תיק במה – ארגז כלים למוסר שיעורים

 

תיק במה – ארגז כלים למוסר שיעורים

♦ הקדמה

"אאמו"ר [אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע] אמר: ברור לי, כשיהודי חסידי יושב בבית המדרש ולומד או חוזר חסידות ברבים, הרי זו שמחה אצל זקניי, ושמחתם מספקת לו, לבניו ולבני בניו – רוב טוב בגשמיות ורוחניות" (היום יום י"ג אדר א').

 

חשיבות גדולה ייחסו רבותינו נשיאינו לחזרת דברי חסידות ברבים. הרבי דיבר בשיחות רבות על גודל העניין והתוצאות הטובות מכך – למוסר השיעור ולשומעים.

לשיעור תורה מוצלח יש השפעה גדולה על השומעים, השפעה שעשויה לבוא לידי ביטוי בהתחזקות וקבלת החלטות טובות במעשה בפועל – בהוספה בענייני תורה ומצוות, וגם בהבנה והפנמה של הטוב הצפון בתורה וביהדות.

על כן, על מוסר השיעור מוטלת אחריות להצלחתו, ועליו להכין את עצמו היטב ולהשתמש בכלים המתאימים לדיבור נכון, המכונה רטוריקה.

בבמה הקצרה שלפניכם, ננסה לחלוק עמכם מניסיון של שנים במסירת הרצאות, שיעורים והתוועדויות לקהלים שונים.

אנו תקווה כי עם השקעה נכונה, הפנמת הדברים והשימוש בהם, תראו בעזרת השם שיפור ניכר במסירת השיעורים, תיהנו יותר למסור אותם, וכמובן – גם המשתתפים יפיקו תועלת מרובה יותר מהדברים.

• • •

כמובן, כדאי ונכון לצפות ולהקשיב לשיעורים של מרצים ומוסרי שיעורים ותיקים ומנוסים וללמוד מהם כיצד הם עושים זאת. יחד עם זאת, מוסר השיעור זקוק להדרכה מסודרת, מעין "תיק כלים" שילווה אותו ויורה את דרכו בעת הכנת השיעור ומסירתו.

את ארגז הכלים שאנו מציעים כאן אנו מכנים "תיק במה".

אלו הם ראשי התיבות של הכלים העיקריים עליהם נלמד ויעזרו לנו בעז"ה:

תוכן; ידיים ושפת גוף; קול;

ביטחון; מבטים לקהל; הומור.

 

הבה נתחיל..

 

♦ תוכן

בשנה הראשונה המורה ניסה ללמד את הילדים בכיתה והם לא קלטו את החומר. בשנה השניה הם עדיין לא הבינו אותו כמו שצריך. בשנה השלישית המורה עצמו בטוח הבין את העניין לאשורו..

 

היסוד הראשון של שיעור טוב הוא – להכין היטב את החומר! חייבים ללמוד ולהכיר היטב את תוכן הדברים שעומדים למסור,
בין אם מדובר בפרק תניא, שיחה של הרבי או כל תוכן אחר.

על כל אחד להכיר את עצמו ולדעת כמה פעמים הוא צריך ללמוד עד שהחומר יהיה מונח בראשו בצורה טובה.

זהו השלב הראשון, אך זה עדיין לא מספיק.

מרצה טוב נותן לקהל שלו את מה שהקהל אוהב לשמוע. הוא מדבר אליו בגובה העיניים ובהתאם לעולם שלו.

חלק עיקרי בהכנת השיעור הוא להכיר את הקהל שלנו ולהכין את השיעור בהתאם לרמתם השכלית, הרגשית וכו'.

• • •

השלב הבא בהכנת השיעור הוא – מבנה השיעור.

ישנם כמה סוגי מבנים אפשריים של שיעור. כאן אנו ניתן את המבנה הבסיסי, וכל אחד יוכל להוסיף עליו כרצונו.

