האם אין זה מוזר להאמין שאדם חולה הוא זה שיתגלה בקרוב כמלך המשיח?

{רבי – חב"ד אינפו}

שאלה: האם אין זה מוזר להאמין שאדם חולה הוא זה שיתגלה בקרוב כמלך המשיח? וכי זו דמותו וזה מצבו של המשיח שלו קיווינו במשך כל הדורות?

תשובה: אדרבה, המחלה והיסורים הם סימן נוסף לזהותו של המשיח. דהנה אמרו חז״ל בילקוט שמעוני (תהילים רמז תר״כ – תרכ״א) ״בשלשה חלקים נחלקו היסורים… ואחד (שליש) מלך המשיח״. ובאלשיך עה״פ ״הנה ישכיל עבדי״ (ישעיהו נב, יג) מבאר שהמשיח עצמו מקבל היסורים באהבה: ״כי הוא מעצמו חפץ לנושאם… ואנחנו חשבנוהו שלא היה נוטלם מעצמו, רק נגוע מוכה אלוקים הוא״, וכאשר תבוא עת התגלותו אז יבינו כולם ״כמה גדול כח סובל יסורים על הדור״.

ובאגרות הרמב״ן כתבו בביאור הפסוק הנ״ל: ״כי בעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ, וידע כי הגיע תור ביאתו, ובא הקץ שיתגלה לעדת המייחלים לו… יהיו מן הרשעים שירשיעו לחרף עקבות המשיח… והמשכילים יבינו קץ האמיתי ויחכו אליו, וכנגד זה שאמר ישעיה כי המשיח עבד ה׳ ישכיל ויבין הקץ, ומיד יקום וירום וישא ויגבה לבו בדרכי ה׳… איש מכאובות, מצטער על עוונות ישראל שגורמים איחורו ומונעים אותו מהיות מלך על עמו. וידוע חולי, כי החולה תמיד הוא מצטער על הכאב, והחולי יאמר על הצער הבא בסיבת רוב החשק (לגאולה)… או שיחלה ממש מן הצער… אכן חוליינו הוא נשא, כי הוא חולה ומצטער על פשעינו, שהיינו אנחנו ראויין להיות חולים ומצטערים בהם, והמכאובות שהיינו אנחנו ראויים להיות כואבים עליהן הוא סובל… ובחבורתו נרפא לנו, כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה, תרפא אותנו, כי ה׳ יסלח לנו בזכותו ונתרפא מפשעינו ומעוונות אבותינו… יאריך ימים, לעדי עולם, כמו שנאמר… נתת לו אורך ימים עולם ועד… וחפץ ה׳ בידו יצלח, כי הוא ישלים הגאולה אשר השם יתברך חפץ בה״.

וכמה מפליא הדבר שבשני המקומות בש״ס (אחד בבבלי והשני בירושלמי) כשמובא אודות תלמידי רבינו הקדוש שאמרו על רבם שהוא המשיח, הרי בשני המקומות קשור הדבר עם יסורים שהמשיח עובר.

בבבלי נמצא הדבר בסנהדרין (צח, ב) בסוגיא המבארת מה שמו של משיח: ״אמר רב… כגון רבנו הקדוש״, ומפרש רש״י שם: ״ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה". וכוונת רש״י לומר שמאחר שהוא חסיד גמור אם כן איך יתכן שהקב״ה יביא עליו יסורים, ועל כרחך שיסוריו הם בכדי לכפר על הדור, וא״כ ״ודאי היינו רבינו הקדוש״. (ועד״ז בהוכחת רש״י שמשיח הוא ״כגון דניאל איש חמודות״ – שנדון ביסורים בגוב אריות וחסיד גמור היה").

ועוד בגמרא שם: ״ומה שמו של משיח, חיוורא (מצורע) דבי רבי… (״מצורע של בית רבי״ – רש״י) שנאמר (ישעיהו נג, ד) אכן חוליינו נשא ומכאובינו סבלם״. ובחידושי אגדות מהרש״א שם: שהטעם שנקרא משיח בשם חיוורא דבי רבי הוא ״על שם רבנו הקדוש שהיה סובל תחלואים ויסורים כמוהו״, וכדברי רש״י (שם ע״א) ״והוא נמי מנוגע דכתיב (שם, ח) "והוא מחולל מפשעינו"". ובשיחת פ׳ תזו״מ תנש״א (״דבר מלכות״ י״ג) ביאר הטעם שנקרא המשיח בשם ״מצורע״, כי ״משיח נמצא… במצב של גלות שסובל תחלואי הגלות… ומצפה בקוצר רוח ובכליון עינים להתגלות״. ומביא שם את דברי האוה״ח הקדוש ר״פ תזריע, שזוהי כוונת הכתוב ״זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו״, כאשר ״נרפא נגע הצרעת מן הצרוע… כשמתגלה וגואל את בני ישראל״, עי״ש.

