תחילתה של תנופת ה"כיבוש" של החסידות בפולין המזרחית – הייתה בהשפעתו של ה"חוזה" מלובלין, לפני כמאה ושמונים שנה (תקע"ד). ההתפשטות היתה מדהימה ומהירה וכבשה בסערה את לב העם. המשיכו בכך תלמידיו-חבריו הקדושים. בין הבולטים שבהם הוא רבי דוד מלעלוב זצוק"ל. עץ החיים של שושלת לעלוב הבריך ענפים ופירות, כשבדורנו בלטה דמותו רבת ההשפעה של הצדיק המופלא האדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן זצוק"ל.
רבי משה מרדכי זצוק"ל נולד בירושלים שבין החומות בשנת תרס"ג, ואת כתר האדמורו"ת לבית לעלוב נשא בשנת תרצ"א, עם פטירתו של אביו רבי שמעון נתן מלעלוב. למרות גילו הצעיר, התבטלו אליו רבים וגדולים, וכיהן באדמורו"ת למעלה מיובל שנים. הוא נסתלק לישיבה של מעלה בחודש טבת תשמ"ז.
קירוב באהבת ישראל
נודע בצדקותו ופרישותו, בד בבד עם עבודתו הקדושה לקירוב לב העם לעבודת ה'. השפעתו היתה גדולה על הפרט והכלל. הנהיג את עדתו הקדושה בירושלים, תל אביב, ובשנותיו האחרונות בבני ברק.
נודע לשם ולתהילה כפועל ישועות ועושה נפלאות, כשהמונים צובאים על פתחו להתברך מאמרי פיו ולהיוושע מתפילותיו. מפגשים אלו היה מנצל כדי לקרב לב רחוקים, עליהם השפיע עמוקות באמצעות אהבת ישראל שבערה בו.
זו הסיבה שבזמנו בחר לגור בתל אביב החילונית, כדי להשיב במתקפת הסברה לרוח החילונית שפרצה במלוא עוזה. בכך התבלט מבין חבריו גדולי הישוב הישן בירושלים.
דואג לביטחון ארץ ישראל
השמיע דעת תורה נחרצת נגד החזרת חלקים משטחי ארץ ישראל, ובטחונה של ארץ ישראל היתה בראש מעייניו. כבר במלחמת העולם השניה, עם התקרב הגנרל רומל ימ"ש לגבולות אה"ק, קיבל על עצמו לצאת אישית לקציר חיטים למצה שמורה בשדות אשר בקצה הגבולות, והיה לו בזה עניין שמירה על ארץ ישראל!
הוא הביע דעתו הקדושה בנושאים ביטחוניים כי יש לבטוח בה' ולנהוג בתקיפות, וקרא "לסיים את המלאכה" במלחמת ששת הימים. עודד את השמדת הטילים הסוריים, ואת התקפת הכור האטומי בעיראק ועוד. את דעתו הקדושה דאג להעביר לאזני ראשי הממשלה ומעצבי המדיניות – כאשר לא פעם היה זה עוד טרם ביצוע המשימה.
מפיץ חסידות בגאון
כאחד מגדולי מנהיגי החסידות, הפיץ את תורת הבעש"ט בכל כוחותיו והתייצב כארי בראש מערכות החסידות נגד מתנכליה. כך היה בעת המערכה על הרבנות בני ברק ועוד. היה מכריז במצבים אלה את ההבטחה האלוקית: "יד החסידים על העליונה"!
את הקשר עם חסידות חב"ד החל עוד בילדותו עם הרה"ג שמעון מנשה חייקין – אב"ד חברון, שהיה עוד מחסידיו של אדמו"ר האמצעי (הגיע לזקנה מופלגת). כאשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הגיע לאה"ק, נפגש עמו בירושלים, ועליו התבטא: "היתה לו התפשטות הנשמה עד קצה הקולמוס". בעקבות קשר זה שלח מבניו ללמוד בישיבת "תומכי תמימים".
האדמו"ר מלעלוב זצ"ל מעולם לא נפגש עם הרבי שליט״א פנים אל פנים, אך האהדה וחיבת הקודש ביניהם הייתה עצומה, ודומה הדבר כאילו נפגשו רבות בנתיבי רוח. המתבונן באורחות חייו, תורתו ועבודת השם שלו – יעמוד נפעם למול החפיפה המדהימה עם תורתו והדרכותיו של הרבי (כמה דוגמאות יובאו להלן), כאילו שני נביאים מתנבאים בנבואה אחת.
