שאלה:
אינני מבין למה לא די להאמין בכללות הענין שאכן ״הנה הנה משיח בא״, ולהשתדל להתנהג בהתאם, אולם למה צריך גם ללמוד עניני משיח וגאולה, וכי את שאר הענינים ההכרחיים שבתוה״ק כבר הספיקו ללמוד על בורים?!
אנו נמצאים על סף הגאולה ובהתאם לכך צריכה להיות העבודה…
תשובה:
כך הם דברי הרבי בענין:
א. מבאר שהלימוד בזה פועל במחשבה דיבור ומעשה שיתאימו לזמן מיוחד זה, וזלה״ק: כמדובר בתקופה האחרונה בנוגע להוספה המיוחדת בלימוד התורה בעניני גאולה ומשיח – לא (רק) בתור "סגולה" למהר ולקרב ביאת המשיח והגאולה, אלא (גם ו) בעיקר כדי להתחיל "לחיות" בעניני משיח וגאולה, "לחיות עם הזמן" דימות המשיח, על ידי זה שהשכל נעשה ממולא וחדור גם ברגש הלב, ועד להנהגה בפועל במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לזמן מיוחד זה, שעומדים על סף הגאולה, ומראים באצבע ש״הנה זה (המלך המשיח) בא" (שיחת ש"פ בלק י״ז תמוז ה׳תנש״א)
ב. מבאר שזו העבודה השייכת דוקא לתקופה מיוחדת זו על סף הגאולה, וזלה׳׳ק: "לפרסם בכל מקום ומקום שעומדים בסיום וחותם דמעשינו ועבודתינו ובהתחלת התקופה דתשלום השכר… ובהתאם לכך צריכה להיות העבודה… החל מלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובית המקדש, ועוד ועיקר – מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב״. (ש״פ תצא י״ד אלול התנש״א)
ג. מבאר שהלימוד ברבים בענינים אלו מוסיף התפעלות שמחה והשתוקקות לגאולה וזלה״ק: ״ועל של פועל באתי ־ ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: – כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כל אחד ואחד מישראל, אנשים נשים וטף להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה. ומה טוב – שהלימוד יהיה ברבים (בעשרה) נוסף, על המעלה שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, יש מעלה מיוחדת בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב שעל ידי זה הולכת וגדלה ההשתוקקות והציפיה לביאת המשיח״… (ש״פ תזו״מ, ו׳ אייר ה׳תנש״א)
ד. הרבי מדריך במה להתמקד בלימוד זה, ומגלה כי זו הדרך הישרה לפעול את גילוי המשיח, וזלה״ק: "תפארת" הוא ענין לימוד התורה, ו״מלכות שבתפארת״ הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות – בתורה שבכתב (ובפרט ״בדברי הנביאים… שכל הספרים מלאים בדבר זה״) ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, וגם ־ ובמיוחד ־ בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר (ש״בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר כו׳ יפקון ביה מן גלותא ברחמים), ובפרט בתורת החסידות (שעל ידי הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא) בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים, ליקוטי שיחות) של נשיא דורנו, מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאיתי תצא", ״וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת״) היא ה"דרך הישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש״. (ש״פ תזו״מ, ו׳ אייר ה׳תנש״א)
והנה מכהנ״ל נמצא שהמטרה של לימוד עניני גאולה ומשיח (כמובן, בנוסף על שאר שעורי הלימוד הרגילים) היא, בכדי שעם ישראל יחזק בנפשו את האמונה בביאת המשיח עכשיו ממש, כי ע״י שלומדים את עניני משיח שבתורה, מתקרבת הנפש להרגשה בענינים אלו.
כל אחד יודע בעצמו שקשה לו לצייר במחשבתו שאמנם בקרוב יזכה לראות את המשיח מגיע ובונה את בית המקדש וכו׳. אבל כאשר לומדים על המשיח מהתורה וממאמרי חז״ל וספרי חסידות וכו', אז קל יותר להאמין בזה בצורה מוחשית.