ובירושלמי שבת (פט״ז ח״א) איתא שרבינו הקדוש היה ביחד עם רבי חייא ועוד חכמים אצל רבי יוסה, ״כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה "רבים מכאובים לרשע", אמר לו רבי חייא "בחובינו מטתך כן" (בעוונינו הגיע לך זה – פני משה) דכתיב (איכה ד,כ) "רוח אפינו משיח ה׳ נלכד בשחיתותם"". הרי שגם רבי חייא ראה ביסורים שיש לרבי סימן שהוא משיח ה׳.

וכשם שראינו שרבינו הקדוש, המשיח בדורו, קיבל יסורין להגן על הדור, כמו״כ מפורש בכמה מקומות שהמשיח מקבל יסורין ברצון לכפר על עוון הדור. וכדברי הנביא ישעיה (נג, ז): ״נגש והוא נענה ולא יפתח פיו… וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו״, ופירש באלשיך: ״עם שתפלתו נשמעת, שבהיותו נגש לתפלה מיד הוא נענה מהקב״ה… עם כל זה, בהיותו בצרת גופו… הוא סובל ולא יפתח פיו לבקש על אחד מיסוריו להסירם מעליו או לומר לא הם ולא שכרם… כי הוא שמח ביסוריו״.

וכמבואר בזוהר פ׳ ויקהל (ריב, א): "בגינתא דעדן אית היכלא חדא דאיקרי היכלא דבני מרעין, כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה, וכולהו אתיין עליה, ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל, ונטיל עליה, לא הוי ברנש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל". (ועד״ז בזוהר פ׳ פנחס (ריח, א) הובא ונתבאר באור התורה פ׳ בלק ע׳ תתק״ט).

ובספר הליקוטים להאריז״ל ( ישעי׳ ל״ח): "בכל דור ודור הקב״ה שולח ניצוץ משיח, כדי שאם נזכה יגאלנו… ולסבול יסורים על עוון הדור ובחבורתו ירפא להם״. ובפסיקתא רבתי (הובא בילקוט שמעוני ישעי׳ רמז תצט) שלפני התגלות המשיח מבקש הוא מהקב"ה שיביא עליו יסורין ״בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל… בכך אני רוצה בכך אני מקבל".

והנה מבואר ב״תורה אור״ הוספות לפ׳ שמות (קו, א-ב. ובספר המאמרים תקס״ח ע׳ רע״ט. ובמאמרי אדמו״ר האמצעי ״קונטרסים״ ב"שורש ענין חבלי משיח") שהיסורים שסובל המשיח לפני התגלותו הם הענין של ״חבלי משיח״ ולידת נשמת משיח. וא״כ שרפואתו של המשיח קשורה עם התגלותו כמשיח ודאי, וגילוי הגאולה השלימה.

וראה בזוהר (בהעלותך קנג,ב) שדוד המלך אמר ג׳ פעמים: ״ימין ה׳ עושה חיל, ימין ה׳ רוממה, ימין ה׳ עושה חיל״, כנגד ג׳ ימינין (חכמה, חסד, נצח. שהם: מוחא, (מוח) דרועא ימינא, (זרוע ימין) וירכא ימינא (ירך ימין) של משיח בן דוד, שסובל כמה מיני יסורים. וע״ז נאמר: ״יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני״, וכשזה יתוקן אז תוקם סוכת דוד הנופלת.

וכמ״ש בתהלים (עז, יא) ״ואומר חלותי היא שנות ימין עליון״, ופירש״י שנעשה  חולי (״חלותי״) ושינוי ( ״שנות״) בימין העליון. ומפרש כ״ק אדמו"ר הצמח צדק ב״יהל אור״ לתהלים שם (ע׳ רסז־ט) שעל זה מתפללים ״הרופא לכל תחלואיכי״ – לרפא החולי והשינוי בבחי' הימין, וד״ל.

ובילקוט תהלים שם, לאחר שמבאר שהמשיח סובל יסורים, מסיים בהבטחה ״וכד תיתי לו שעתא אומר הקב״ה עלי לבראותו בריאה חדשה, וכן הוא אומר "אני היום ילדתיך", בהאי שעתא בריה ליה״. (וראה מכתבו של הגאון הרוגאצ׳ובי ב״מגדל עוז״ ע׳ צ״ח בענין שהיסורים הופכים את הצדיק לבריאה ומהות חדשה).

ובספר ״יחי המלך המשיח״ ביארנו עפ״י דברי הילקוט את לשון המהר״ל ״שהקב״ה הוא מעמיד את המשיח״, כי בעת הגאולה הקב״ה נותן למשיח כוחות חדשים בגוף ונפש כמו אדם הראשון שהיה יציר כפיו ממש.

 

(שו"ת עם הרב וולפא – "פנימיות" 3 – כסלו נ"ד)