"רבי ישראל בעל שם טוב ואדמו"ר הזקן"
בחדש אלול ירדו לעולם נשמותיהם של "שני המאורות הגדולים", רבי ישראל בעש״ט נ׳׳ע, מייסד תנועת החסידות הכללית בשנת תנ׳׳ח (נח״ת), ושל מייסד תנועת חסידות חב״ד רבי שניאור זלמן מליאדי בשנת תק״ה (קה״ת). שניהם נולדו ביום ח״י באלול.
זהו גם יום התגלותו של הבעש״ט בח״י אלול ה׳תצ׳׳ד, בפקודת מורו ורבו הנביא אחיה השילוני.
גדול היום הזה לכלל ישראל, ולחסידות על כל גווניה בפרט. יום זה הוא הגורם למהפיכה הרוחנית, שהתחוללה ע״י התגלות תורת ושיטת החסידות, אשר הכניסה אור חיות ושמחה של מצוה בכל בית יהודי. זאת יחד עם עומק חכמה בינה ודעת, בהתבוננות ביסודות תורת החסידות, כפי שביאר כ״ק אדמו״ר הזקן, בעל התניא והשו״ע.
נשמה מעירה
אין מדובר כאן בצדיקים ומנהיגים אשר בכורח המציאות עלו ונתעלו להנהגת הכלל, אלא ב"נשמות כלליות" שה' הורידם לעולם לצורך תפקיד מוגדר שלשמו ירדה נשמתם לעולם הזה.
הצדיק רבי פנחס מקוריץ אמר על הבעש״ט: "כי אז היה כלל ישראל בבחינת שינה בדרגה של התעלפות, ובאה נשמת הבעש״ט להעירו".
כשעלה הבעש״ט נ״ע להיכלו של משיח בעליית הנשמה הידועה, ענה המשיח על שאלתו "אימתי קאתי מר?" – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". כלומר: הפצת מעיינות דברי אלקים חיים – תורת החסידות, שגילה הבעש״ט, מכינה את העולם לגאולה.
מספר הרבי הריי"צ ברשימותיו, דברים שנמסרו ע״י רבותינו נשיאנו איש מפי איש עד לבעש״ט ותלמידיו:
ביום הרביעי ח״י באלול תק״ה היה הבעש״ט במצב־רוח מרומם ושמח שהפליא את כל התלמידים, מורנו הבעש״ט נ״ע התפלל בעצמו לפני העמוד, וכולם התפלאו על ניגוני היום-טוב השמחים בהם התפלל מורנו הבעש״ט נ״ע.
הדבר המופלא ביותר, היה כשמורנו הבעש״ט נ״ע לא אמר 'תחנון' ואז הבינו כולם שהיום יום שמחה בלתי רגיל הוא.
אחרי התפילה הזמין מורנו הבעש״ט נ״ע את תלמידיו לסעודת מצוה והיה בשמחה גדולה, ובתוך הסעודה אמר: "ביום הרביעי ניתלו המאורות וביום רביעי זה לסדר 'קומי אורי' – ההפטרה של השבוע – ירדה נשמה חדשה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".
מורנו הבעש״ט נ״ע היה בשמחה גדולה ואמר תורה על הפסוק "זה ינחמנו". הרך הנולד היה האדמו״ר הזקן, רבי שניאור זלמן.
על ידי עבדיו הנביאים
הרמב״ם בהל' יסודי התורה רפ״ז, פוסק: "מיסודי הדת לדעת שהא־ל מנבא את בני האדם".
ב"אגרת תימן" כותב הוא שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח. כלומר, שכהכנה לביאת המשיח נזכה שוב שתחזור נבואה לישראל. הוא כותב על תקופתו, שהיא הזמן שבו תתחיל חזרת הנבואה לישראל כהכנה לגאולה.
באופן מיוחד כהכנה לגאולה שבפתחנו, חלה בזה התקדמות אדירה כאשר חזרה הנבואה לישראל ע״י הבעש״ט וממשיכי דרכו בקודש, כפי שכותב על כך אדמו׳׳ר בעל ה"צמח צדק":
"הבעש״ט ז״ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים פלאי פלאות, ניסים היוצאים מהטבע, אשר היו נראים על ידו, כאשר שמעתי מאאזמו׳׳ר נ״ע, שהוא ותלמידו הרב המגיד ממעזריטש נ׳׳ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה, והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם… וגם מזקני נ״ע ("בעל התניא"), שמענו עתידות קולע אל השערה". ("ספר החקירה" להצ"צ, פ״ח)
משימת חייהם של "המאורות הגדולים" היא הבאת הגאולה השלימה, דבר שמתבטא גם בחזרת הנבואה לישראל שהחזיר ה׳ ע״י שחנן אותם בזאת, כהכנה לגאולה שאז יקויים בכל ישראל "וניבאו בניכם ובנותיכם".
ענין זה הגיע כבר לשיא על־ידי ממלא מקומם של בעל התניא והבעש״ט הק', הוא כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו, שנתגלה כמי ש״ששופט את ישראל" כנשיא נביא ויועץ, כפי שמוכח באופן ודאי, מהניסים אותות ומופתים, נבואות וקיום ברכותיו, במשך שנות דור, ומוסיף והולך גם בימים אלו באופנים פלאיים. מדובר ב"מעשים שבכל יום" ובעובדות מוצקות, שכל מבקש אמת, מתוודע להם באם רק רוצה בכך.
עלינו להבין כי הוראותיו ועצותיו של הרבי – אשר כבר גילה והדריך אותנו כי משימת התקופה היא, הכנה רוחנית לגאולה הקרובה ע׳׳י הוספה מיוחדת בעבודת ה' – הם "דבר ה׳" ממש, כיון שהתקיימו בו דברי התורה: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו" (בהתאם להגדרותיו ההלכתיות של הרמב״ם, (שם) בסימני הנביא).
ובעומדנו לקראת ראש־השנה הבעל״ט, נברך ונתברך שלא נחמיץ את ההזדמנות שניתנה לנו משמים להתכונן כראוי לגאולה, ושנזכה להתעורר לשוב אל ה׳ באותם רגעים נשגבים בהם עומד הוא לשוב אלינו!
(פנימיות 78 אלול ה'תשע"ד – מאת הרב יוסף אברהם פיזם)