פתיחה:

פתיחת השיעור היא אחד החלקים הקריטיים ביותר בשיעור. אם הפתיחה תעניין את הציבור, ישנו סיכוי גדול שנצליח "לתפוס" את הקהל, וגם שאר הדברים שנאמר בהמשך יתקבלו בהקשבה ועם טעם טוב.

פתיחה טובה צריכה לסקרן את הקהל, לגרום לו לרצות ולחכות לשמוע את המשך הדברים. אפשר לעשות זאת באמצעות שאלה מעניינת או סיפור טוב.

גם בדיחה עשויה להיות פתיחה טובה, והיא גם שוברת את הקרח בין מוסר השיעור למשתתפים ונותנת הרגשה שהוא בגובה העיניים שלהם.

תוכן:

לאחר שפתחנו טוב, הגיע הזמן למסור לקהל את תוכן הדברים שאנו מעוניינים לתת. וכאמור מקודם – כאשר התוכן ברור למוסר, הוא יהיה ברור גם לקהל.

בנוסף עלינו לזכור שיש לנו מטרה במסירת הדברים. לכל שיעור צריכה להיות מטרה מוגדרת, ועל המוסר להגדיר לעצמו מראש מהי המטרה שלשמה הוא מדבר.

לדוגמא – אם ברצוננו להעביר מסר שלימוד החסידות הוא חשוב, נהיה ממוקדים בלהעביר את המסר הזה.

כדאי גם שהוא יחדור כחוט השני בכל מהלך השיעור, וכן בסיפורים ובמשלים שנמסור.

אפשר ורצוי מאוד לשלב סיפורים להדגמת התוכן. סיפור זוכרים טוב יותר מדיבורי תוכן, ולכן יש סיכוי רב יותר שיזכרו את המסר דרך הסיפור.

סיפורים מהחיים מעבירים מסרים בצורה חדה יותר, ובדרך כלל הם גם יותר מרתקים. כדאי להתבונן ולמצוא סיפורים מהחיים כדי להמחיש את המסר.

סיום:

השלב השלישי הוא סיום טוב. בסיום אנו חייבים לחזור ולהבליט את הנקודה העיקרית ואת המטרה שלשמה דיברנו.

גם זה יכול להתבצע על ידי סיפור מעניין או שאלה שנפנה לקהל ותישאר פתוחה, שהקהל יצא איתה הביתה. שאלה טובה שמסיימת את השיעור מאלצת את השומע להמשיך ולחשוב עליה גם אחר כך, וכך ההשפעה נמשכת הרבה יותר.

חשוב מאוד לא לחרוג מהזמן המוקצב מראש – דבר שגורם לאיבוד הריכוז של הקהל, וגם לא לקצר מידי. דובר טוב יודע לשלוט היטב בזמן.

כאשר השיעור נבנה בצורה הנ"ל, הדברים ברורים יותר, גם למוסר וגם למשתתפים.

לסיכום:

שלב ראשון: פתיחה חזקה ומסקרנת.

שלב שני: תוכן ברור וממוקד.

שלב שלישי: סיום טוב שמשאיר רושם.

 

ככל שנשקיע בהכנה ובמחשבה כיצד להנגיש את החומר, כך השיעור יהיה טוב יותר.

וכמובן – כשאנחנו מכינים טוב את החומר לשיעור – אנחנו 'בוערים' להעביר אותו הלאה והוא לא נשמע מאולץ..

 

טיפ קטן: להריץ בראש את השיעור ולדמיין ולחשוב כיצד אני אומר אותו מול הקהל. ממש לחזור על כל השיעור במחשבה.

 

♦ ידיים ושפת גוף

 

ישנה חשיבות גדולה לשפת הגוף שלנו בעת השיעור. הקהל 'מקשיב' גם עם העיניים, ושילוב של תנועות הידיים והגוף עם הדיבור עוזר למסר להיקלט בצורה טובה הרבה יותר.

