הסבר נפלא של הרבי על השלבים בגאולת חותנו – הרבי הריי"צ
ג' תמוז הוא היום שבו השתחרר כ"ק מו"ח אדמו"ר [הרבי הריי"צ] (בשנת תרפ"ז־פרז"ת) מהמאסר בבית־האסורים בלנינגרד (ה"שפאלערקע"), בתנאי שיסע מיד לגלות בעיר מקלטו קאסטראמא למשך שלוש שנים.
בשעתו עדיין לא נודע אם זהו דבר טוב וכיצד ישתלשל הדבר, אבל לאחר מכן, ביום י"ב תמוז (שהוא גם יום ההולדת של בעל הגאולה בשנת תר"מ), קיבל שם הודעה שמשחררים אותו, ותעודת החופש תינתן לו למחרת – י"ג תמוז. ואז, כאשר השתחרר לגמרי, התגלה איך שג' תמוז היה ה"אתחלתא דגאולה".
למה לא בבת אחת?
נשאלת השאלה: כיון שהגאולה בי"ב־י"ג תמוז, הייתה נס מהקב"ה, מדוע לא היה זה מלכתחילה נס בתכלית השלימות – שהגאולה השלימה תבוא בבת־אחת? מדוע בפועל זה השתלשל בשלבים: קודם – התחלת הגאולה שהיא – היציאה מבית־האסורים בג' תמוז (אבל, מגלים אותו לגלות), ורק לאחר כמה ימים שלימות הגאולה בי"ב תמוז?
ובוודאי הסדר בזה – שהגאולה באה בשלבים – הוא בהשגחה פרטית, ויש בו טעם. ובפרט שזה קשור עם המאסר והגאולה של נשיא בישראל, ושייך גם לגאולה הכללית של כל בני־ישראל (כפי שבעל הגאולה כותב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה").
תאריך היסטורי
והנה, ביום ג' תמוז – שנים רבות ודורות רבים לפני כן, היה נס נוסף: ביום זה אמר יהושע: "שמש בגבעון דום" ו"וידם השמש גו' עד יקום גוי אויביו" (יהושע י, י"ב-י"ג).
כיון שהכל הוא בהשגחה פרטית ("כתר שם טוב" בהוספות), ובכל שנה חוזרים על עצמם העניינים כפי שהיו בפעם הראשונה ("לב דוד" להחיד"א, פכ"ט), צריכים לומר שבוודאי ישנה שייכות בין שני הניסים שקרו בג' תמוז: "שמש בגבעון דום", והתחלת הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ויש לשאול גם בנוגע לנס זה: מדוע לא היה הנס באופן מוחלט כזה – שבמקום לעצור את השמש (בנס) כדי שיוכלו להילחם (בדרך הטבע) לאור היום – שיהיה ניצחון ניסי בשלימות במלחמה מבלי שיצטרכו להגיע לעצירת השמש?
הנס חודר בטבע
והביאור בזה:
שלימות הכוונה ברוב הניסים היא, שהנס לא יישאר דבר שלמעלה לגמרי מדרך הטבע, אלא שהנס יתקשר ויחדור בטבע, לכל פרטיו.
ולכן, הכוונה בנס ד"שמש בגבעון דום" הייתה – לא לצאת מדרכי הטבע לגמרי – אלא כברוב העניינים, שהנס סייע לניצחון המלחמה: אפילו במלחמה זו, שה' נלחם לישראל, הייתה צריכה להיות ההתלבשות גם בדרך הטבע.
ולכן לא היה זה נס ששלל לגמרי את המלחמה בדרך הטבע (על־ידי יהושע), אלא נס שסייע למלחמה שלהם: ההכנה וההכשרה לניצחון היה על־ידי הנס של "שמש בגבעון דום", אבל זה עצמו לא פעל את הניצחון. לאחרי שהאיר אור היום הטבעי (של השמש) היו צריכים יהושע ובני־ישראל לרדוף ולהילחם עם האויבים בדרך הטבע.
שלבים הכרחיים
ועל־דרך־זה יש לומר גם את ההסברה בנס של ג' תמוז (בשנת תרפ"ז):
ביחד עם זה שהנס של ג' תמוז היה נס שלמעלה מהטבע, הייתה לו השפעה בטבע עצמו, שהוא "הסכים" לנס. כידוע שאותם אנשים שאסרו את הרבי הריי"צ, הם עצמם (בעמדם בתוקפם) נאלצו לשחררו, עד שהיו צריכים לסייע בשחרור והגאולה.
ויש לומר, שלכן לא בא הנס בבת־אחת (בגאולה שלימה), אלא שהתחלק לשלבים בדרך הטבע – בהתאם למצב הצד שכנגד (שהיה בתוקפו), שהם עצמם מצד מצבם ("טבעם") יגיעו להכרה שצריך לשחררו, החל מביטול הגזירה של היפך החיים ר"ל, ותמורת זה להגלותו לעיר מקלטו בקאסטראמא, עד ששחררו אותו לגמרי.
ושינוי זה, מכוחו של בעל הגאולה, נמשך עד ימינו אלו – שרואים בגילוי יותר את ה'פעולה נמשכת' מגאולה זו, בהטבת מצב בני־ישראל שם מכל הבחינות, בימינו אלה.
העולם כמסייע לגאולה
נמצא שהדרך היא, שיש נתינת־כח לעבודה באופן ניסי, וה"שלימות" היא, שהיהודי משתמש בכוחות אלו לזיכוך טבע העולם – על־ידי עבודתו בתוך הטבע.
והנה, יש ששואלים: מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו של "יפוצו מעיינותיך חוצה", ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אומנם זוהי עבודה גדולה ונעלית, אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוענים השואלים – עם העולם!
והמענה על זה הוא: העולם כבר מוכן! כאשר יהודי יעשה את עבודתו כמו שצריך – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה כפי שזה מלובש בכלים של לבושי הטבע – אז הוא יראה איך שהעולם, טבע העולם ואומות העולם מסייעים לו בעבודתו.
ואדרבה – בעולם עצמו רואים את הניסים והנפלאות שמתרחשים בפרט בשנים האחרונות, שהעולם עצמו מסייע לצמיחת הגאולה.
(פנימיות 77 תמוז ה'תשע"ד – מתוך ולפי שיחת ג' תמוז ה'תנש"א)