הוא ראה חשיבות עליונה בהפצת תורת החסידות בדרכו של הבעש"ט כחוסן רוחני של הדור, וכאמצעי ל"קאתי מר" – מלכא משיחא. בעיניו הקדושות השכיל לראות עין בעין את חשיבות פעולותיו הקדושות של הרבי, הן בהפצת והחדרת החסידות, והן בהפצת היהדות, בקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים, וכבר הזכרנו כי אף נהג במידה זו.
מצטרף לחיזוק ה"מבצעים"
כן הצטרף לקריאותיו של הרבי בענייני הפצת התורה והיהדות: בשנת תשכ"ז חתם על כרוז מיוחד הקורא להצטרף למבצע תפילין כדי לעורר את העם. בשנת תשמ"ב, כאשר הכריז הרבי על מבצע אחדות ישראל ע"י רכישת אות בספר התורה, הזדרז בעצמו לרכוש אות, והיה ראש וראשון לקריאה פומבית נלהבת. כמו"כ היה משתתף ע"י שליח או מכתב (בגלל חולשתו) בסיומי הרמב"ם השנתיים ותמך ברעיון בכל מאודו.
מדבריו אודות תקנת לימוד הרמב"ם: "במחשבתי אני משתתף בסיום הרמב"ם הק' שיזם כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש … (מתוך מכתב). "כשצדיק אומר ללמוד רמב"ם הוא פותח בכך שער שכל מי שילמד ברמב"ם יגלה את האור הגנוז בתורתו. אלה שלומדים רמב"ם בגלל ציוויו של הצדיק ירגישו את האור"… (דברים שמסר בנו בשמו).
הביע גם דעה נחרצת ופעל למען תיקון חוק "מיהו יהודי" שיאמר בו כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר כהלכה".
מאזין להתוועדויות
היה משתוקק תמיד לשמוע מתורתו ומהנהגותיו של הרבי, ואהב במיוחד להאזין לקלטות מהתוועדויות הקודש (אף ביקש פעם מנכדו כי יספר עובדה זו לרבי..), כשהיה מפטיר בהתלהבות ביטויים כמו: "שכינה מדברת מתוך גרונו!" "דבריו מעוררים ומחזקים לקדושה ויראת שמים טהורה". "יש בדברים שמחה, אמת ודביקות"..
בזמן שהיה סובל מיסורים ומרותק למיטתו, וראייתו כבדה, היה מאזין שעות ולילות שלמים לקלטות עם ניגונים שבהם שר ומנגן כ"ק אדמו"ר שליט"א והיה מתבטא כי הם מחיים את נפשו (עדות המשב"ק).
"יכניס בו יראת שמים"..
בהקשר לכך סיפר לנו הרב בן ציון גרוסמן שליט"א מה ששמע מאחיו הרב יצחק דוד שליט"א, רבה של מגדל העמק:
צעירה אחת הגיעה להיוועץ עם הרבי מלעלוב זצ"ל בעניין אישי – בהצעת שידוכין. היא נפגשה עם בחור עם מעלות רבות אך תוך כדי שיחה נתגלגלו הדברים והיא סיפרה שנתקרבה ליהדות ע"י חסידי חב"ד ושליחי הרבי, ובדעתה אף לפאר את ביתה בתמונתו של הרבי. למרבה פליאתה הגיב אותו בחור בהתנגדות נמרצת, ובאה להיוועץ עמו בעניין.
תשובתו של הרבי מלעלוב היתה חד משמעית: "בעת חיפוש אחר בן זוג יש לבדוק בעיקר את מידת יראת השמים שלו. ברור כי בחור שאינו סובל תמונתו של הרבי מליובאוויטש – אין בו יראת שמים, ואין להסכים לשידוך!"… ובירך אותה בשידוך הגון עם ירא שמים בקרוב.
בטרם נפרדה ממנו פנה אליה שוב: "כיון שיש לדאוג שלכל יהודי תהיה יראת שמים, אנא ממך, תפני לאותו בחור והציעי לו בשמי עצה ליראת שמים – שיאזין לקלטות מהתוועדויות הרבי מליובאוויטש, וכאשר ישמע מדברותיו ואת הניגונים שהוא בעצמו שר ומנגן – לבטח הדבר יכניס בו יראת שמים!"..
