חודש אלול גדוש בתכנים רוחניים, וכן באירועים רבי משמעות לעם ישראל ולעולם כולו. מאחר שקצר המצע מהשתרע, נתייחס במאמר זה רק לחלק מהתכנים הרוחניים שבחודש אלול.
מהתכנים הרוחניים שבחודש אלול.
התכנים והאירועים הרוחניים שבחודש אלול רמוזים בשם החודש. אעפ״י ששמות החדשים עלו עם בני ישראל מבבל, והם בלשונות בבל, ולכאורה, מה טעם יש בשימוש בשמות שמקורם בלשון העמים, וגם ליחס להם כוונות רוחניות זכות אלא שעל-אף שמקורם בתרבות בבל ובלשון ארמית, בכל זאת הם שמות של קדושה אשר שרשם בתורה, ורמוזים בהם ענינים רוחניים נעלים, ואף יש בהם ניצוצות נעלים דקדושה, בין אם הם בלשון כשדים ובין אם הם בלשון הקודש, אלא שנפלו בגלות לתוך הקליפות, עד שבאו בנ"י לגאלם מהגלות ולגלות את משמעותם הרוחנית. וזהו מה שמצינו בשם אלול – כמה ראשי תיבות בלשון הקודש, הבאים ללמד על ענינים נעלים בעבודת הבורא. שהוא עניו ניצוצות הקדושה הנמצאים ברמז ובהעלם בלשונות אומות העולם. (ועיין בס׳ השל״ה הקדוש תט, ב. אודות נפילת מילים מלשון הקודש ללשונות לעז). מקורות לעיון: (לקו״ש ח״ט 296. חכ״ג412, וע״ע חודש)
אלול – חודש ההצלה מידי השטן.
להלן כמה מהתכנים הרוחניים שבאלול:
והביאור בזה: אלול – ר״ת "אנה לידו ושמתי לך" (שמות כא.יג׳). פסוק זה נאמר בפרשת ערי מקלט, שציונו ה', ליחד – בשביל להציל את האדם שנכשל ורצח נפש בשוגג. וכן גם להאדם שרצח נפש במזיד, מסייעת עיר המקלט – שינצל מגאולת-דם ויזכה למשפט הוגן.
ראשי התיבות -אלו׳׳ל- בפסוק זה בא ללמד שענינו של חודש אלול הוא כענינה של עיר המקלט. איתא בכתבי האריז״ל: ”לרמוז כי הקב״ה בחסדו אנה וזימן חודש אלול לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה ויקבלוהו״ כמו שזימן ערי מקלט לרוצח – שינוס שמה וינצל. והיינו שחודש אלול על עניניו הרוחניים, משמש מקלט הצלה – מבחינת התקופה והזמן – לאדם החוטא, כמו ערי המקלט המשמשים מקלט הצלה -מבחינת המקום- לרוצח בשוגג. והיינו ע״י שהאדם "גולה" אל חודש אלול, שמתנתק מהאנוכיות שלו – מרצונותיו, מהרגליו ומההנחות המוגבלות של השכל האנושי שלו, ומתמסר לעבודה של ״אני לדודי״ – לקב״ה, הריהו ניצל מ״גואל הדם״ – השטן, שחפץ להמיתו רח״ל. עבודת התשובה (מקלט) בחודש אלול, אשר מצילה את החוטא מאבדון, היא היסוד וההקדמה לכל ענין העבודה, וצריכה להתבטא בכל ג' הקוים שהעולם עומד עליהם -תורה עבודה וגמילות חסדים- הרמוזים בראשי התיבות של חודש אלו״ל, ולהוביל אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י הרבי משיח צדקנו. במלה אלו״ל רמוזים בראשי תיבות כל חמשת עניני עבודה הנ״ל: תורה, עבודה, גמילות חסדים, תשובה, גאולה.
אלול ־ ״מקלט״ בקו התורה.
בפסוק: ׳׳אנה לידו ושמתי לך״ (ר״ת אלול) נרמז ענין המקלט שבתורה, וכמארז״ל: "דברי תורה קולטין" (מכות י׳ ע״א). היינו ע״י העסק בתורה כראוי, בחודש אלול, הריהו ניצל מיצר הרע.
אלול – ׳׳מקלט״ בקו העבודה (שבלב).
בפסוק אני לדודי ודודי לי (ר׳׳ת אלול), בא לידי ביטוי גודל התשוקה של כנסת ישראל אל הקב״ה, והתקשרותם לה׳, שהוא קו העבודה, ואמרו חז״ל: איזוהי עבודה שהיא בלב, זו תפילה (תענית ב ע׳׳א), ותפילה הוא מלשון חיבור וקשר, כמו ״נפתולי אלקים נפתלתי״ (בראשית ל.חי), ובפרט ש״דודי״ מורה על ענין האהבה – ״לית פולחנא כפולחנא דרחימותא״ (אין עבודה כעבודה מאהבה-זהר).
אלול ־ ״מקלט״ בקו גמילות חסדים.
״איש לרעהו ומתנות לאביונים״ (אסתר ט.כב׳) – ר״ת אלול. בפסוק זה מדובר על עבודת גמילות חסדים, וגודל האהבה שצריכה לשרור בין איש לרעהו.
אלול ־ ״מקלט״ בקו התשובה.
[״ומל הוי׳ אלקיך] את לבבך ואת לבב [זרעך] (דברים ל.ו׳) ראשי תיבות אלו״ל, ובא ללמד על התשובה שבלב. כי היסוד וההקדמה לכל הנ״ל היא עבודת התשובה שבחודש אלול.
