הוד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זיע"א

צומצם
{הרבי הריי"צ חב"ד אינפו}

דברי ימי הוד כ"ק אדמו׳ר מוהריי׳צ (רבנו יוסף יצחק) ־ הנשיא השישי לחסידות חב״ד, הלא הם כתובים ב׳"ספרי התולדות" לנשיאי חב״ד (שלשה כרכים מוקדשים לאדמו׳׳ר מוהריי׳׳צ זיע״א). הרבי הריי״צ שנולד בי״ב תמוז תר׳מ ונסתלק בי׳ שבט תש׳׳י, הרגיז ממלכות ופעל גדולות ונצורות לעם ישראל במסירות נפש – נגד הזרם, בכל מהלך חייו. נקדיש רשימה זו לתיאור ולו בטעימה מ"מסירות הנפש" של הרבי הריי״צ.

כשמלאו לכ׳׳ק אדמו׳ר מוהריי׳׳צ חמש עשרה שנה הכניס אותו אביו בסוד עניני עבודת הכלל. על מינוי זה כותב הרבי הריי״צ ביומנו: "ביום חמישי י״ב בתמוז, ביום בו מלאו לי חמש עשרה שנה, לקחני אבי ל”אוהלי הקדש" – מקום מנוחתם ־ של אביו הרבי מהר״ש וזקני הרבי ה"צמח צדק". כשהגענו לאהלי הקדש ונכנסנו לבית הכנסת שלפני ה"אהל", פתח אבי את ארון הקדש, ואמר: ״אני מביא היום את בני לעקדה. בעקדה יש עוקד ונעקד, אברהם אבינו עליו השלום עקד את יצחק בנו כדי שלא יהיה בו פסול ח"ו, גם אני רוצה שהעקדה תהיה כפי הרצוי". אבי פרץ בבכי חזק, אני לא הבנתי את פשר הבכי, ולמרות זאת הצטרפתי לבכיו. לאחר מכן למד אבי איתי, ליד ארון הקדש הפתוח, חצי פרק באגרות הקדש "חגרה בעוז מתנה" ופנה אלי ואמר: "מהיום אני מוסר בידך את העבודה בעסקנות הכלל בעניינים גשמיים ורוחניים". והסביר לי באריכות את ענין מסירות הנפש, לאחר מכן נכנס אבי ל"אהל" ואני נשארתי בבית הכנסת ואמרתי תהילים. בשמעי את אמירת התהילים של אבי בבכיות עצומות, איבדתי עשתונות ופרצתי בבכי מר. בתוך כך פתח אבי את הדלת והורה לי להיכנס ל"אהל", ־ "הכנס" אמר לי אבי – "ואבי, (אדמו״ר המהר׳ש) והסבא (אדמו״ר הצ״צ) יברכו אותך", אימה ופחד נפלו עלי. ברגע הראשון, עמדתי כמאובן מבלי יכולת להניע יד ורגל, כשהתאוששתי ונכנסתי לאוהל, הדליק אבי שבעים ושתים נרות שמן, לקחני בידי וקרבני לתוך ארבע אמות מהקברים הקדושים, שם ידיו על ראשי ויברכני. בשמעי את בכייתו הלבבית והפנימית של אבי, ובראותי את הדמעות שזלגו מעיניו על הרצפה, התעוררתי בעומק לבבי."

הסיפור דלקמן אותו סיפר הוד כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו בהתוועדות מאפשר להבין לאיזו מסירות נפש התכוון אדמו״ר מהורש׳יב בעקידה זו…

ה"משכילים" ברוסיה ניסו לשדל את ראשי השלטון הרוסי לחוקק חוק שיחייב את כל הרבנים לעבור השתלמות בלימודים כלליים באוניברסיטאות, ולא – לא יכול לשמש כרב. הם אירגנו אסיפת רבנים בה השתתפו רק "רבנים" מטעם אשר כמובן מאילו החליטו ברוב קולות לקבל את הצעת ה"משכילים". לאחר מכן העבירו המשכילים את החלטתם לידי שר הפנים הרוסי דאז סטליפין, הם סיפרו לו שכאילו זו החלטת כל רבני רוסיה וביקשוהו לחוקק את החוק האמור.