"מתוך גרונו של הרבי שומעים את קול השכינה"
היה ממש יוצא מגדרו כאשר היו באים לבקרו חסידי חב"ד ובמיוחד שליחי הרבי. מספר מנהל בית חב"ד בפתח תקוה הרב בנימין רבינוביץ': ביקשני לשבת… מששמע שאני עוסק בענייניו של הרבי – אמר: "מתוך גרונו של הרבי מליובאויטש שומעים את קול השכינה! הוא היחידי הממשיך את ענייניו של הבעש"ט בשלימות. כוחותיו הם למעלה מהטבע לגמרי".
היה משוחח רבות, מיוזמתו, אודות פעולותיו של הרבי בהפצת היהדות – מתוך התפעלות גדולה. היה מזכיר בהקשר לכך את אמרתו של ר' שלמה קרלינער אודות סיפורי המופתים של צדיקים: "א מופת איז אריין געבן ג-ט אין אידישע הערצער" ("מופת הוא – החדרת אלוקות בליבן של ישראל").
בעניינים שונים שהועלו על הפרק, הן בענייני הכלל והן בענייני הפרט, היה מתבטא: "האם זה בהוראת הרבי מליובאוויטש?". "מה דעתו של הרבי מליובאוויטש בעניין?". "בעניין זה צריך לשאול דעתו של הרבי מליובאוויטש!".
ברכות והדרכות מיוחדות מהרבי
הרבי הביע גם הוא לא פעם הערכה רבה והוקיר את אישיותו המיוחדת, במיוחד בתכונת "אהבת ישראל" המופלאה שבו. בעת שהיה מקבל פרישת שלום באמצעות חסידים וקרובים – היה משיב: "יאריך ימים על ממלכתו המשולשת באהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת השם"; "הוא היה אוהב ישראל מפורסם באהבת ישראל שלו". בעת שבניו ביקרו ביחידות ביקש מהם הרבי למסור לאביהם "כי בכוחו וביכולתו להשכין שלום במחנה החרדי בארץ ישראל". הרבי אף הפנה אנשים רבים להיוועץ בו בעניינים פרטיים שונים.
בעת חוליו ביקש תמיד שיזכירוהו לברכה לרפו"ש אצל הרבי. נכדו מעיד כי בימיו האחרונים ממש, כשחולשתו הייתה גדולה ובקושי דיבר – שוחח והתעניין אודות הרבי, והתבטא: "ער איז אמת = הוא האמת"!
הכמיהה והתשוקה לגאולה פרצה מליבו כלבת אש. בימים האחרונים כאשר כבר לא דיבר, שמעוהו ממלמל בלחש: "אחכה לו בכל יום שיבוא"… מפליאה העובדה כי באותו זמן שהנהיג הרבי לסיים את התוועדויות הקודש בניגון "שיבנה בית המקדש…" – הנהיג אף הוא לסיים את ה"שולחן" בתפילת "יהי רצון".
המשיך מנשמת אדמו"ר הזקן..
השיב את נשמתו במוצש"ק כ"ד טבת ובמרחק מביתו – בקביעות ומצב דומה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן. חסידיו הקישו לכך את הנאמר משמו של ה"אבני נזר" שהתבטא אודות בנו "השם משמואל", שנסתלק אף הוא במוצש"ק כ"ד טבת ומחוץ לביתו – כי המשיך מנשמת אדמו"ר הזקן.
אם כי, כאמור, לא התראה עם הרבי, שלח הוא את בניו שליט"א להסתופף בצילא דמהימנותא, בתפילותיו ובהתוועדויותיו של הרבי שליט״א. הם גם זכו להתקבל כמה פעמים ל"יחידות", בה נתקבלו במאור פנים מיוחד. הרבי שליט"א התעניין מאוד בהנהגות ומנהגים מבית לעלוב (היחס להקפות שניות, המנהג לעלות לחברון ועוד).
אך טבעי ששיחות אלו מלאים וגדושים היו בדברי תורה מאלפים בנגלה וחסידות, הנהגות וסיפורים. חלקם הועלו על הכתב בספר "בצל החכמה".
בניו האדמורי"ם שליט"א, רבי אברהם שלמה (ירושלים), רבי שמעון נתן נטע (בני ברק) ורבי אלתר שליט"א – ממשיכים בדרכו בהפצת והחדרת תורת ודרכי החסידות, ומשתתפים ומחזקים רעיונותיו של הרבי.
נכדו הרב יעקב יצחק בידרמן מכהן בשליחות הרבי בווינה (עליו התבטא פעם הרבי בפני אחי אביו: "הוא עושה גדולות ונפלאות!").
(מאת הרב פרץ אוריאל בלוי – "פנימיות" 6 – אדר נ"ד)