דברי ימי רבנו הזקן

דברי ימי רבנו הזקן מייסד חסידות חב״ד אדמו״ר הרב שניאור זלמן נבג׳׳מ זיע׳׳א, הלא הם כתובים, מלוקטים וסדורים ב״ספרי התולדות״ לנשיאי חב״ד וב׳׳אוצר סיפורי חב״ד׳׳. משתרעים הם על פני כמה וכמה כרכים שנערכו ע״י הרב א.ח. גליצנשטיין. הרבה מהנאמר שם כבר התפרסם בעולם, ואולם לרגל יום ההילולא של רבנו בכ׳׳ד טבת נביא בקצרה אודות קורותיו בחדשי חייו האחרונים, דברים שפחות מפורסמים. לנגד עיננו עומד מכתבו המפורט של בנו ממלא מקומו כ״ק ה״אדמו״ר האמצעי״ הרב דובער נבג״מ זיע״א המתאר תקופה קשה זו (נדפס ב״אגרות קדש״), ודבריו הנאמנים הם מקור המתואר לקמן, בנוסף לעוד מקורות מדברי רבותינו נשיאנו.

כידוע היה רבנו הזקן איתן בהתנגדותו לנפוליון. הוא ראה בנפוליון אויב נורא ומסוכן ליהדות.

נפוליון נחשב לבעל דעה חופשית ולאיש פורק עול, ורבנו הגדירו: ״השטן המתנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב… וכל חיותו לפעול רע״. הוא ראה איך שנפוליון ״מתלוצץ באמונת ה'״, והבין שכל מגמתו, באמת, היא להרוס את מוסדות הדת ולהפיץ כפירה ומינות בעולם אם כי בצורה מתוחכמת ביותר (וכפי שאכן נתגלה לאחר מכן). לכן החליט רבנו כי לטובת מצבם הרוחני של עם ישראל בענייני יראת שמיים עדיף שצרפת תנחל מפלה, לא רק במלחמתה נגד רוסיה – מקום מושבו של רבנו הזקן ורבותינו נשיאנו שלאחריו, אלא בכלל.

באחת מרשימותיו מספר הרבי המוהריי״צ זיע״א: לקראת מלחמת נפוליון נגד רוסיה פנה רבנו הזקן באגרות קדש אל כל היהודים שברחבי מדינת רוסיה שכולם כאחד יעמדו לעזור לממשלה בממונם, בעבודתם ובכל אשר להם, וסיים אגרתו: "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להנצחונות הזמניות של השונא כי הנצחון הגמור יהי׳ה על צד מלך רוסיה״.

כשהגיעו הידיעות הראשונות על נצחונות נפוליון הכין רבנו הזקן את בני ביתו לכך כי כשיגיע צבא נפוליון על ליאדי יאלצו לעזוב את מקום מושב ולצאת לגלות. בתקופה זו ״היה מתאונן במרירות עצומה בכל שעה ושעה והיה אומר תהילים כל היום ומעתיר בכל לב ונפש שיגביר ה׳ חסדו ויגרש הרע״. בשלהי מנחם אב תקע״ב, כאשר התקרב נפוליון לליאדי ״לא רצה בשום פנים ואופן לשכון אפילו יום אחד תחת ממשלתו ועבודתו״ ואף התבטא: ״טוב לי מוות מחיים תחתיו, ולא אראה ברעת עמי״ והחליט לברוח.

המצב היה קשה אך רבנו שהיו לו קשרים הדוקים עם שרי רוסיה, קיבל מהם יחס מיוחד, אלו דאגו לצרכיו, והעמידו לרשותו שתי עגלות מיוחדות לצורך בריחתו. לאחר טלטולים הגיעו לעיר קראסנא שם שהו כששה ימים.

כאשר התקרב האויב לשם נאלצו לברוח לכיוון העיר סמולנסק. בנסעם דרך היערות ארעו להם ניסים גדולים ונפלאים שאין לתאר ולשער, וממש ראו שרבנו הזקן פועל אותות ומופתים בגילוי. כשהגיעו לסמולנסק נחו מעט אך מיד נאלצו להמשיך במסע הנדודים עד שהגיעו לעיר מוזייסק בתאריך י״א אלול תקע״ג. כאן הצליחו לנוח מעט מהרפתקאות הדרך כי העיר היתה מוקפת חומה, וחיילים רבים מהצבא הרוסי שמרו עליה, והתכוננו לעמוד נגד השונא ביד חזקה.

למרות זאת חזה רבנו ברוח קדשו כי גם עיר זו סופה ליפול לידי נפוליון ולכן החליט לא להתעכב גם במקום זה. ואכן כעבור ימים אחדים יצאו שוב לדרך – בעגלות שהעמיד לרשותו הגנרל טולסטוי ־ לנסוע הלאה לכיוון מוסקבה. הם חנו בעיירה טרויצי-סורגי. על פי תעודת פקודה שנתקבלה מהגנרל טולסטוי, נמסר לרשות רבנו בית גדול, בו יכלו כולם לפוש ולנוח. רבנו החליט לעשות את הימים הנוראים בעיירה זו. בערב ראש השנה קרא רבנו לבנו האדמו״ר האמצעי ואמר לו: ״צר לי מאד, בני, על אודות מלחמת מוזייסק בימים האלה. ה׳ יתן לטוב, כי השונא מתגבר ולדעתי יקח גם מוסקבה״ ובכה בדמעות שליש.

