תלמידי־חכמים מכל החוגים, שהתענגו להתבשם מגאונותו העצומה, ומהשמועות העלומות שנשתיירו אצלו בקבלה מאבותיו הגאונים. בין הספרים שחיבר נודע בעיקר בספרו החשוב "פרח מטה אהרון" על הרמב"ם.
בענייני הכלל היה משמיע דעתו ללא חת, כשהאמת המיוסדת על מקורות של תורת האמת, היא נר לרגליו. לא פעם סבל רדיפות מחוגים שונים על דעת תורה שהשמיע בגאון, בנושאי שלמות העם, שלימות הארץ, והאמונה הטהורה, אך כאחד משרידי דור דעה קיים את הציווי "לא תגורו מפני איש".
בשמונה־עשרה השנים האחרונות לחייו סבל ייסורים קשים מאוד, כאשר לקה בשיתוק חלקי. ההליכה הייתה קשה עליו במיוחד, אבל על־אף מכאוביו ומוגבלותו הגופנית ל״ע, המשיך לעמול בתורה, לכתוב חידושים נפלאים, ולעבוד במסירות־נפש בהפצת תורה ובהעמדת אלפי תלמידים גדולי תורה ומורי־הוראה.
הגאון נסתלק לישיבה של מעלה ביום חמישי י״ז תשרי חול־המועד סוכות תשס׳׳ב.
אחוות חסידים ומתנגדים
רבי אהרון ז״ל היה מהידידים האמיתיים של ליובאוויטש והעריץ מאוד את הרבי. הוא השתתף ביחד עם אחיו הגרי״ד ז״ל בהתוועדות יו״ד שבט תש"מ, ושוב נפגש אחר־כך כמה פעמים עם הרבי. בראיון ל׳כפר חב״ד׳ (246) בחודש תמוז תשמ׳׳ו אמר:
"הקשר בין בריסק לליובאוויטש לא התחיל עתה, בריסק היא המשך לוואלוז׳ין, בעצם הם ענין אחד. הקשר התחיל אפוא בין ה׳צמח־צדק׳ לבין רבי איצ׳לה וואלוז׳ינער, וכן בשיתוף הפעולה ההדוק שבין הרבי הרש״ב לבין סבי ר׳ חיים בריסקער.
"שמעתי מאבא מארי שר׳ חיים מוואלוז׳ין כתב מכתב לר׳ יהושע צייטלין, שהמחלוקת בין חסידים למתנגדים יכולה להחריב את העם היהודי וצריך לעשות שלום ביניהם. אחד הרבנים כתב לר׳ חיים ושאלו: הרי הגר״א היה נגד החסידים, ור״ח בעצמו כותב שהגר״א לא היה אדם אלא מלאך, ואם כן הייתכן שהוא רוצה לעשות שלום עם החסידים?! ויענהו הגר״ח, שממעשה העקידה אנו לומדים, שכדי לומר ליהודי שלא לשחוט יהודי שני – לזה מספיק מלאך, אבל לומר ליהודי לשחוט יהודי שני, זה אסור לעשות אלא אם-כן אומר זאת הקב׳׳ה בכבודו ובעצמו. והמחלוקת הזאת – כתב לו ר״ח – היא שחיטה ר״ל של כלל ישראל".
ליובאוויטש ומקורותיה
בענין האמונה שהרבי הוא מלך המשיח, פרסם הרב סולוביצ׳יק זצ"ל מכתב ביום ז׳ תמוז תשנ׳׳ו (תרגום חופשי מאנגלית):
"במענה לשאלות הרבות אודות עמדתי בהנוגע לתנועת ליובאוויטש, וביחס לאמונתם המשיחית: לפני ג׳ תמוז כללתי את עצמי בין אלה שהאמינו כי הרבי היה ראוי להיות המשיח. (אני מאמין באופן מוחלט, כי לו היינו, במיוחד הקהילה האורתודוכסית, מאוחדים, היינו זוכים לראות את הגאולה השלימה). בהנוגע להאמונה של רבים מאנשי ליובאוויטש – אמונה המיוסדת בחלקה על התבטאויות דומות של הרבי בעצמו על מורישו, הרבי הקודם, כולל רבנים מובהקים וראשי־ישיבות – שהרבי עדיין יכול להיות המשיח, וזאת לאור הגמרא בסנהדרין, הזוהר, אברבנאל, כתבי האריז״ל, שדי־חמד ושאר מקורות, אי־אפשר לבטלה כאמונה שהיא חוץ לזרם האורתודוכסי. כל ניסיון ציני להשתמש בחילוקי דעות לגיטימיים בכל הנוגע לפירושים בענין זה, להכפיש ולהזיק את תנועת ליובאוויטש, שהייתה וממשיכה להיות, בחזית הקדמית של אלו הלוחמים במיסיונרים, בהתבוללות, ובאדישות של יהודים אל יהדותם – כל ניסיון כזה, יכול רק לתרום לפילוג המצער שממנו סובל כבר המחנה היהודי בכלל והתורני בפרט. על המחנה התורני לגייס את כל כוחותיו, להתאחד ברוח האמיתית של אהבת־ישראל, ולהלחם באויב האמיתי של עם ישראל. אני מוחה וקורא להפסק מוחלט של כל תעמולה של פגיעה בשם הטוב של ליובאוויטש, או כל תנועה לגיטימית אחרת בתוך יהדות התורה".
(פנימיות 71 ג' תמוז ה'תשס"ד – מאת הרב שלום דב בער וולפא)