מניין לד' כוסות?


{מאת ארתור שיק – The Arthur Szyk Society, Burlingame, CA (www.szyk.org), CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=44358251}

איתא בירשלמי (פסחים פ"י ה"א): מניין לד' כוסות? ר"י בשם ר' בניה – כנגד ד' גאולות (לשונות של גאולה שהוזכרו בפרשה כשנתבשרו על גאולת מצרים. "פני משה") "לכן אמור גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי גו'. ועוד טעמים נאמרו שם. ריב"ל אמר: כנגד ד' כוסות של פרעה וכו'.; ר' לוי אמר: כנגד ד' מלכויות; ורבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם וכו'.

והנה כתב אדמו״ר הזקן בשולחנו בדיני הסיבה (אוה״ח סתע״ב ס״ג) לבאר טעם ההסיבה: ״שישב בהסיבה דרך חירות… לפי שבכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים… לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות. וממשיך (בסי״ד, שם.) ומפרט: ״אימתי צריך להסב… ושתיית ד׳ כוסות – לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחרות. שהד׳ כוסות תקנו חכמים כנגד ד׳ לשונות של גאולה האמורים בפ׳ וארא, והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי כו׳. לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות״. וצריך ביאור:

א.   למה מביא אדמו״ר הזקן להלכה רק את הטעם הראשון מהטעמים שהובאו בתלמוד ירושלמי דלעיל ־ שטעם שתיית ד׳ כוסות הוא כנגד ד׳ לשונות של גאולה, ואינו מביא משאר הטעמים?

ב. למה כתב אדמו״ר הזקן שד׳ לשונות של גאולה ״אמורים בפ׳ וארא״, והלא אין דרכו לציין בפנים השו״ע מקור הפסוקים שמביא ?

ג.   למרבה הפלא, הגם שמציין אדמו״ר הזקן לפ׳ וארא, משנה הוא את הסדר ממה שנאמר שם. דבפרשה הסדר הוא: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, ואילו אדמוה״ז כותב את הסדר: והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי. וקשה, מפני מה משנה מסדר הפרשה. (וכן כתב בסדר זה גם הרשב״ם בפסחים צט, ב, וא׳׳כ קשה כן גם על דברי הרשב״ם).

וכדי ליישב כהנ״ל, יש להקדים, דהנה יש לחקור בגדר דין הסיבה, שאפשר לבארו בב׳ אופנים:

א.  הסיבה אינו חיוב בפ״ע, אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית ד׳ כוסות וכו׳. שכדי לקיימן בשלימות צריך להיות בקיומן (גם) הסיבה.

ב.  המצוה דהסיבה היא מצוה כללית בפני עצמה שהאדם צריך להראות בליל פסח הנהגה דרך חירות, ע״י שמקיים את המצוות העיקריות של ליל הסדר בהסיבה. זאת אומרת שכדי לקיים הסיבה בשלימות – מיסב במצוות אלו.

ומחקירה זו מסתעפים כמה נפק״מ להלכה כמובא באחרונים. (וראה בחידושים וביאורים לש״ס – לכ״ק ארמו״ר מליובאוויטש, ח״א סי״א), וי״ל שישנם שני החיובים בהסיבה: א. מצוה בפני עצמה. ב. תנאי במצוות העיקריות של ליל הסדר. לדוגמא: כשאוכל מצה או שותה ד׳ כוסות בהסיבה – מקיים הוא את המצוה דאכילת מצה או שתיית ד׳ כוסות כתיקונה. ובנוסף לזה מקיים הוא גם מצוות הסיבה המיוחדת בפני עצמה. ולאידך גיסא: במצות ההסיבה כפי שהיא בפני עצמה יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית ד׳ כוסות, ו״מצוה מן המובחר״ – בשאר כל הסעודה, דהיינו הידור המצוה של הסיבה.