אלול – ״מקלט״ בקו הגאולה.
במילים "אשירה לה׳ ויאמרו לאמר" (או ״לה׳ ויאמרו לאמר אשירה״) (שמות טו.א׳) – בשירת הים, נרמז ענין העבודה הקשורה בענין הגאולה. כי בשירה זו נרמזת גם השירה דלעתיד לבוא, ״שיר חדש״, כמארז״ל, ״אז ישיר״ – לשון עתיד. לבד זאת שענין הגאולה הוא התכלית והשלימות של ׳׳מעשינו ועבודתינו״ בכל הקוים שנמנו לעיל, הנה עוד זאת, הגאולה קשורה ומחייבת עבודה בפועל.
1) האמונה בביאת המשיח והצפיה לבואו, שהם מעיקרי הדת, וכפס״ד הרמב״ם: ״וכל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח י.ס.) או מי שאינו מחכה (מצפה בתשוקה י.ס.) לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר (״שכל הספרים מלאים בדבר זה״ י.ס.), אלא בתורה ובמשה רבינו כו'" (הלי מלכים פי״א). 2) האמונה והצפיה למשיח, כוללת גם את עבודת הבקשה והתביעה והצעקה כו' שיבוא משיח צדקנו תיכף ומיד. וכמו התפילה ״את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח…כי לישועתך קוינו כל היום״, ״ותחזינה עינינו בשובך לציון וכו'״. שעי״ז מקרבים וממהרים את ביאת משיח צדקנו. 3) כדי שעבודת ה׳ תהיי כדבעי, צריך שהעובד יהי׳ במצב של גאולה ־ משוחרר מכל הענינים המבלבלים.
לפיכך צריך האדם להתבונן שהגלות אינה אלא ל״רגע קטן״ בלבד, ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, אשר עומדת על הסף בפתחנו, ואין אנו נדרשים עתה – אלא לקבל על עצמנו את עול מלכותו של מלך המשיח, שהיא מלכות ה'. עי״ז הנה, כל ההעלמות וההסתרים דחשכת הגלות אינם מפריעים לו לעבוד עבודתו מתוך שמחה וטוב לבב באופן של גאולה, מעין ודוגמת הגאולה העתידה, אשר תבוא בעקבות עבודה זו.
אלול ־ חודש ההכנה לראש השנה.
הענין הכללי של חודש אלול, הם ימי הכנה לקראת הכתרת ה׳ למלך על כל הארץ בראש השנה, והתשובה ביום הכיפורים. כמרומז בפסוק ״אני לדודי ודודי לי״ (שה״ש ו.ג׳) – ראשי תיבות אלו׳׳ל. שבתחילה נאמר ״אני לדודי״, ואחרי-כן – ״דודי לי״. אני – כנסת ישראל (הנמשלת לכלה), לדודי – להקב״ה (הנמשל לחתן), עבודת ה׳ מלמטה למעלה, באתערותא דלתתא, ועי״ז ודודי לי – המשכה מלמעלה למטה באתערותא דלעילא (בתשרי). (שלא כמו בניסן שנא': דודי לי [- תחילה, ואח״כ] ואני לו) (שם ב.טזי).
חודש אלול הוא זמן תיקון המעשים וכל מה שצריך לתקן בנפש, וזאת עבודת ההכנה של הנבראים מלמטה למעלה, לקראת התגלות מלכותו יתברך בראש השנה ויום הכיפורים.
אלול – ״המלך בשדה״.
בחודש אלול הוא זמן התגלות י׳׳ג מדות הרחמים. ואעפ״כ נחשבים לימי חול, משום שהתגלות י"ג מדות הרחמים אלו – היא בבחינת אתערותא (דלעילא) והכנה בלבד – לקראת העבודה העיקרית של חודש אלול, ובאה רק לעורר את האדם הנתון בעניניו הגשמיים, שיתעורר לעבוד את ה׳ מלמטה למעלה, בתיקון מעשיו. והענין יובן ״עפ״י משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו, אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת – המובחרים שבעם ויחידי סגולה.
וכך הענין עד״מ בחודש אלול יוצאים להקביל אור פניו ית׳ בשדה״. כלומר, שאף שאין זו הזדמנות חגיגית כל־כך כמו ביום שנועד להכנס אל ״היכל המלך״, שאז הגילוי המלכותי בדרגה גבוהה ביותר, דמלך ביופיו תחזנה עיניך. אך מכל מקום, העובדה – שלצורך המפגש הישיר עם העם, מוכן המלך לוותר על כתרו ובגדי מלכותו ולרדת אל העם, הרי זו הוכחה וביטוי לגודל אהבת המלך את העם, והתגלותו אל העם באה מפנימיותו ועצמותו, ובזה חשיבותו של מעמד זה. וכך גם בנמשל – ברוחניות, הנה, המלך מה״מ הקב״ה, מתגלה לעמו – בנ״י, הן ב״שדה״ – חודש אלול, והן ב״היכל מלכותו״ ־ ראש השנה ויוהכ״פ. ועם היות שדרגת גילויי האורות האלקיים בר״ה ויוהכ׳׳פ – נעלים יותר מהגלויים שבחודש אלול, מכל מקום גילוי עצמותו ית׳ – שלמעלה מגלויי האורות, הוא דוקא בחודש אלול – בחינת ״שדה״, ומתבטא בהתגלות י״ג מדות הרחמים.
(פנימיות 34 – עם הרב ישבעם סגל)