ידועים ומפורסמים דברי הרבי שעתה, בדורנו, נגמרה עבודת הבירורים, ומעתה, הרי לפי סדר הדברים צריך משיח צדקנו לבוא ולגאלנו בגאולה האמיתית והשלמה.
וידועות גם השאלות והתמיהות שהועלו בנושא זה: מאחר שנגמרה עבודת הבירורים – מהו ענין קיום התורה והמצוות עת? ועוד, אם ־ כן, למה באמת עדיין לא בא משיח צדקנו? ובכלל, איך אפשר לומר שנגמרה עבודת הבירורים, הרי דורנו בכללותו אינו במצב רוחני נעלה במיוחד, "אכשור דרא – בתמי", ואם ־ כן איך אפשר לומר אשר דוקא בזמננו נגמרה עבודת הבירורים?
שאלות אלו ושכאלו יבוארו בעזה״י בהמשך הדברים, אבל קודם כל נצטט כאן את דברי הרבי במילואם, שעל ־ ידיהם יובנו הדברים בצורה ברורה, וחלק מהשאלות ירדו מעצמן.
וזלה"ק (בשיחת ש״פ נח, ד' מר ־ חשון תשנ״ב – ספר השיחות תשנ״ב ע' 65 ואילך): והדגשה יתירה בכהנ״ל – בנוגע לחשבון ־ צדק בשבת פרשת נח בשנה זו: ובהקדמה – שכיון שהעיד כ״ק מו"ח אדמו״ר נשיא דורנו שכבר סיימו כל עניני העבודה, כולל גם צחצוח הכפתורים, ועומדים מוכנים יעמדו הכן כולכם׳׳) לקבל פני משיח צדקנו, הרי, מסקנת החשבון – צדק (חשבון ־ צדק דייקא, חשבון אמיתי) שעושים בימינו אלו, היא, שתיכף ומיד ממש צריכה לבוא הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש!
ובפרטיות יותר: גם כשידע איניש בנפשי׳ מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח״ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה דכללות בנ"י במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי׳ ״במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות׳׳) – נסתיימה ונשלמה, ואין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן, גם. אם חסר בעבודתו של הפרט במשך הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה שתהי', ה״ז ענין פרטי שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח״ו בגמר ושלימות ״מעשינו ועבודתינו״ דכלל ישראל שעומדים מוכנים להגאולה, וכיון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.
ובסגנון אחר: כללות בנ״י שהם ׳׳קומה אחת שלמה״ נמצאים במעמד ומצב דאדם שלם בכל רמ׳׳ח אבריו ושס״ה גידיו, הן ברוחניות (רמ״ח מ״ע ושס״ה מל׳׳ת) והן בגשמיות, והחסרון דהפרט הוא כמו מיחוש או חולי קל וחיצוני באבר פרטי שתיקונו ע״י רפואה קלה ומהירה, כמ״ש ״ורפא ירפא״, ״שניתנה רשות(וכח) לרופא לרפאות׳׳, כולל ובמיוחד הרפואה שע״י התשובה (׳׳גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם״), ועד לשלימות הרפואה שהיא (לא רק מכאן ולהבא, אלא עוקרת את החולי מלמפרע.
ואם הדברים אמורים בזמנו של כ׳׳ק מו"ח אדמו״ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, על אחת כמה וכמה לאחרי שעברו כמה עשיריות שנים, יותר מארבעים שנה ש״נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע״.
ועאכו״ב בשנה זו – ה׳תשנ״ב – שהר"ת שלה (לאחרי ובהוספה לשנה שלפני׳, ה׳תנש״א, הי׳ תהא שנת נפלאות אראנו) ״הי׳ תהא שנת נפלאות בה׳׳, ו״נפלאות בכל", ״בכל מכל כל" (בגימטריא "קבץ"), שכולל כל הענינים כולם (נוסף לכך שהאות ב׳ היא אות השימוש לכל הענינים), ולכל לראש ובעיקר ה״נפלאות״ דהגאולה האמיתית והשלימה, ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
ובפרט לאחרי שכבר נשלם החודש הראשון של השנה, "תשרי", אותיות ״רשית״, שכולל כל השנה כולה, ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין השבת שקשור עם הגאולה, ובפרט יום השבת לאחרי חצות, הזמן דסעודה שלישית הקשורה עם יעקב, שלישי שבאבות, כנגד הגאולה השלישית וביהמ״ק השלישי (״ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו׳׳), ומתכוננים להקריאה בתורה: "לך לך גו׳ אל הארץ אשר אראך״, ציווי ונתינת ־ כח לכאו״א מישראל ולכלל ישראל (ע״י אברהם, היהודי הראשון, ״אחד הי׳ אברהם״) ללכת מהגלות אל הגאולה, ובאופן של הליכה כפולה (״לך לך״) שרומז גם על מהירות ההליכה, שהשלימות בזה היא באופן ד"ארו עם ענני שמיא" – הרי בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו:
□
ומעתה נדון בשאלות ותמיהות שצויינו למעלה. השאלה מהו ענין קיום המצוות עתה, והרי נגמרה עבודת הבירורים, הרי באמת מעיקרא לא קשה מידי. כי אין הכי נמי מבואר בכמה מקומות שע״י קיום המצוות מתבררים הניצוצות שבדברים הגשמיים, ולא עוד אלא שבהן הענין של קיום המצוות – לברר הניצוצות.
