מדוע האמונה שהרבי הוא המשיח כה עקרונית

 

צומצם
{הרב דרייזין – מציורי ר' זלמן קליינמן}

שאלה:

האם באמת האמונה הזו שהרבי הוא מלך המשיח שיבוא ויגאלנו, היא דבר חשוב ועקרוני כל כך, שעבורה כדאי להראות כאנשים ״תמהונים״ בעיני יהודים רבים, ובמדה מסוימת למעט את כבודה של ליובאוויטש, אפילו בין גדולי תורה מידידיה ?

תשובה:

יש שני סוגים של יהודים: יש כאלו שראשית הכל הם בני אדם, ובנוסף לזה הם גם נולדו "במקרה" לאם יהודיה. כלומר שהיהדות היא אצלם דבר נוסף על עצם מציאותם. אבל יש יהודים כאלו שהיהדות שלהם היא כל תוכן חייהם, וחוץ מזה אין למציאותם כבני אדם שום תפיסת מקום.

יש גם שני סוגים של שומרי תורה ומצוות: יש כאלו שראשית הכל הם יהודים, ובנוסף לזה הם גם נולדו ״במקרה״ למשפחה שומרת שבת, והתחנכו בסביבה דתית. אצלם הדת היא דבר נוסף על עצם היותם יהודים. אבל יש כאלו שאדרבה, התורה והמצוות הם עצם מציאותם, ובלי תורה ומצוות אין לחייהם שום תוכן ומציאות בפני עצמם.

יש גם שני סוגים של חסידים: יש כאלו שראשית הכל הם שומרי תורה ומצוות, אלא שבנוסף לזה הם גם נולדו ״במקרה״ למשפחה חסידית, ויש להם רבי, ויש איזה מנהגים שעליהם לקיים במסגרת שייכותם לחסידות זו או אחרת. החסידות שלהם היא דבר נוסף על עצם היותם שומרי תורה ומצוות. אבל יש חסידים כאלו שאדרבה, החסידות היא עצם מציאותם, וזהו כל תוכן חייהם, ההליכה בדרך הבעש״ט בכל עניני התורה והמצוות, ההתקשרות לרבי שלהם והסביבה החסידית.

יש חסידים כאלו שאדרבה, החסידות היא עצם מציאותם, וזהו כל תוכן חייהם, ההליכה בדרך הבעש״ט בכל עניני התורה והמצוות, ההתקשרות לרבי שלהם והסביבה החסידית.

הרבי חינך אותנו, שלאחר התגלות הבעש״ט זי״ע, הרי זוהי דרך האמת שיש לילך בה. אם מישהו אינו יודע מאמונת היחוד עפ״י דרך הבעש״ט, חסר לו בעיקרי האמונה. ואם מישהו אינו יודע מדרכי החסידות והדרכותיה, חסר לו ענין עיקרי בקיום התורה ומצוות שלו,

הרבי חינך אותנו, שלאחר התגלות כ״ק אדמו״ר הזקן זי״ע, הרי פנימיות תורת הבעש״ט התגלתה בתורת חב״ד. וכמו שכתבו תלמידי המגיד ממעזריטש בהסכמתם לתניא קדישא: ״וכעת ישמח ישראל (הבעש״ט) בהגלות דברי קדשו".

הרבי חינך אותנו, שכל רגע בחיינו צריך להיות מיוסד על מענה המשיח לבעש״ט, שעל שאלתו ״אמתי קאתי מר״, ענה: ״לכשיפוצו מעינותיך חוצה״. וביאר הרבי, שהפצת תורת חסידות חב״ד ע״י כ״ק רבותינו נשיאינו הקדושים, היא הדרך שעל ידה מגלים את משיח צדקנו ומביאים את הגאולה. ואשר שלימות ענין זה מתבצע בדורנו, הוא הדור השביעי, שהוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה.

