עת צרה היא ליעקב – וממנה יוושע…

צומצם
{מאת Antônio Milena (ABr) – http://img.radiobras.gov.br/Aberto/index.php/Imagens.Principal.120.0.2004-01-31Original file name: 14872.jpeg, CC BY 3.0 br, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=94133}

ברם, ״אין לנו אלא דברי בן עמרם״, דברי רבנו הקדוש – מאור עינינו, בשיחת קדשו בחודש טבת שנת תנש״א בנוגע לבטחונם ושלומם של תושבי ארץ הקדש:

…״דבר הפשוט הוא, עד כדי כך שלא צריכים אפילו לעורר על כך, שלאחרי השואה ־ לא תקום פעמיים צרה, לא מעין דיליה ולא מקצתיה ר״ל, ואדרבא: יהיה אך טוב וחסד בטוב הנראה והנגלה, לכל יהודי ולכל בנ״י בכל מקום שהם, ובהדגשה ־ טוב הנראה והנגלה!!!

ובאם הדברים אמורים בכל הזמנים, על אחת כמה וכמה בדורנו זה עצמו – בזמנים אלו שהאומות מתגרות זו בזו, כשלבנ״י ישנה הבטחה מיוחדת מהקב״ה ״בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם״. (ילקוט שמעוני, ישעיה רמז, תצט). נוסף על ריבוי ההבטחות בתורה ש״לא ינום ולא ישן שומר ישראל״, ו״עמו אנכי בצרה״, ו״פדה אלוקים את ישראל מכל צרותיו׳ (ורק לאחמ״כ ״והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו״). עכל״ק.

ומכיון שכן, הרי שצריך להתחזק בבטחון בה', שנזכה בזה להנהגה על טבעית עימנו בחסד ה׳ עלינו, שכן בדרך הטבע, כמובן לכל – נמצאים היהודים באה״ק בסכנת פיקוח נפש, ואנו זקוקים עתה לנס משמים שבודאי יבוא.

עת צרה היא ליעקב – וממנה יוושע…

ואולם, הדרך הישרה לזכות להנהגה על טבעית היא ראשית חכמה, להכיר בעובדות ולזעוק לה׳, לקרוא אליו בחזקה. וכשנמצאים אנו בזמן של ״חבלי משיח״ האחרונים, אי אפשר שלא להתחנן ולשפוך את נפשנו לפני ה׳ שיגאלנו בשלמות ולא רק מהמצב הנורא לכשעצמו. וכבר כתב בזה הגה״ק והמקובל הרה״צ ר׳ חיים אליעזר שפירא ממונקאטש בעל ״מנחת אלעזר׳, דברים מעוררי לב מאד: …״שלא כגאולת מצרים יהיה הגאולה העתידה. רק יהיה עקתא בתר עקתא (צרה אחר צרה), ופתאום יבוא אורך, וגם יהיו הריגות נוראות קודם משיח… והטעם, כיוון שהוא סוף גלות אדום, הוא מתגבר בכל כחו טרם נפילתו לגמרי״.

…״עלינו לשוב בתשובה שלימה לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, לתקן תיקון הכלל והפרט ולהתפלל רק על ביאת המשיח במהרה בימינו, ולא על שלום העמים. משל לאשה היושבת על המשבר, שהעיקר הוא – לא לתת לה סמים להשבית חבלי הלידה באמצע הלידה, דאז תהיה מסוכנת גם היא וגם הולד… רק העיקר שתמהר לידתה לטובה ורחמים״.

…״וטועים להתפלל שמקודם יהיה שלום לגופנו, אף שיתאחר עי״ז ביאת משיח צדקנו, וגורמים בעצמנו שהצרות מתגברות עוד עלינו׳׳. (קטעים מתוך ״דרכי חיים ושלום״ עמי רי״ז – רכ״ב).

מה חלקנו בהצלת העם ?

אחת ההתוועדויות הגדולות בהן זעק הרבי זעקה גדולה ומרה נגד הפקרת בטחון היהודים באה״ק, שאל לפתע: לכאורה מה התועלת בכך שבחורי ישיבות ידעו שמצב זה הינו מצב מסוכן, ושמעשים אלו מסכנים בטחונם של יהודים, והרי כל עניינם של יושבי אוהל הוא לעסוק בתורה, מה השייכות של בעיה זו אליהם?!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: כיון שגילו לנו חז״ל ש״תורה מגנא ומצלא" שגדול זכות וכח לימוד התורה להגן ולהציל, הרי שצריך בן הישיבה לדעת, שבזמן צרה שכזה עליו להוסיף הוספה מיוחדת בלימוד התורה כדי שזכות תורתו תגן על עם ישראל!

והנה אף שה׳ הוא שיושיענו, מכל מקום, זיכנו השי״ת שיכול כל אחד מאיתנו להיות שותף ״להבאת הישועה לעמנו, ואשר על כן, הבה נתחזק בה״קול קול יעקב״ ־ וכל אחד מבני הישיבות בתוככי כל אחב״י יוסיף הוספה מיוחדת בתורה תפלה וצדקה, תורה – על כל חלקיה – נגלה ופנימיות, הלכות שבזמן הזה ותורת הגאולה, תפלה ־ להתפלל לה׳ שיושיענו מצרה זו בכך שיגאלנו מיד ממש, וצדקה ־ בהוספה ובכוונה מיוחדת לזרה גאולתנו ופדות נפשנו – ש״גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה״, ובזכות כל אלו נזכה לראות עין בעין בשוב ה׳ ציון, מיד ממש – כנבואת רבנו נביא הדור ומשיחו: ״הנה הנה משית בא״… ״הגיע זמן גאולתכם״!

(פנימיות 16)