אבל ביחד עם זה ברור, שגם כאשר נסתיימה עבודת הבירורים, צריך לקיים את המצוות בלי שום שינוי. כדמוכח מזה שגם לאחרי ביאת המשיח, בשעת הגאולה האמיתית והשלמה, יקיימו מצוות (כי מה שאמרו חז״ל (נדה ס"א ב') ׳׳מצוות בטלות לעתיד לבוא״, הרי ביאר אדמו׳ר הזקן (אגה״ק סוף סימן כ"ו) שהכוונה לזמן תחיית המתים, ולא לפני זה), ואדרבה, דוקא אז קיום המצוות יהיה ״כמצות רצונך״ (כנוסח תפילת המוספים "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך״, וכמבואר באג״ק של הרבי ח״ב ע' ס"ט ובהערה 8 שם, וש״נ. ע״ש). ומוכח מזה שיש בקיום המצוות ענין גם כשאין נעשה עי״ז בירור הניצוצות.
והדבר מובן בפשטות, שהענין דקיום המצוות הוא מפני שזהו רצון הקב״ה. ואדרבה, ענין זה הוא העיקר בכל המצוות, ולא שום פעולה שנפעלת ע״י קיום המצוות, נעלות ככל שתהיינה, שזה כולל ענין בירור הניצוצות, שכולם טפלים לגבי הענין העיקרי שבמצוות – קיום רצון הקב"ה.
ובפרט לפי המבואר בחסידות (ראה לקו"ש ח״ה ע' 243, וש״נ. ע״ש) שהמצוות הן מעצמותו ומהותו יתברך, שהוא למעלה מממלא עלמין ומסובב כל עלמין, וכל המצוות מטרתן הוא בהן עצמן, היינו בעצם עשייתן, וכל הפעולות הנפעלות על ידיהן הן ענין נוסף לעיקר ענינן.
וכן הוא בנידון דידן, שגם לאחר בירור הניצוצות, נשאר עיקר ענינן של המצוות – קיום רצון הקב״ה.
[וי״ל דוגמא לזה: כתב כ׳ק אדמו״ר בלקו״ש (ח"ז ע׳ 198 הערה 40) בענין מצוות תפילה ותשובה, שלמרות שענינה (ומבוקשה) של מצות התפילה הוא לפעול אצל הקב״ה שיתן לו מבוקשו, מ"מ הרי גם מי שהוא בטוח שתפילתו לא תתקבל (ר״ל), חייב הוא במצות תפילה, וכן גם בתשובה, שאע"פ שענינה (ומבוקשה) הוא שהקב״ה יסלח לו, מ״מ הרי גם מי שיודע (לפי מאמרי חז״ל בנוגע למצבו כו') שתשובתו לא תקובל (ר״ל) – חייב הוא לעשות תשובה],
וכל זה פשוט הוא. ויש להוסיף (למרות ש״קושיא״ מעיקרא ליתא, כנ״ל) שאע״פ שנסתיימה עבודת הבירורים, הרי אמר הרבי בשיחה הנ״ל, שזהו רק בנוגע לעבודת הבירורים הצריכה לגאולה, היינו עבודת הבירורים הכללית, של עם ישראל בכללותו, אבל עבודת הבירורים הפרטית, של כל אחד ואחד בפני עצמו, זה עדיין לא נגמר. וא״כ נמצא שיש בקיום המצוות של כאו״א גם ענין עבודת הבירורים.
(פנימיות 51, שבט ה'תשנ"ח – מאת הרב הרב אברהם ברור פבזנר)