תשובה מתוך שמחה

צומצם
{ריקוד חסידי – מציורי ר' זלמן קליינמן ע"ה}

חכמים ברצותם להסבירנו את מהותו של יום הכיפורים אמרו: ״למה נקרא שמו יום כיפורים ־ שהוא יום כ־ פורים״. תמוה הדבר עד מאוד, את היום הגורלי והקדוש משווים לפורים?!

ובתורת החסידות אמרו: כשם שישראל מקיימים בפורים את ההלכה הנוהגת ביום זה כל הפושט יד נותנים לו״ כך הקב״ה נענה ביום זה לכל ״פושט יד״, לכל מבקש, אף שאינו ראוי. מפליא הדבר, למה בפורים?!

"שמחה פורצת גדר"

המפתח להבנת העניין הוא ההתוודעות לכח הגדול הטמון בשמחה של מצוה. כשנבין פעולתה של שמחת מצוה בשמי מעלה נבין גם פליאות אלו. שמחה ־ פורצת גדר, משל למלך שבזמני שמחה בהתרחב לבבו, הוא סולח ומוותר ומגלה יחס לבבי לפשוטים שבאנשים כאל חשובי השרים, אף במלכותא דרקיעא כך שכשישנה שמחה למעלה, נפרצים הגדרות, ואף לחייבים ״נמשכת״ סליחה ושפע של ברכה וטובה נראית ונגלית, לפיכך יום הכיפורים ־ כ­פורים. שכן פורים נעלה בכך שבזכות ״שמחה של מצוה״ נענים גם כאלו שביום הכיפורים לא היו נענים מפני שאז אין את ״פריצת הגדר״ ואת הלפנים מלפנים משורת הדין, שמעוררת השמחה, ולפיכך גדול יום הפורים עד כדי כך ש״כל מבקש נענה״!

והנה על אף החשיבות המיוחדת במינה של פורים, מותר לעשות בו מלאכה שלא כבשאר החגים. עובדה זאת וכן העובדה שהשמחה שביום זה מסתלפת לפעמים לקלות ראש ״חיצונית״, מורידים כלפי חוץ את ערכו של חג הפורים. תופעה זו נרמזת במילים ״מגילת אסתר״, ״מגילת״ – ישנו כאן גילוי אור עליון מיוחד במינו, אך ״אסתר״ ־ לעינינו מוסתר הדבר, ופורים נראה כלפי חוץ כחג פחות במעלה. ומכאן ל״אזני המן׳ שאנו אוכלים. ב״אזני המן״ – המילוי – התוכן ־ טמון ונסתר, כפי שקדושת פורים וכוחו הגדול, מוסתרים כלפי חוץ.

"נזכרים ונעשים"

בחיד״א בלב דוד (פרק כט) ובספרי תלמידי הבעש״ט הק׳ מפרשים את המילים ״הימים האלה נזכרים ונעשים – בכל שנה ושנה״, שבכל שנה בהגיע אותו מועד חוזר ומאיר אותו האור האלוקי שחולל את הנס בפעם הראשונה, ובתוספת, וכשעם ישראל מתנהג באופן המתאים לאותו המועד ולתוכנו אזי ״ממשיכים״ לעולם הזה הגשמי את ה״אור״ המיוחד שבא לידי ביטוי בישועה גשמית ורוחנית בהתאם לתוכן החג.

קו מחשבה זה, המועשר בתוכן עיוני עמוק ונרחב בספרי החסידות ובשיחות ומאמרי כ״ק אדמו״ר שליט״א, מדגיש איפוא את הרצינות שבשמחת פורים ואת המשמעות הפנימית שלה.

על רקע זה מאירים לנו מאוד דברי כ״ק אדמו״ר הרה״ק הריי״צ זצוקללה״ה בשיחת קודשו בפורים תש״א (מתוך ״ליקוטי דיבורים״):

״ערב גאולת בבל היתה גזירתו ומפלתו הגדולה של המן וערב הגאולה האחרונה שתהיה גאולה השלימה, הגזירות גדולות הן, רחמנא ליצלן.

אני מבקש, ומעומק הלב-מאחל, שהשי״ת יפקח עיניכם לראות האמת ולעשות תשובה בפועל ממש, ואתם ואנחנו בתוך כלל ישראל נזכה לקבל פני משיח צדקנו בלבבות שמחים… יחזק השי׳׳ת את הבנת כולנו… ויתן לנו הכח לתשובה אמיתית שמן ההכרח תביא ־ ואכן תביא – בע״ה את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!!!

 

(פנימיות 6)