דברי הרבי על הסתלקות חותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ זיע"א

{מימינו חתנו הרב שמריהו גוראריה ולשמאלו הרבי מליובאוויטש – מאת לא ידוע – תולדות חב"ד בארה"ב, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=65211126}
מדור דור – אלו הם כל הענינים והסיפורים שהרבי גילה בזמן האחרון, שהיו כמוסים וחתומים מדור דור, עד דורו של הבעש״ט ומורו בעל ח״י (אחיה השילוני).

…כיון שכל זה לא הועיל – מוסיף הרבי במאמר ש״המלך עצמו עומד בקשרי המלחמה״. כך נהג גם הרבי …הוא עצמו עמד בקשרי המלחמה.

אילו זכינו – היו כל הענינים האלו מספיקים לנצח במלחמה, והרבי היה מוליכנו מכבר לקראת המשיח, אך מאחר שלא התמסרו אליו כפי הצורך – לא הספיק גם זה, כפי שמוסיף הרבי במאמר, משליך המלך חייו מנגד.

(׳׳תורת מנחם״ עמי 21)

(בסיום ההתוועדות אמר הרבי:) השי״ת יעזור שיבוא כ״ק מו״ח אדמו״ר כפי שהוא מלובש בגוף… ויוציאנו מהגלות !

– הסדר הוא אמנם שתחיית המתים תהיה לאחרי ביאת המשיח, אבל יחידי סגולה יקומו לתחיה קודם ביאת המשיח, ולכל לראש – כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר, שיחזור ויתלבש בגוף, ויבוא… ויאסוף את כל בני ישראל ויכריז: הגיע הזמן לצאת מן הגלות, בואו ונלך לארצנו הקדושה !

(׳׳תורת מנחם״ עמ׳ 100)

בחג הגאולה האחרון בחיים חיותו בעלמא דין הוצרך כ״ק מו״ח אדמו״ר להבהיר ולומר שעניני קדושה נצחיים הם, והוסיף לפרש בפרטיות (שלא יהיה מקום לטעות בכוונתו) הענין דחיים ארוכים, חיים אמיתיים שאין להם הפסק, כדי שלא נחשוב כפי שנראה בעיני בשר ח״ו (שהרי מציאות כזו אינה שייכת כלל בקדושה), אלא נדע שגם לאחרי ההסתלקות ישנו ענין החיים ללא הפסק, חיים נצחיים , אצל נשיא הדור, ועל ידו נמשך חיים נצחיים לכל הדור, ולכן גם עכשיו יכול וצריך כאו״א (לא רק לחיות בעצמו, אלא גם) להחיות אחרים בעניני קדושה.

(״תורת מנחם״ עמ׳ 120)

בסיום ״מאמר קבלת הנשיאות״ ביום יו״ד שבט תשי״א כותב: …״אשר את חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. הרי כשם שראה בצרתינו, הנה במהרה בימינו ובעגלא דידן יגאל צאן מרעיתו מגלות הרוחני וגלות הגשמי גם יחדיו… וכשיוציאנו מהגלות ביד רמה ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם – יהיה אז ישיר משה ובני ישראל… והיה ה׳ למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד… שכל זה נעשה ע״י סילוקן של צדיקים, שקשה יותר גם מחורבן ביהמ״ק… ונזכה זעהן זיך מיט׳ן רבי׳ן דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו״.

(מאמר קבלת הנשיאות – באתי לגני תשי׳׳א)

– והוא בא, ולעת קט יתעלה… ניצחונו חיש יתגלה !

[מתוך שיר הגאולה לאדמו״ר הריי״צ זיע״א]

ואדרבה, לאחרי ההסתלקות נוגע לו המטה עוד יותר, כמ״ש רבינו הזקן באגה׳׳ק בביאור מאמר הזהר ״צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי״ – ״שגם בזה העולם המעשה …אשתכח יתיר״. …וכיון שכן, לא יוכלו לשכנע אותו בשום דבר ובודאי יביא את משיח צדקנו.

(״תורת מנחם״ עמ' 12)

…כיון ש״צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי, שגם בזה עולם המעשה אשתכח יתיר״- בודאי שהרבי מנהיג את העולם כולו, ואנ״ש בפרט, ומעורר רחמים רבים וכו׳ כמו שהיה עד עתה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עז. וכשם שעד עתה היה מונח אצל כאו״א מאיתנו שהרבי יוליכנו לקראת משיח צדקנו ־ צריך להיות מונח כן גם עתה, והמאורע שאירע כו׳ – אינו אלא לעיני בשר שלנו ואינו אלא ניסיון בלבד (א' הנסיונות דחבלי משיח שצריכים להיות קודם ביאת גואל צדק) שכל ענינו הוא שמעלים ומסתיר על האמת… וכוונת הניסיון היא בשביל ההתגברות והעמידה בנסיון, שעי״ז דוחים ומבטלים ההעלם והסתר ומתגלה האמת (כמבואר בדרושי חסידות) ולכן ע״י חיזוק ההתקשרות בלימוד תורתו וקיום הוראותיו (הן ההוראות לרבים, והן ובפרט ההוראות שנאמרו פנים אל פנים ביחידות) בפועל ממש, נזכה תיכף כיון שנמצאים בעקבתא דמשיחא נתראה עם הרבי בעיני בשר, והרבי יוליכנו אל הגאולה.

(׳׳תורת מנחם״ עמי 16)

אלה שאומרים שה״הסתלקות״ פירושה שהרבי הסתלק מאיתנו – הם ״ווילדע מענטשן״ שאינם יודעים מה הם מדברים… במאמרו ד״ה באתי לגני – המאמר שנתן לקראת יום ההסתלקות – מבאר הרבי מאמר הזהר ״כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין״. האם גם כאן יפרש מישהו הלשון ״אסתלק״ כפשוטו ח״ו ?! הרבי מבאר ש״אסתלק יקרא דקוב״ה״ מורה על המשכת האור בדרגא נעלית ביותר, בחינת ״סובב כל עלמין״ שהמשכה זו נקראת בלשון של הסתלקות, להיותה בבחינת רוממות. ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע להסתלקות של הרבי. …אלא שאעפ״כ, רוצים וצריכים אנו את הרבי כפשוטו – ״למטה מעשרה טפחים״…

(תורת מנחם עמי 18)

ב״המשך״ האחרון שכתב הרבי ־ הבהיר את הכל ושם גם רמז את הכל. בסיומו (במאמר לב' ניסן) מבאר הרבי ענין הנצח, ואומר, שמדת הנצח מושרשת בעצם הנפש ממש, למעלה מכל הכוחות. ולכן רואים שבשביל נצחון במלחמה מבזבזים האוצרות הכמוסים וחתומים מדור דור, והמלך עצמו עומד בקשרי המלחמה ומשליך חייו מנגד. כל זה נעשה לשם ניצחון המלחמה. ומכאן מובן עד כמה נוגע ה״נצח״ לנפש, הרבי אומר זאת ביחס לזמננו זה, הזמן האחרון שלפני הגאולה, זמן גמר בירורים, כפי שכתב הרבי ב״הקריאה והקדושה״ שעתה הוא הזמן שלפני הגאולה, והעבודה עתה היא בדרך של נצחון וקבלת עול דווקא.

כדי לנצח במלחמה בזבזו את האוצרות הכמוסים וחתומים

גם לאחרי ההסתלקות, שנתעלה בעילוי גדול ביותר, נוגע לו לפעול ביאת משיח בעולם למטה כמו קודם ההסתלקות.

(פנימיות 10)