הרבי ביאר לנו בשיחותיו הקדושות, שמאחר שענין הגאולה הוא גילוי פנימיות התורה, והגאולה מגיעה ע״י הפצת המעיינות, על כן, נשיא הדור המפיץ את לימוד פנימיות התורה בדור הגאולה, הוא הוא מלך המשיח (קונטרס ״בית רבינו שבבבל״)

הרבי הוסיף ואמר:

״כל חסיד מאמין באמונה שלימה שהרבי שבדורו הוא הוא המשיח״ (שיחות תשמ״ז ע׳ 266). ו״הכוונה בזה שהוא הוא המשיח כפשוטו, גואל אחרון״ (שמח״ת תשמ״ו). ומשיח זה בוא יבוא תיכף ומי״ד. ״שבמי״ד נרמזות ג׳ התקופות האחרונות: משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער. ובקרוב ממ״ש עם כל הפירושים" (ש״פ משפטים תשנ״ב).

הרבי הודיע לנו כבר לפני מ״ה שנים, שאין סתירה בין מה שקרה בג׳ תמוז לבין ההתגלות כמשיח, והביא לזה ראיות מספרי הלכה קבלה וחסידות.

הוא הוסיף שהדרך לגלות את המשיח, ולפעול שיהיה ״הקיצו ורננו דוד מלכא משיחא״, הוא בקבלת מלכותו ע״י העם, ובהכרזה ״יחי המלך"! (ס׳ השיחות תשמ״ח)

חסיד אמיתי ופנימי, שההתקשרות לרבי היא עצם מציאותו, ולא דבר נוסף וצדדי, יש לו רק זעקה אחת הממלאת את כל חייו – עד מתי נמשיך להיות בחושך!?

מי שיודע, שתורת הבעש״ט אמת, ותורת אדמו״ר הזקן אמת לאמיתו, ושעם תורת הרבי נשיא דורנו נסיים את הרגעים האחרונים של הגלות ונקפוץ לתוך הגאולה השלימה –

שמשיח הוא גילוי האמת של התורה ויהדות, גילוי האמת האלקית ־

מי שהחסידות אצלו אינה דבר נוסף, אלא כל מציאותו וחייו ־ הרי כל מציאותו וכל רגע מחייו, צריכים להיות חדורים ומוקדשים למטרה פנימית ועיקרית אחת, שהיא תכלית בריאת העולמות ותכלית הבחירה בעם ישראל ונתינת התורה –

ביאת והתגלות נשיא הדור הרבי מלך המשיח, ממלא מקומם של כ״ק אדמו״ר הזקן והבעש״ט, אשר השלים את תכלית הכוונה שלהם בהפצת המעיינות חוצה.

העובדה שיש כאלו, שהזעקה של ״יחי המלך״ אינה עדיין עיקר ענינם בחיים, הרי עובדה זו אינה צריכה לקרר כלל את המשך הפעילות הזו, שעליה אמר הרבי בש"פ חיי שרה תשנ״ב שהיא ״השליחות היחידה" – קבלת פני משיח צדקנו שנשארה כעת.

שהרי הרבי עצמו הקדים ואמר (כ״ח ניסן תנש״א), שאלו שיתעסקו בזה יצטרכו להיות ״עקשנים״,

ולפעול באופן של ״אורות דתוהו, (אבל בכלים דתיקון) ושיתכן שבהתחלה יהיו אלו רק אחד, שנים או שלשה חסידים, ואפשר שימצאו עשרה כאלו.

וכל אחד יוכל לשפוט בעצמו, אם ה״עקשנים״ הבודדים שעליהם דיבר הרבי, הם מאלו שדבקים בכל מלה מה״דבר מלכות״ של תנש״א ־ תשנ״ב, או מאלו שלא עומדים בניסיון, ו״כבוד ליובאוויטש״ משמש להם כתירוץ.

חסיד אמיתי ופנימי, שההתקשרות לרבי היא עצם מציאותו, ולא דבר נוסף וצדדי, יש לו רק זעקה אחת הממלאת את כל חייו – עד מתי נמשיך להיות בחושך!? אנו רוצים את התגלות משיח צדקנו מיד, בכדי לגלות אחדות ה', ואת מלכות ה׳ בעולם! יש לנו רק דבר אחד בחיים (בין אם זה נראה למישהו ובין אם לאו), בו חדורים תורתנו תפילתנו וכל עבודת הקדש שלנו:

(פנימיות 24 – עם הרב שלום דב וולפא )