ניתן להעביר מסרים בצורה ברורה ומוחשית בעזרת תנועות, ולכן חשוב להשתמש בידיים ולא להצמיד אותן לגוף או לנסות להחביא אותן.

כאשר נדבר על דבר מה גדול לדוגמא, נפתח את הידיים לרווחה, וכאשר נתאר משהו קטן – נמחיש זאת בעזרת האצבעות. כשמדברים על משהו מרגש כדאי להניח יד על הלב, וכן הלאה.

מוסר שיעור טוב הוא למעשה גם קצת שחקן. אמנם צריך להתאמן על כך, אך לאחרי אימונים התנועות הופכות להיות חלק מהדיבור שלנו, הן משתפרות ומסייעות לנו להחדיר את הדברים בלב ובתודעה של הקהל.

 

טיפ קטן: התבונן במרצים מקצועיים ולמד מתנועות ידיהם ושפת הגוף שלהם.

 

♦ קול

לאחר שהמרצה סיים את ההרצאה פנה אליו אחד המשתתפים ואמר: "כבודו, היה ממש מעניין".. המרצה שאל בשביעות רצון: "מה היה כל כך מעניין?" ענה האיש: "היה מעניין מאוד מתי תסיים כבר".

 

שמתם לב שבעת נסיעה ברכב – ילדים (וגם מבוגרים) נרדמים בקלות רבה? אחת הסיבות לזה היא קולו של מנוע הרכב שנשמע בחלל במונוטוניות. זהו קול אחיד וחדגוני, בלי שינויים משמעותיים, הוא משרה על המוח אווירה רגועה ומשועממת שמביאה להירדמות.

מאותה סיבה בדיוק – דובר שמעוניין לעניין את הקהל ולא להרדים אותו, צריך להיזהר ממונוטוניות. כדאי מאוד לגוון את הקול – להרים אותו כשצריך ולהנמיך כשצריך, בהתאם לתוכן הדברים.

שינוי טונים שומר על ערנות המשתתפים בשיעור וגם מסייע להבליט חלקים חשובים בדברים.

דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא דיבור בקול ברור וחזק מספיק. אנשים לא אוהבים להתאמץ לשמוע מישהו שמדבר בקול חלש, ועל המוסר לדאוג שקולו יישמע היטב בכל חלל המקום. (אך כמובן לא צריך לצעוק ולגרום למצב לא נעים).

כמו כן חשוב להקפיד על חיתוך נכון של האותיות, לא 'לבלוע' מילים ולא לחבר אותן אחת לשניה. יש לשים לב לקצב הדיבור – שלא יהיה מהיר או איטי מידי. אפשר מידי פעם להאיץ או להאט את הקצב לפי התוכן, אך יש לעשות זאת בשיקול דעת ולא להגזים.

 

טיפ קטן: הקלט (או הסרט) את עצמך מדבר במשך מספר דקות, האזן להקלטה וציין לעצמך מה היה טוב ועל מה עוד צריך לעבוד. אפשר ללמוד מההקלטה הרבה כיצד לשפר ולשפץ את הדיבור.

 

♦ ביטחון עצמי

קבוצת חוקרים לקחה שחקן אחד, ונתנה לו למסור תוכן מסויים בענייני חינוך לקבוצת הורים. השחקן הציג את עצמו בביטחון עצמי, והעביר את הדברים בהתלהבות ובמרץ, כמי שבטוח בוודאות בנכונותם. הקהל נהנה מאוד ולקח את הדברים ברצינות ובשימת לב.
אותו שחקן נעמד מול קבוצת הורים נוספת, ומסר לפניהם את אותם דברים בדיוק, אך הפעם ללא ביטחון ובהרגשה כי הוא עצמו אינו בטוח בדברים.. חלק מהאנשים בקהל קמו ועזבו את המקום באמצע ההרצאה, והחלק שנשאר התייחס לדברים בזלזול ובוז..