הרבי הרש׳׳ב נלחם בכל כוחו נגד הגזרה. לשם כך הוא נסע למוסקבה לנסות להיפגש עם ראשי השלטון, לנסיעה התלווה אליו בנו הרבי הריי״צ. מאמציו של הרבי הרש״ב לא נשאו פרי, וגזרה־עמדה להיחתם ע״י סטליפין שהיה שונא ישראל ידוע, והרבי הרש״ב שקע במרירות גדולה עקב כך.

הרבי הריי״צ שאל את אביו: ״ומה עכשיו״? והוא ענהו "עליך להישאר במוסקבה". "עד מתי" ? שאל . ״עד כדי מסירות נפש״! ענה הרבי הרש״ב, וברך את בנו בברכת הצלחה.

הרבי הריי״צ שהיה אז אברך צעיר, נשאר בודד במוסקבה. הוא החל לתכנן את פעולותיו. הוא הגיע למסקנה שצריך להיפגש עם סטליפין בכבודו ובעצמו. במוסקבה התגורר באותם ימים יהודי עשיר ונכבד בשם הברון גינזבורג, שהיו לו קשרים עם ראשי השלטון הרוסי, הרבי הריי״צ התייעץ איתו כיצד ניתן להיפגש עם השר, הוא גם סיפר לו כי אביו הרבי הרש״ב ציוה עליו לפעול לביטולה של הגזרה עד מסירות נפש.

הברון גינזבורג הרהר שעה ארוכה, עד שעלה במוחו רעיון מבריק: "במוסקבה" ־ אמר הברון לרבי הריי״צ ־ "מתגורר גוי זקן, שהוא מלומד גדול, איש זה היה בעבר הרחוק מורו של השר סטליפין. אנסה לבקשו שיפגש עימנו". כעבור מספר ימים הודיע הברון לרבי הריי״צ כי הצליח לקבוע פגישה עם הגוי הזקן, בשעה היעודה הסבו הרבי הריי״צ והברון גינזבורג בביתו של המלומד הישיש, הברון הציג את הרבי הריי״צ כידיד אישי וכאדם חכם ונבון הרוצה לשוחח בעניינים מדיניים ובענייני השעה, בשעת לילה מאוחרת, לקראת סיום הפגישה, אמר הזקן לרבי הריי"צ שהוא מאד נהנה לשוחח איתו, וכי הוא מזמין אותו לבקר בביתו בכל זמן שירצה, להמשיך ולשוחח. הרבי הריי״צ ניצל את ההזדמנות עד תומה, בכל יום ביקר בביתו של הזקן ושקע איתו בשיחות ארוכות בעניינים העומדים ברומו של עולם. ככל שתכפו השיחות, כן התהדקה הידידות ביניהם, עד שהרבי הרגיש כי הגיע הרגע שעליו לפעול.

למחרת באמצע שיחתם פרץ הרבי הריי׳׳צ בבכי קורע לב, הוא התייפח ללא הפסקה, המלומד הזקן היה המום לגמרי. לאחר שהרבי הריי״צ נרגע, שאלו הזקן לסיבת בכיו הפתאומי, אז החל הרבי לספר לו את כל השתלשלות העניינים. על אסיפת הרבנים, ועל החלטות האמורות העלולות להביא להרס היהדות, שנתקבלו באותה אסיפה, וכי אם יתקבל החוק קיימת סכנה לקיומו הרוחני של העם היהודי. הוא גם סיפר לו על אביו הרבי הרש״ב שדואג לעם ישראל ולוחם במסירות נפש נגד חקיקת החוק.

