צריך כל אדם שיראה עצמו.. חציו זכאי וחציו חייב

צומצם
{מאת Chenspec – נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=17028144}

שאלה:

אתם טוענים שיש לעשות פעולות בכדי לזרז את ביאת המשיח. מהיכן לקחתם את הרעיון שצריך לעשות פעולות כדי לקרב את ביאתו ולמה לא די באמונה בלבד ?

כל יהודי מחויב לפעול לזירוז הגאולה

תשובה:

הרמב׳׳ם פוסק בהלכות תשובה (פ׳׳ג ה״ד) הלכה מפורשת וברורה: ״צריך כל אדם שיראה עצמו.. חציו זכאי וחציו חייב.. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה״. הרי לנו פסק דין ברור, שהאדם מחוייב לדעת שעל ידי פעולה אחת שלו הוא גורם ישועה לכל העולם כולו. יש כאן איפוא הוראה בתורת אמת שאנו יכולים וצריכים לעשות פעולות שמטרתן לקרב את הגאולה.

חז׳׳ל הקדושים נתנו לנו גם מצוות מיוחדות המסוגלות באופן מיוחד לזרז את הגאולה וכאמרם (בבא בתרא י, א): "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", ולמדו זה שם מהפסוק בישעי׳ה ״שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא״. היינו שצריך ליתן צדקה למטרה זו. כמו שכתב ה"אור החיים" הקדוש בפרשת ראה (סו, ז) ״שיאריך אדם בדעתו שהמעשה (של הצדקה) הוא לתכלית דבר זה של משיח ה׳״. הרי לנו מפורש שיש לעשות מעשים מיוחדים כדי לקרב על ידם את ביאת המשיח. (וראה בספר "פדות יעקב" להגאון ר׳ יעקב פישר שליט״א, שהופיע בהסכמת גדולי הדור, אשר מקבץ בי״ט פרקים את כל העניינים שחז״ל וגדולי ישראל קבעו שבכחם להחיש את הגאולה).

כל אחד מבני ישראל עומד בתפלה ג׳׳פ ביום ומתחנן להקב״ה: "ראה נא בעניינו.. וגאלנו גאולה למען שמך.. תקע בשופר גדול לחרותינו.. השיבה שופטינו כבראשונה.. ולירושלים עירך ברחמים תשוב.. וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין.. את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.. ותחזינה עינינו׳׳. והאם כל תפילות אלו אין הם ״פעולות לזירוז הגאולה״.

הנביא ישעי׳ה עומד ומזהיר (סב, ז): ״ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ״. וחז״ל קבעו (בילקוט שמעוני הובא בית יוסף אר"ח סי׳ רפ״ח): שאין ישראל נגאלין עד שיתבעו מלכות בית דוד ומטעם זה קבעו לבקש בברכת המזון "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו". וברמב״ן בפירושו לישעי׳ה (נ״ג,ו): ״ראוי להם להיות בוכים ולהתפלל לפני ה׳ לילה ויום שיכפר עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה״. (ויעויין בדברי המדרש רבה בראשית פי״ג, ב. עה׳׳פ "וכל שיח השדה שמפרש ״שיח״ מלשון שיחה ודיבור, וז״ל: "כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, עבדת ארעא לא עבדת, וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעבד ארעא מרי תצלח ארעא. כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא מרי מסי יתבני בית מקדשא״).

וכמה צווח על ענין זה בעל ה״חפץ חיים״ זצ״ל שיש לתבוע את הגאולה כאדם המבקש ממעבידו לשלם שכר שכיר. ועד שהכריז אותו צדיק דברים מבהילים: ״יותר משאנחנו משתוקקים למשיח, משתוקק המשיח לבוא אצלינו, ברם, הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו״. ועוד כתב במאמר ״חיזוק האמונה״: ״לעתיד לבוא יתקיים ויכוח בין הקב״ה לבין כל אחד מישראל, שיטען, כי אמנם אף פעם לא פיקפק בביאת המשיח, והוא בטוח שיבוא, אולם הוא לא היה בטוח שאמנם יבוא היום או מחר, אלא חשב שעוד יאריך הגלות כך וכך שנים, והקב״ה יוכיח אותנו על פנינו, הרי הנביא אמר במפורש כי פתאום יבוא אל היכלו האדון.. הרי מוכח שעצם ביאת המשיח היא אצלינו ח״ו בספק, נמצא שכל דיבורינו בענין ביאת המשיח הוא רק מן השפה ולחוץ״.

ובמכתבו אל הגאון ר׳ רפאל מרדכי הלוי סולוביי כותב ה״חפץ חיים״: ״שלפי כל הסימנים שנתנו לנו חז״ל.. בלי ספק שאנחנו עומדים היום ערב ביאת המשיח", ומוסיף שאם היו גדולי ישראל שומעים לו היו מחברים ספרים בענייני הקדש והמקדש וזה היה מקרב את הגאולה. הרי שלא זו בלבד שעורר על צפייה ותפלה לגאולה, אלא אף הורה על פעולות מיוחדות שיש לעשות לקירובה.

