בעשרים (בגימטריא – "כתר" = 620) במר חשון, ירדה לעולם הנשמה הכללית הקדושה, נשמת כ״ק אדמו״ר הגאון האלוקי רבנו שלום דובער זיע״א, הנשיא החמישי, מחב״ד. ה״רמב״ם של החסידות״ כינוהו בהערצה, על שום הסברתו הבהירה והמדוקדקת, בסוגיות העמוקות והסבוכות ביותר של משנת החסידות.
נתעמק מעט במהות עבודת ה׳ בדרך החסידות, כפי שבא לידי ביטוי בתורת רבותנו נשיאנו. החסידות מבחינה בין ״שכל אלוקי״ ל״שכל אנושי״. ריחוק הערך שביניהם הוא באין ערוך. אולם חידושה של חסידות חב״ד, חסידות החכמה הבינה והדעת, הוא, שאפשר וצריך לרתום את ה"שכל האנושי" לשירות ה"שכל האלוקי", ישתדל האדם, באמצעות כלי שכלו ועולם מושגיו, להתקרב אל הקודש, ולעכל מושגים אלוקיים שלמעלה מגדרי העולם, באמצעות הסברים ומשלים שמלמדת משנתה העיונית של חב״ד.
"שכל אלוקי" – במהותו הוא אלוקי ובלתי נתפס. בעצם, במושגי אנוש הוא "למעלה מהשכל". ה״נפש האלוקית״ של כל יהודי, היא כלי לתחושת ה״שכל האלוקי״, את ה"שכל האנושי" ־ מבטאת היטב ה"נפש הבהמית" (ו"הנפש השכלית"), הפועלת אצל כל אחד מאיתנו לצידה של הנפש האלוקית.
עבודתו הרוחנית של היהודי היא לעמול עם ״שכלו האנושי״ ולהתקרב ככל האפשר להבנת ה״שכל האלוקי״ ובאופן שישפיע לטובה ולברכה, על התנהגותו ועל מידותיו. "כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשנו ועבודתנו בזמן הגלות", אומר בעל התניא. לפיכך, הגם שלעתיד לבוא יהיו כל הענינים הנקראים "שכל אלוקי" ־ נהירים ובהירים לכל אחד ממש בעין ראיה – "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר", אולם הדרך להגיע לגילויים אלו, היא ע׳׳י יגיעתנו והשתדלותנו, עתה, ברגעים האחרונים של זמן הגלות.
התמודדות ״שופטי הנפש״
השכל האנושי משדר לנו: העולם מתנהל בזכות עצמו, אין רואים את הבורא, ומה שלא רואים לא בהכרח קיים, ובודאי שלא משגיח על כל פרט.
השכל האלוקי אומר לנו: לא רק שה׳ ברא את העולם ומהוה אותו בכל רגע, אלא גם ־ העולם הוא אין ואפס כלפי מקורו האין סופי, אין אף פרט בעולם שיש לו משענת קיום עצמאית, ד"אין עוד מלבדו" – מלבד ה', שום מציאות. לכן ברור, גם, שכל פרט מושגח, שכן חיות אלוקית מפעמת בו, ואפילו ב"דומם" יש "נפש" שהיא חיותו, לימד האריז״ל החי.
השכל האנושי משדר לנו: נמצאים בחושך כפול ומכופל, ארץ ישראל בסכנה, משבר ערכים וירידה מוסרית, וכל יום מרובה קללתו משל חבירו. אין רואים את האור שבקצה המנהרה.
השכל האלוקי אומר לנו: הרבי מליובאוויטש, נשיא דורנו ענק הענקים, מלמדנו: העולם מוכן לגאולה, צריך "לפקוח את העיניים" ולראות כיצד הגאולה מתרחשת מייד, כל מה שקורה עתה, הוא חלק מתהליך הבאת הגאולה, "פקיחת העיניים" מתבצעת ע׳׳י לימוד נושאי הגאולה וביאת המשיח בכל חלקי התורה.
תורת החסידות מלמדת כי ה"נשמה הכללית" שבדור, נשמת נשיא הדור, היא – היא נשמת המשיח שבדור, הרבי מלמדנו כי בנבואה אומר הוא, ש"הגיע זמן גאולתכם", ויובל שנים מחדיר בנו נביא הדור ומשיחו כי ״דורנו הוא דור הגאולה״. בכל יהודי יש "ניצוץ משיח" בנשמתו והוא "פרט" מהנשמה הכללית גם אם אינו מודע לכך, ולכן בכוחו של כל יהודי להאמין אמונה גלויה במלך המשיח. המהר״ל בחדא׳׳ג לפרק חלק בסנהדרין מבאר כי היות והגאולה היא עידן של חידוש גמור שלא בערך למצב העולם כיום, לכן – לפני ההויה החדשה צריך להיות ביטול ההויה הקודמת, מה שמתבטא בהתדרדרות בכל התחומים העיקריים שעליהם מושתת קיום העולם ויציבותו.
מצב זה עצמו, אומר המהר״ל, הוא כבר חלק מהבאת הגאולה עצמה.
בשם ה׳ אלוקינו נדגול
אמת נכון, ההתמודדות בין הנפש האלוקית והשכל האלוקי, לבין הנפש הבהמית והשכל האנושי, התמודדות קשה היא. אולם עלינו לזכור כי מדובר באמת אלוקית! כשם שחז״ל אומרים (ילקוט שמעוני למלכים) שהבטיח הקב״ה, שחנוכת בית המקדש השלישי תהיה בחודש מר-חשון, (וראה ״בני יששכר״ על עניני החדש) אף ש"השכל האנושי" שלנו היה בוחר בחדש מכובד אחר, כך, למרות ש״השכל האנושי״ שלנו לא חש "משיח עכשיו", אולם זאת האמת האלוקית, ש"השכל האלוקי" דוגל בה, ו"הנפש האלוקית" של כל אחד מאיתנו, כבר מרגישה זאת, ועוד איך! ואנחנו נתפלל לה׳: קיים בנו מה שנאמר ”כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו". למען תוקד אש האמונה והדבקות בה׳ ובמשיחו, לעולם ועד, כשכל עם ישראל כולו שותף לכך בהתגלות הרבי מלך המשיח, מיד ממש. ולה׳ הישועה!
(פנימיות 25- מר חשון – תשנ"ו)