 

אין ספק שכאשר אנו מוסרים תוכן מסוים, אנו צריכים לבוא בביטחון מלא בנכונות הדברים שאנו אומרים, ובהתאמתם לשומעים. צריך להיות ברור לנו שאנו משפיעים על הקהל, ושהדברים מועילים וחשובים. אכן, אנו מביאים עמנו בשורה מעניינת ומועילה.

אפשר להזכיר לעצמנו שישנם בעולם אנשים רבים שמדברים דברי הבל ושטות, והם עושים זאת בכל ה'שטורעם' וההתלהבות. אנחנו, שמוסרים דברי אלוקים חיים – מדוע שלא נעשה זאת בכל הכח והעוצמה?

יש הטוענים שאין להם ביטחון עצמי. מה לעשות? הוא אינו מסוגל לעמוד ולדבר מול אנשים בהתלהבות וביטחון.

האמת היא, שהסיבה בגללה אתה מתבייש לעמוד מול אנשים היא כיון שאינך בטוח בדברים שאתה אומר, אינך בטוח שהדברים יעניינו ויועילו לקהל, או שלך עצמך לא ברור בדיוק מה אתה עומד לומר.

אם היית צריך לעמוד על במה מול קהל רב ולומר להם רק את שמך, יש להאמין שהיית עושה זאת ללא בעיה ובלי להתבלבל. זהו פרט שאתה בטוח בו בוודאות מלאה ואין סיכוי שתתבלבל בו.

אך כאשר אתה צריך למסור שיעור, ואתה לא בטוח בעצמך שאתה יודע היטב מה לומר – כאן מתחילים הבושה והבלבול.

כאשר המוסר מתכונן היטב לשיעור, עד שברור לו לגמרי מה הוא עומד לומר – או אז לא רק שהוא לא פוחד מהשיעור, אלא הוא מצפה ומשתוקק כבר לעמוד ולדבר.

ככל שיהיה לנו ברור יותר תוכן ומבנה השיחה ונהיה יותר מורגלים בשיעורים, כך נבוא עם ביטחון רב יותר והשיעור יהיה בעז"ה מוצלח יותר.

ולא לשכוח – אנו הולכים בשליחות הרבי, הרבי צועד יחד עמנו והוא זה שנותן לנו את הכוחות. כשהולכים עם הרבי – אין ספק שמצליחים ואין ממה לחשוש.

 

♦ מבטים לקהל

 

לפעמים קורה, שמוסר השיעור 'נתקע' עם המבט רק על אזור אחד בקהל, על קבוצה מסויימת של אנשים, או על משתתף אחד. או לחילופין שהוא "מדבר מתוך הספר"..

מצב כזה עלול לגרום לאנשים אחרים להרגיש שהם לא מספיק חשובים כדי שיביטו עליהם.

מוסר השיעור צריך להשתדל להביט על כל הקהל וליצור קשר עין עם כמה שיותר משתתפים. מבט יוצר חיבור ועוזר לדברים לעבור טוב יותר.

קשר עין עם הקהל מאפשר גם לראות מה המצב אצל המשתתפים, האם הם מקשיבים ומרותקים לדברים או שהם חולמים ואינם בעניין.

כמובן שיש לשים לב לרוב הקהל. הרבה פעמים מוסר שיעור מבחין בכמה אנשים בודדים שלא מקשיבים או אפילו מדברים ביניהם, והוא נעלב ובטוח שהקהל לא היה איתו ושהשיעור לא היה מוצלח.

בפועל המצב יכול להיות הפוך – מרבית הקהל כן התעניין והקשיב אלא שהמוסר שם לב דווקא לבודדים שלא עשו כך.
אף פעם לא נצליח לרצות את כולם, צריך לשים לב בעיקר לציבור שמתעניין ומקשיב.