המלומד הזקן שאל: "אבל, מדוע דוקא כאן בביתי פרצת בבכי, מה אני יכול לעזור בכל הנושא הזה" ? ענה לו הרבי: "ידוע לי כי בעבר היית מורו של השר סטליפין, ולכן אולי תוכל לייעץ לי כיצד ניתן להגיע לשר" ? הזקן ביקש לחשוב על כך מספר ימים. כעבור ימים אחדים הזמין את הרבי וכשנכנס לבית סגר המלומד הזקן את הדלת והשביע את הרבי הריי׳׳צ שלא יספר לאיש את מה שהוא עומד לגלות לו, הוא דיבר שעה ארוכה על מידותיו המושחתות של השר ועל שאין לו כל השפעה על מחונכו בעבר. אולם, הפתיע הזקן, "יש בידי רשיון כניסה בלתי מוגבל – לבנין משרד הפנים. בבנין זה שוכנים גם משרדי המטה הראשי של הבולשת האדירה החולשת על מרחבי רוסיה. זה הבית השמור ביותר ברוסיה, אני מוכן למסור בידך את הרשיון בתנאי שלעולם לא תגלה ממי קיבלת אותו, ומעתה תעשה כחכמתך"!

למחרת השכים הרבי קום, הוא הפיל תחינה ובקשה לפני ה׳ שיצליח דרכו למען עם ישראל, הוא צייר לנגד עיניו את דמות קדשו של אביו הרבי הרש״ב וחזר במחשבתו על המילים שאמר לו: "עליך לפעול עד מסירות נפש", לאחר שהשיג מידע על המבנה של משרד הפנים יצא לשם.

בצעדים מהירים התקרב הרבי לבנין אשר שמו בלבד הטיל פחד על כל אזרחי רוסיה, הוא ניגש לשער הראשי והציג לשוטר שבשער את אישור הכניסה. השוטר התפלא למראה היהודי עטור הזקן, אך מכיון שלא מצא כל פסול ברשיון, איפשר לרבי הריי״צ להיכנס. הרבי צעד במסדרון הארוך במהירות, שאל את אחד העובדים היכן לשכת השר והאיש היפנה אותו לקומה הרביעית. במהירות, דילג הרבי לקומה הרביעית שם מצא פרוזדור ארוך, כשלשני צידיו חדרי משרדים, הוא הבין שלשכת השר נמצאת בסוף הפרוזדור. בעודו פוסע, נפתחה הדלת של לשכת השר וממנה יצא אדם לבוש בהידור שפסע מולו וחלף על פניו ביעף. הרבי הריי״צ הבין מיד שהאיש הזה אינו אלא השר סטליפין בכבודו ובעצמו, הרבי התקדם לעבר הדלת שנותרה לא נעולה, הציץ לתוך החדר ומשראה שאין איש, ניגש מיד לשולחן העבודה של השר, הוא גילה כי בצד שמאל מונחים מסמכים שנבדקו כבר ע׳׳י השר, ואילו בצד ימין מונחים מסמכים שטרם נבדקו. עוד מצא שם שני חותמות: האחת "מאשר לביצוע" והשניה: ״לא מאשר׳.

הרבי נבר במסמכים שבמגרות עד שמצא במגרה התחתונה את המסמך המבוקש אותו העבירו המשכילים לחתימה לשר ומצאו בלתי חתום, ללא היסוס לקח הרבי את המסמך והחתימו בחותמת "לא מאשר", והניחו בין המסמכים שכבר עברו את עיונו והכרעתו של השר. משם מיהר לצאת כשהוא מודה לה׳ על שהצילו מביקור זה בתוך לוע הארי… לא קשה לתאר מה התחולל בקרבו של הרבי הריי״צ במשך רגעים אלו של סכנת חיים שלקח על עצמו. בכל אותם רגעים עמדה דמותו של אביו לנגד עיניו: "עד כדי מסירות נפש".

ללמדנו: אין לך דבר העומד בפני "מסירות נפש"… – ־ ־ וזה סוד ההצלחה עד להבאת הגאולה בפועל ממש, מיד ממש!

(פנימיות 17)