בגליון "פנימיות" שהתפרסם לאחרונה, פרסמתם ב"מכתבים למערכת", בענין קריאת שמע בזמנה, אשר המנהג פשוט, דכל שיודע שעקב ההכנות לתפלה, בלימוד חסידות שלפני התפלה, יעבור זמן ק״ש, – אומר ק״ש מיד לאחר ברכות השחר. וכך נוהגים חסידים בפועל מדורי־דורות.
אולם לא צויין במכתב שזו הלכה פסוקה. המקור הוא: משנה ברורה או״ח סי׳ מ"ו, סעי׳ ל"א, וסי' נ"ח, סע"ה. וכלשון המשנה ברורה בסי' מ"ו (שם: ״ובמקום שירא שהציבור יעברו זמן ק״ש יכוין ליבו כדין ק״ש ויכוין לצאת בזה המצות עשה דק״ש, דבמצוה דאורייתא קיי׳ח בסימן ס׳ ס״ג, דמצות צריכות כונה. וי״א שיקרא כל הפרשה ראשונה, ויותר טוב שאז יקרא כל השלשה פרשיות, כמו שכתב הפר״ח כדי להזכיר יצי״מ בזמן ק״ש״.
(פנימיות 48 – הרב יוסף־שמחה גינזבורג רב איזורי עומר – להבים)
דף היומי ב״ליקוטי תורה״
לקראת כינוס השלוחים העולמי בר״ח כסלו, ברצוני להעיר על ענין שהדגיש הרבי בשיחתו לכנס השלוחים ה׳תשנ״ב, בו הזכיר ע״ד הפעולות לקבלת פני משיח־צדקנו, וביניהם ציין על הצורך ללמוד את ה״תורה־אור״ וה״ליקוטי תורה״ מתחילתו ועד סופו, עד לאופן של ״סיום" על הנ״ל. ולהעיר מכו׳׳כ מקומות במאמרי חסידות שהרבי מציין בענין התו״א והלקו"ת – ש״נעוץ תחילתן בסופן״, מכיון שהם בעצם ספר אחד.
והנה במבט ראשון, התו׳׳א והלקו״ת – יחדיו מונים כ־570 עמ' בערך, ולפי״ז, באם לומדים ״דף יומי״ בתו״א ולקו"ת, אפשר לסיימם בכשנה וחצי בערך. ובאם לומדים באופן של עמוד ליום, אפשר לסיימם בכ־3 שנים בערך.
ובאתי בזה לעורר, ובודאי יתיישבו הרבנים והשלוחים שליט״א,. לדון ולהחליט בזה, ולייסד חוק שיעור יומי קבוע, עפ״י תוכן משמעות דברי הרבי – המשלח, בזה.
(פנימיות 48 – אחד השלוחים ארץ הקודש ת״ו)