ועפי״ז מוסברים בטוב טעם דברי אדמוה״ז שהבאנו לעיל דמש״כ בסעיף ז׳ שם: ״שישב בהסיבה דרך חירות… לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות׳׳ – הכוונה היא לחיוב הכללי של הסיבה כמצוה בפני עצמה. ואילו מש׳׳כ בסי״ד שם: ״אימתי צריך להסיב״, ומפרט בזה – כוונתו לבאר את העניין השני שבהסיבה – כפי שהיא פרט ותנאי – במצוות העיקריות של ליל הסדר. וכמדוייק בלשונו: ״לפיכך הם (המצוות דליל הסדר) – צריכים הסיבה דרך חירות. והטעם לכך שאין המצוות דליל הסדר שלמות ללא הסיבה, הוא: ״לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה וחירות׳׳. ומעתה מיושב:

א.  דמה שמביא אדמוה״ז ש״הד׳ כוסות תיקנו חכמים כנגד ד׳ לשונות של גאולה״ ולא הביא משאר הטעמים שבירושלמי, הוא משום שרק טעם זה של ״גאולה וחירות״ מסביר מדוע שלימות מצוות שתיית ד׳ כוסות מתבצעת דווקא כשהיא בהסיבה דרך חירות. משא״כ לפי הטעמים האחרים שאינם קשורים ל״גאולה וחירות״.

ב. מה שפירש אדמוה״ז את מקורו מ״פרשת וארא״ – הוא משום שהמדובר בפרשה זו הוא בגאולתם ויציאתם של בנ״י ממצרים וכנגדן תיקנו ד׳ כוסות בליל הגאולה. ובזה מתכוון להדגיש טעמו בבחירת טעם זה של גאולה וחירות דווקא, משאר הטעמים שבירושלמי.

ג.  ועתה נבוא לבאר את הטעם שאדמוה״ז משנה את סדר ד׳ הלשונות, מכפי שנאמרו בכתוב. דהנה מכיוון שמבאר בשו׳׳ע את הסדר והזמן של מזיגת ושתיית ד׳ כוסות וכלשון ה״בית יוסף״ (סתפ״ד) ״שכל כוס תיקנו על דבר מיוחד״, מובן שלשון הגאולה השייכת לאותה כוס צריכה להתאים לקטע הנאמר בליל הסדר בשייכות לכוס זו.

ועפי״ז נמצא דעל כרחך הסדר הוא: והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי. דהנה, ״כוס ראשון אומר עליו קידוש היום״ – ובקידוש אומר ״זכר ליציאת מצרים״ שזהו כנגד והוצאתי. ״כוס שני קורא עליו את ההגדה״ – והחידוש שבמצוות סיפור יצי״מ שבליל פסח, על מצוות זכירת יצי״מ שבכ״י הוא שבליל פסח צ״ל סיפור דברים באריכות ובביאור, שזהו כנגד ׳׳וגאלתי׳׳, שבהמשך לו מתאר הכתוב את גודל הניסים והמופתים דיצי״מ וכמש״נ: ״וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים״ וחותמים בברכה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ו״בא״י גאל ישראל״. ׳׳כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון״ שבה נזכרת ההודיה ״על תורתך שלימדתנו״, ואם לא הזכיר תורה בברהמ״ז לא יצא י״ח. (רמב׳׳ם הל׳ ברכות פ״ב ה״ג). וזהו כנגד ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים״, שזה נאמר על מתן תורה כמ״ש: ״היום הזה (מתן תורה) נהיית לעם לה׳ אלוקיך׳׳. ״כוס רביעי׳׳ ־ גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר״, – שזה שייך בעיקר לגאולה העתידה, שלכן מקדים ואומר ״שפוך חמתך על הגויים״. והוא מרומז ב״והצלתי" – דבלשון זו לא נתבארה ההצלה בפרטיות אלא בלשון סתמית: ״והצלתי אתכם מעבודתם׳׳. כמו כן הוא בנוגע לגאולה העתידה וכמ״ש הרמב״ם (הל׳ מלכים פי״ב ה״ב) ״וכל אלו הדברים… לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הם אצל הנביאים״.

(מקוצר ומעובד לפי חלק משיחת חגה"פ וש"פ שמיני תשכ"ט. נדפסה ב"הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים מנהגים וביאורים" מאת הרבי מה"מ – פנימיות 7)