אולם בראש השנה חלה תפנית משמחת:  בעת תפילתו הראו לרבנו מן השמים דברים נפלאים על המלחמה והנצחון וכפי שכתב בעצמו באגרתו של החסיד ר׳ משה מייזליש: ״חי ה׳ וחי נפשי כך הראוני במוסף ביום א׳ דראש – השנה: באם שינצח ב׳ (בונפארטה – נפוליון) יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו ליבן של ישראל מאביהם שבשמים. ובאם שינצח א׳ (אלכסנדר) יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתקשרו ויתחברו ליבן של ישראל לאביהן שבשמים, וזה לכם האות שבקרב הימים יוטל מחמד עיניכם ויתחילו לקחת אנשי – חיל מאחינו בני ישראל…״

לאחר התפלה קרא רבנו לבנו האדמו״ר האמצעי ולנכדו ה״צמח צדק״ ואמר להם דברים משמחים: ״היום ראיתי בתפלתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו ניצח, והגם שיקח (יכבוש) מוסקבה, אבל לא יהיה לו תקומה ורווח והצלה יעמוד לנו כו' כן נכתב למעלה היום׳׳. מספר על כך אדמו״ר האמצעי: ״והלכנו ואכלנו ושתינו בכי טוב, והיינו אך שמחים וטובי לבב׳^,.

ביום צום גדליה יצאו ושבו לדרך הנדודים והצליחו להגיע בערב ״שבת – שובה״ לעיר יוריעב. בשבת זו לפני תפלת מוסף, קרא רבנו לבנו האמצעי לנכדו ה״צמח צדק״ והודיע להם כי ״מוסקבה, יקח (נפוליון) בודאי בקרוב״ אך ״מיד תהיה מפלתו, נפילה שאין למטה הימנה, כי לא יתקיים שם״. וכך בדיוק היה.

בצהרי יום ח׳ תשרי הגיע החיל הצרפתי למוסקבה וכבש אותה בקלות. נפוליון התיישב בקרמלין, בערב יום כיפור. אך בצהרי יוכ״פ נאלץ לעזוב את המקום בגלל שרפה גדולה שהוצתה בסביבה ע״י תושבים רוסיים. בעיוכ״פ ברחו כל אנשי הסינאט הרוסי דרך העיר וולאדימיר, לשם הגיע אדמו״ר הזקן ופמלייתו.

מדהים ומרגש תיאורו החי של האדמו״ר האמצעי: ״בראותי גודל המרוצה של עגלות אנשי הסינאט, מיד רצתי אליו (לרבנו) והתחלתי לבכות במר נפשי בדמעות שליש, והראתי לו מן החלון: ראה אבי מרוצת הסינאט, ואיה הבטחתך שיהיה לשונא מפלה מיד בבואו למוסקבה ?! ובא וחיבקני ודיבר בנקודת ליבו ואמר: הלא תראה שאני בתפילין ולא אכזב. חי הויה וחי נפשי אם יעבור מוסקבה ואילך, רק יחזור בקרוב… ומפלתו תהיה בקרוב, תאמין נא לי, עכ״ל״. ־ ״כן אזכה לראות בנחמות בביאת משיח צדקנו עימו כו׳ ודי למבין.״

מוצש״ק פ׳ ויצא, י׳ כסלו, סיפר ה״צמח צדק״, בישר רבנו הזקן ״שבשבוע זה תהיה מפלתו של נפוליון במוסקבה ויקויים מה שראה עליו ועל חילו, בראש השנה שעבר״.

ביום עש״ק – ח׳ בטבת הגיעו לכפר פיענא, והסתדרו שם באופן זמני. שם, ביום ח״י בטבת חלה רבנו מאד את חליו אשר ממנו לא קם. באותו יום אמר לנכדו ה״צמח צדק״ תוך שהוא מקדים, כינוי חיבה – ״ילדי״!… ״כשחיל נפוליון יעבור את הגבול הרוסי, אעזוב אתכם… זה יקח כמה ימים, כעת הוא נמצא ליד קובנה, לפני שיחצה את הגבול, יקח עוד 5 ימים !!!

במוצש״ק אור לכ׳׳ד טבת ״בחצות שעה י״א״, נסתלק ךבנו הזקן בכפר פיענא – ובלשון נכדו ה״צמח צדק״: ״נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה׳ ונתבקש בישיבה של מעלה״.

למותר לציין כי העובדות ההסטוריות הן של נבואות האדמו״ר הזקן, התקיימו בפרוטרוט עד לפרט האחרון. אכן בדיוק בזמן ההסתלקות נשלמה מפלתו של נפוליון, כאשר גם המעט מן המעט מחייליו שנשארו בחיים, נאלצו לברוח ולנוס על נפשם, ובלשון ה׳׳אדמו׳׳ר האמצעי״: ״ראינו שגמר המפלה של השונא… היה בזמן הסתלקותו״.

עוד מהדהדת בקשת האב לבנו — ״תאמין נא לי״.?. ומתרוננת תקוות הבן: ״כן אזכה לראות בנחמות בביאת משיח צדקנו עימו, ודי למבין״…

(פנימיות 38, טבת ה'תשנ"ז)