"עומד אחר כתלנו"…
בתניא, ״אגרת הקודש״, סי״ כ׳׳ד מעורר האדמו״ר הזקן בעל התניא והשו׳׳ע על גודל מעלת העת רצון שבזמן התפילה, והדרך הראויה לנצל עת רצון זו, וזו לשון קודשו:
…״המקום אשר בחר בה מכל היום להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו שהיא עת רצון ולהמצא לדורשיו ומבקשיו ומייחליו… להתבונן ולראות ביקר תפארת גדולתו של מלך מה״מ הקב״ה, הנגלות למעלה בשעה זו וגם למטה, אל החפצים להביט אל כבודו וגדלו, המתעטף ומתלבש בתוך תיבות התפילה הסדורה בפי כל, ומתגלה לכל אחד לפי שכלו ושורש נשמתו… ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, שדרך המלך להיות חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים (עד) אשר כמה וכמה מצפים ימים ושנים לראות עוזו וכבודו.
וכשעלה רצונו להתגלות לכל והעביר קול בכל מלכותו להקהל ולעמוד לפניו להראותם כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, מי שעומד לפניו ואינו חושש לראותו ומתעסק בצרכיו, כמה גרוע וסכל ופתי הוא ונמשל כבהמות נדמה בעיני כל הבריות, וגם הוא בזיון המלך בהראותו לפניו שאינו ספון בעיניו לקבל נחת ושעשועים מהביט אל כבודו ויופיו יותר מעסק צרכיו״ יוצקים הצלחה…
באגרות קודשו, כותב הרבי אודות משל נפלא זה, ומעורר שהוא הדבר ממש, בענין תקופתנו, שנתגלתה בתורת החסידות אשר היא המגלה את יקר תפארת מלך מלכי המלכים הקב״ה, ועל ידי שכל אחד מאיתנו מזכה את הרבים ואת עצמו בלימוד והתבוננות בכבוד המלך ע״י המבואר בפנימיות התורה, הרי כך מתגלה הוא לכל נשמה מישראל, כל חד לפום שיעורא דיליה. כלומר, לפי לימוד והתבוננותו, כפי שהשתדל להשתמש בכוחות אשר חננו השי״ת. מה גם, שבכך מקרבים את הגאולה, אשר אז יתגלה הקב״ה לכל ו״לא יכנף עוד מוריך״.
וזו לשון קדשו של רבנו, בחריפות רבה: …״יעשה טובה לרביים, ועל ידם לקוב״ה ופמליא דיליה, ויתחיל להתבונן איך להפיץ המעיינות חוצה… בה בשעה אשר משיח צדקנו עומד אחר כתלנו, והנשיאים הק׳ משפיעים ויוצקים הצלחה בכל השתדלות קלה מן הקלה… המצב בזמננו זה הוא על דרך המובא ב״אגרות הקודש״ סי׳ כ״ד וכשעלה רצונו להתגלות לכל וכו׳ עי״ש״.
עוד כותב רבינו ומעורר בדברים מלהיבים…״מבלי הבט על כך שידע איניש בנפשיה מעמדו ומצבו, ועל אחת כמה וכמה שרבותינו הק׳ יודעים, הנה בחרו בהם לשלוחים להפיץ זו התורה והדרכותיה בארץ אשר עיני ה׳ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה״.
והמוסר השכל מובן היטב ע״ד מה שנתבאר באגרת הקודש סי׳ כ״ד, אשר בכמה דורות מזמן מתן תורה ועד ימינו אלה, שבהם היו צדיקים ונשמות גדולות וגבוהות ביותר ובכל זאת הנה המלך היה חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים, למרות אשר כמה וכמה מצפים היו לראות עוזו וכבודו. ובדורנו ובזמננו שעלה ברצונו להתגלות ובחר באנשים מיוחדים שהם יגלו אותו לכל ויראו כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, הרי הדוחה בשאט נפש תפקידו זה… הוא…״ עי״ש. (״אגרות קודש״ הרבי מליובאוויטש ח״י אגרת ג׳נב, ואגרת ג׳שנג).
מבואר בחסידות, אשר ההסתכלות בכבוד המלך ו״פקיחת העיניים״, היא ע״י הלימוד והתבונות בתורת ה׳ באמצעות "עיני השכל". כמו כן הוא, בלימוד וההתבוננות בייחודו וסגולתו של זמן זה בו אנו נמצאים עתה, ״ימות המשיח״ שעל סף הגאולה. וכבר נתפרסמו דברי קדשו של נשיא דורנו משיח צדקנו, שהדרך הישרה להביא את הגאולה וביאת המשיח, היא ע״י לימוד עניני המשיח והגאולה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר ובאור החסידות.
זו הדרך, דרך התורה, להתבונן ולראות ביקר תפארת גדולת ה׳ ומשיחו, המתגלה בזמן זה בדברי תורתנו הקדושה הסדורה בפי כל החפצים להביט אל כבודו וגדלו. ובעמדינו לקראת יום ״ג' תמוז״, במלאות חמש שנים ליום בו נכסה משיחנו על מנת להתגלות בנפלאות ה', נוסיף כולנו בהכנות הרוחניות לקראת הגאולה שבפתח, ומיד ממש נזכה להתראות עם הרבי והוא יגאלנו!
(פנימיות 65 תמוז ה'תשנ"ד – מאת הרב יוסף אברהם פיזם)