בהתאם לכך לא יזיק מידי פעם לעודד את עצמנו, ולתת טפיחה קטנה על השכם של "כל הכבוד".. כי לפעמים צריך לפרגן לעצמך(!) כי יש מצבים שאף אחד אחר לא יעשה זאת למרות שבאמת היה מאוד מוצלח.

ולכן לאחר השיעור צריך לשמוח על הדברים הטובים, ולשים לב מה צריך שיפור ולשפר זאת.

 

♦ הומור

 

אדם המגיע להשתתף בשיעור, מעוניין ליהנות ממנו. כאשר המשתתפים נהנים, הם גם פתוחים יותר לשמוע ומתחברים יותר לדברים. לכן אחת המטרות שלנו בשיעור היא לדאוג להנאת המשתתפים.

הדרך לעשות זאת היא על ידי הומור, בין אם בדיחות או מקרים משעשעים מהחיים. מוסר שיעור שמצליח לשלב הומור בשיעוריו – מעשיר את השיעור מאוד.

כוונה נוספת במילה הומור היא – מסירת השיעור מתוך שמחה.

השמחה מדבקת ומעבירה תחושה של הנאה, ולכן על מוסר השיעור להשתדל להיות שמח בעצמו, ולהעביר את השיעור עם חיוך ושמחה, ולא בכבדות ועצבות שגורמים לטמטום הלב.

הומור ושמחה מוסיפים רבות לשיעור, וגורמים למשתתפים לרצות לשמוע שוב את המוסר – מהסיבה הפשוטה, שהשיעור גרם להם להנאה.

בנוסף לכל האמור, יש לזכור את מאמר חז"ל "דברים היוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב". כדי שהדברים ייכנסו אל ליבות השומעים, הם צריכים להיכנס קודם אל ליבו של מוסר השיעור.

כיצד מכניסים את הדברים ללב?

לכל לראש – על ידי יגיעה. כאשר מתייגעים בהפנמת והרגשת החומר – הדברים נכנסים.

בנוסף לזה, כאשר מוסרים שיעור בנושאים הקרובים לליבנו – כל אחד לפי עניינו – הדברים 'מדברים' אל המוסר ונוגעים בליבו, וממילא הם יכולים 'לדבר' גם אל המשתתפים. מסירת הדברים לאנשים נוספים פועלת גם על המוסר להתחזק ולהפנים יותר את העניין.

 

♦ לסיכום

 

פירטנו את הכלים העיקריים והבסיסיים הנצרכים למוסרי השיעורים.

כמובן שלכל אדם יש סגנון וכישרונות משלו, וזהו דבר מבורך. כל אחד יכול לסגנן את השיעורים שלו כפי תכונות נפשו.
הכלים שלעיל מטרתם לכוון ולשפר את ההכנה ומסירת השיעור, שיהיו מקצועיים יותר ובעז"ה מועילים יותר.

בחור או אברך שייקח את "תיק הבמה" והנושאים שבו, ויעבוד עליהם לאט לאט ובעקביות, יראה בעז"ה שינוי מבורך באופן מסירת השיעורים שלו, כמו גם בתגובות והנאת קהל המשתתפים.

נסיים בקטע ממכתב מיוחד של הרבי (אגרות קודש כרך כ”ב ח’תקכח): “נאום ברבים מטרתו השפעה על השומעים, וכיון שהם שבעי רצון – הושגה המטרה. ובאם הנואם איננו שבע רצון – מעלה נוספת – שהצלחתו לא הביאתו לגאוה וכיוצא בזה”.

יהי רצון שנזכה להקהיל קהילות ברבים ולקרב עוד ועוד יהודים אל המאור שבתורה, ולמלא את שליחותנו העיקרית –
הבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, מתוך שמחה וטוב לבב!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

 

תודתנו והערכתנו לכותב וליוזם הרב אסף שי' דפנה על השקעתו הרבה בעריכת ה'תיק במה'. "זכות הרבים תלוי בו".