ידוע בשם הצדיק ר״מ מלכוביץ זצ״ל שפירש את הפסוק ״האמנתי כי אדבר״, האמנתי משום שאדבר, היינו שע״י שמדברים ולומדים בעניני האמונה מתחזקת האמונה שבלב. וכך ביאר גם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ עה"פ "אבדה האמונה נכרתה מפיהם" שע״י שמפסיקים לדבר בעניני האמונה עי״ז אובדת האמונה עצמה רח״ל. בענין משיח כותב הרמב״ם בהקדמתו לפרק חלק בסנהדרין: "להאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, ולגדלו ולאהבו ולהתפלל בשבילו, כפי שנבאו כל הנביאים ומשה רבנו ע״ה״. וגם לפי זה רואים שצריך לעסוק במשיח עצמו וללמוד עליו בכדי להכיר את גדולתו, וגם להתפלל עליו.
צא ולמד מגאולת מצרים, שלפני שמשה רבנו התחיל בפעולות להבאת הגאולה, הוא הלך קודם אל בני ישראל לספר להם על כך ולהכין את לבם לזה, ורק אחרי שהעם הכירו אותו והאמינו לו יכל משה ללכת אל פרעה ובכך התחיל בהבאת הגאולה בפועל ממש.
וכך יהיה גם בגאולתנו עתה, שיוכל כל אחד להתחזק באמונה בביאת המשיח, ולהרגיש את הענין כדבר מוחשי וקרוב, צריך ללמוד בתורה את דברי הנביאים וחז״ל ודברי הראשונים והאחרונים על מעלתו של מלך המשיח, סימניו והשינויים שהוא יחולל, בכדי שעי״ז יתחילו ל'חיות״ באוירה של משיח וגאולה.
ועוד יש לומר, שהלימוד בעניני גאולה ומשיח פועל, שכל המעשים טובים שהאדם עושה במשך היום תהיה להם שייכות פנימית לענין הגאולה, שהם נעשים למטרה זו של הבאת הגאולה, וזאת, אע"פ שהאדם אינו חושב על כך בשעת מעשה. וראיה לדבר מדברי המשנה (סוכה ט,א) שאע״פ שסוכה ישנה פסולה, כי צריך לבנות את הסוכה לשמה, מ״מ אם עשאה שלושים יום קודם החג, כשרה. ופירש רש״י (וכן הוא בפירוש הברטנורא): ״כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלושים יום, סתם העושה – לשם חג הוא עושה".
הרי לנו הלכה למעשה המוכיחה, כי פעולותיו של האדם נגררות אחרי הלימוד שהוא עסוק בו. ולכן צריך ללמוד עתה בעניני הגאולה (בנוסף על שאר שעורי הלימוד) בכדי להיות "מונח" בעניני הגאולה, ואז גם המעשים טובים והתפלות וכו׳ מכוונים למטרה זו של זירוז הגאולה השלימה.
ושוב נזכיר כאן דברים שכתב הגה׳׳צ רבי יחזקאל לעוינשטיין זצ״ל: ״החפץ חיים זצ״ל היה תובע מאת הכהנים לעסוק וללמוד בסדר קדשים שהרי המשיח יבא במהרה ויבנה בית המקדש.. ואילו אנו מחוייבים ללמוד ולהאמין בביאת המשיח״. הרי שגם ענין זה של לימוד עניני האמונה בגאולה אינו דבר חדש ו״המצאה״ של חב״ד, ויש לו סימוכים גם בתורתם של גדולי בעלי המוסר, שאנו מחוייבים ״ללמוד ולהאמין״ בביאת המשיח. ורק שהרבי בראותו שביאת המשיח קרובה מאד ומיד יבוא אל היכלו האדון, עורר עתה על ענין זה ביתר שאת וביתר עוז, בכדי לזכות אותנו ואת כל בני ישראל.
ופשיטא, וכפי שרואים במוחש, שכל מי שקובע עיתים להגות בעניני משיח וגאולה, הרי שההתעוררות בזה פועלת עליו הוספה בלימוד התורה ובהידור ובקיום המצוות, כך שלא רק שאין זה גורע מלימוד התורה במקצועות אחרים בתוה״ק, אלא אדרבה גורם לו להוספת זמן בכמות ובאיכות .(כוונות קדושות של יר״ש וקירוב הגאולה) בלימוד התורה בכללות, ויוצא נשכר מכאן ומכאן.
(פנימיות 19, אדר ב' – שאלות ותשובות עם הרב שלום דב וולפא)