 כל גדולי ישראל קבעו שמחובתנו לקרב ביאת המשיח

וראה בספר "בית אהרן" להגה׳׳ק רבי אהרן מקרלין זי״ע (כ״ה,ב): ״שצריך כל אדם לראות לקרב את העולם ע״י מעשיו להביא את העולם לימות המשיח". (ועוד שם קי׳׳ח, שם) "זאת תדעו אשר מהקב״ה ומצדיקים אין שום מניעה לביאת המשיח, רק עיקר המניעה מאנשים פשוטים כערכנו, וצריך כל אדם לראות להניח איזה פתילה למשיח, ולראות שיהיה לו ג״כ חלק באורו של משיח לקרב ביאתו".

בספר ״נצח ישראל׳ למהר״ל מפראג פרק מ״ה: ״מצד המשיח בעצמו אין מניעה כלל ואין לו זמן מוגבל, רק יש מניעה מצד כי המקבל אינו מוכן, אבל אין מניעה מצד המשפיע. דהיינו דאמר לו ״היום אם בקולו תשמעו׳, כלומר אם המקבל מוכן אין מניעה מצד המשפיע, אמנם המקבל אינו מוכן, והקץ הוא הכנת המקובלים״. הרי שכל פעולה שיש בה משום הכנת העולם לקבל פני משיח, היא פעולה שמביאה ומזרזת את הקץ. במאמר שחיבר רבי משה בלוי ז״ל על הגאון הצדיק הקנאי רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל ״לב העברי״, לאחר פטירתו בשנת תרפ׳׳ב (נעתק בספר ״כתבי ר׳ משה בלוי ח״א ע׳ 81) כותב: ״הוא ראה בתקופתנו עקבתא דמשיחא, ומצא שחובת כל ישראל לקרב את הגאולה, וכל ענייניו סובבו על קוטב זה. וכל חידושיו למעשה וכל שיטתו התרכזה רק ברעיון של קירוב הגאולה". במנהגי החתם סופר כתב בענין ברכת החודש: ״הקפיד בזה שיאמרו הוא יגאל אותנו בקרוב״ ואמר כי זהו עיקר התפלה, שהגאולה עצמה אינה צריכה לתפילתנו, שכבר מובטחים אנו עליה מהשי״ת". וראה בספר ״עולמו של צדיק״ אודות הגאון המקובל האלקי רבי זלמן מוצפי זצ״ל, מה שאמר על החובה "להשתדל כל הזמן לקרב את הגאולה" ועל הפעולות שהיה עושה למטרה זו.

ב׳׳תפארת שלמה" להרה׳׳ק מרדומסק בפ׳ אחרי: "אם היו כל ישראל מצפים לישועה הזאת.. אז היו מעוררים באמת קץ הגאולה מיד, וע״ז הוא שאמר הכתוב "ואמר הדור האחרון" ר׳׳ל כל דור שישים על ליבם את הדברים האלה, להצטער על גלות השכינה ולשוב אל ה׳, הנה הם הדור האחרון, כי מיד שב ה׳ אלקיך את שבותך.. ויהיו הם האחרונים בגלות".

ויעוין דברים נפלאים ב"ספר הברית" (ח׳׳א מאמר ט׳ פט׳׳ז): "דרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה. וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד, והרבה אנשים התחזקו בתפלה בכל כוח ועוז, והרבה אנשים עוסקים במצוות למרבה, ועם כל זה שנת גאולי לא באה. אין זה כי אם אשר כל ג׳ כיתות הנזכרים כולם אינם מתכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם, לא למפרק קוב״ה ושכינתא מן הגלות. וכל אדם מישראל מחשבתו.. לתועלת עצמו.. גן עדן ועולם הבא וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד, אך משפה ולחוץ ולא בלב שלם.

ובכן אחי ועמי, לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוון בתורה ותפלה ומצוות רק כדי למפרק קוב״ה ושכינתא לא זולת, לא יבוא משיחנו. כל איש יהודי בעצמו, אפילו אינו בן תורה ולא בר אוריין כלל, מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ, ולכוון בכל מצוה, רק למפרק קוב״ה ושכינתא מגלותא.. ואל יאמר האדם בליבו מי אני ומה ערכי שיהיה כוח במצותי לפעול גדול כזה, כי אם מך הוא בערכו, המצוה בעצמה ערכה גדול ורב כוחה לפעול זאת, אם יכוון בו למפרק קוב״ה ושכינתא בגו גלותא".

ומכל הנ״ל מובן שטעות היא לומר שכל תפקידנו הוא רק להאמין ולחכות… אלא ההיפך הוא הנכון: יש לעשות פעולות לזרוז הגאולה, וכזעקת הרבי – "עשו ככל יכלתכם להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש"! (שאלות ותשובות עם: הרב ושלום דב וולפא)