התקשרות לנשיא הדור

התקשרות

ההתקשרות הוא מושג שנעשה שגור ונפוץ במינוח זה בבית מדרשה של החסידות מאז התיסדותה ע"י מורנו הבעש״ט נ״ע. ענינה של ההתקשרות היא בעיקרה התקשרות נשמות ישראל ברבי נשיא הדור.

אבל מעין התקשרות זו קיימת גם בין נשמה פרטית לנשמה כללית – גם אם אינה כללית לגמרי כמו נשיא הדור. ואפילו בין נשמה פרטית לנשמה פרטית – אלא שעומדת במדריגה גבוהה ממנה בתורה ועבודה כו'. וכנוסח התפילה שתיקן הוד כ״ק אדמו״ר האמצעי בס׳ מענה לשון: ״…והרבה פעמים נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה״.

אך כאמור עיקר ענין ההתקשרות ואמיתיותה היא התקשרות נשמות ישראל ברבי נשיא הדור שהוא האתפשטותא דמשה בדורו. הצורך בהתקשרות ברבי הוא בשביל ההתקשרות והדבקות בקב״ה, וכדפירשו רז״ל על הפסוק: ״ולדבקה בו״ – וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא ?! אלא, כל הדבק בתלמיד חכם כאלו נדבק בשכינה ממש.

והמשל בזה, הנה, התהוות הבן מטיפת מוח האב השוהה ברחם האם בתשעה ירחי לידה. הרי כל אברי הבן – מראשו ועד צפרני רגליו – נתהוו מטיפת מוח האב, דהיינו, מהות כל האברים הוא מהות מוח האב, שהרי ממנו הם עשויים, אלא שעברו תהליך השתנות בשהייתם ברחם האם במשך תשעה ירחי לידה.

אברי הבן שונים אלו מאלו באיכותם. ההבדל ברמת האיכות של האברים מתבטא בכמות ואיכות החיות המתלבשת בו. ולדוגמא, אינה דומה החיות שבלב לחיות שבצפרניים, ואינן דומים כוחות הנפש המתלבשים בראש לכח המתלבש ברגלים וכיו״ב.

מוח הבן נשאר במהותו כפי שהיה בשרשו – מוח האב, כלומר, חומר מוחי. אבל שאר האברים עברו תהליך של שינוי.

יש מי שהשתנה רק במעט, ונשאר חומר זך ביותר, וישנם אברים שעברו שינוי גדול ביותר, דהיינו, שירדו לדרגת חומר גס מאד, וכמו ציפרניים וכדו׳, וביניהם – כמובן – דרגות ביניים.

הצד השוה שבכל האברים – שכולם חיים. אמנם קיים הבדל בגלויי החיים שבאברים, כל איבר לפי דרגתו, אבל עצם החיים הוא בכולם בשוה. הסיבה לכך היא – היותם של כל האברים מחומר מוח האב, שרק הוא (המוח) כלי מתאים להתלבשות והתאחדות הנפש בו, ולפיכך גם באברים שנוצרו מהמוח – יש חיים, כי במהותם הפנימית והנעלמת נשארו במהות מוח.

אך עובדת היות האברים מחומר המוח בשרשם, אינה מספיקה כדי שיחיו, אלא צריכה להיות התקשרות האברים אל המוח גם בהווה, וזאת ע״י התקשרות האברים במוח הבן, שבמהותו הוא הוא מוח האב בלי שום שינוי. אבל איבר המתנתק ממוח הבן – אעפ׳׳י שנוצר מטיפת מוח האב – לא יחי׳ ח׳׳ו.

וככל המשל הזה כך גם בנמשל – בנשמות ישראל. על בני ישראל נאמר בתורה: ״בני בכורי ישראל׳׳, ״בנים אתם לה׳ א־לקיכם״, שכל בנ״י הם כגוף אחד המורכב מאברים רבים, כי נשמותיהם נמשכים מ״מוח״ האב – אבינו שבשמים, דהיינו, מספירת חכמה דאצילות.

ולפיכך יש בהם חיות א־לקית, הן ברוחניות – אמונה, אהבה ויראת ה', והן בגשמיות – בני חייא ומזוני רויחא המושפעת להם מידו המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה, ולא מהיכלות הקליפה והסט׳׳א ח״ו.

אך כל זה בתנאי שיהיו קשורים ומאוחדים ב׳׳מוח האב״ – חכמתו ורצונו של הקב״ה המאוחדת בעצמותו ית׳, וכמ״ש בזוה״ק שהקב״ה וחכמתו אחד.

ההתקשרות בקב״ה וחכמתו ית׳ אפשרית רק ע״י ההתקשרות ב״מוח הבן״ – ראש בני ישראל שהוא מאוחד בה׳ ית׳, ובאמצעותו מתקשרים בנ״י בקב״ה.

יסוד הדברים בתורה, כמו שאמר משה רבינו על עצמו: ״אנכי עמד בין ה׳ וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה'״.

כי. רק ע״י ההתקשרות האמיתית – האמונה והדבקות – במשה רבינו שהוא ראש בני ישראל, וההליכה בדרכיו ככל אשר יורנו (כי באמונה בלבד לא סגי, וצריך גם לימוד תורתו והליכה באורחותיו), רק כך אפשר לדבק בקב"ה כמבואר לעיל.

עפי"ז יובן הנאמר בתורה אודות מעמד קריעת ים סוף: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״, ואמרו במכילתא כל שישנו בויאמינו במשה ישנו בויאמינו בה׳. דלכאורה, אמונה – הריהי מותרת ומיוחדת רק לה׳ לבדו, וכמו שאומרים בתפילה: ״האדרת והאמונה לחי עולמים^,׳ (בלבד), והכיצד זה שמאמינים במשה שהוא גוף בשר ודם, ילוד אשה ?! ולא עוד אלא שהאמונה בה׳ אפשרית רק ע״י האמונה במשה רבינו…

אלא ההסבר לכך הוא כדלעיל! כי מאחר שמשה – ה"ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה״ – בטל ומאוחד בקב"ה, עד שגם גופו הגשמי זך טהור ודבק בעצמותו ית׳ בבחינת ״מהותו ועצמותו בגוף גשמי״, ולכן גם דיבר ואמר את דברי ה׳ ״מפי עצמו״ (בגוף ראשון) באמרו: ״ונתתי מטר ארצכם גו' ונתתי עשב בשדך וגו'״, וזאת משום ש״שכינה מדברת מתוך גרונו של משה״, ובו באה לידי ביטוי האחדות המוחלטת של ה׳ ית׳, דהיינו, שאין עוד שום מציאות כלל זולת ה' ית׳, כי הוא (הקב״ה) לבדו הוא ואפס זולתו.

וממילא, כל מי שמתקשר – שמאמין ודבק – במשה רבינו, מאמין ודבק בה׳ ית׳.

איתא בזהר, ״אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא״, ש״בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע״ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה׳ ולעבדו בלב ונפש״. ובמיוחד בנשיא הדור – שיש בו גם עצם ולא התפשטות והארה בלבד, וכמאמר הזהר: ״מאן פני אדון דא רשב״י״, וכן בירושלמי: ״והוי׳ בהיכל קדשו דא ר׳ יצחק ב״ר לעזר בכנישתא דקייסרין״.

ולפיכך ע״י ההתקשרות ברבי נשיא דורנו, ולימוד תורתו והליכה בדרכיו, באים לידי אמונה אמיתית בה' ית׳ ולעובדו בכל לב ונפש ומאד.

(פנימיות 61 תשנ"ט – מאת הרב ישבעם סגל)