בארה של מרים
בצאת בני ישראל ממצרים, עת צמאו למים, ציוה ה׳ למשה לקחת את המטה ולהכות בו בצור ויצאו מים חיים, ותשת כל העדה.
האבן הזו שממנה נבעו המים היתה מתגלגלת ומלוה את ישראל בכל מסעיהם.
מים אלו שנתנו לישראל במדבר, באו בזכות מרים הנביאה, ונקראו על שמה – בארה של מרים, וכאשר נסתלקה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה אחרי־כן בזכות משה.
כל נס שנעשה לישראל בגשמיות, יש לו שורש ומשמעות רוחנית, כלומר, הנס נעשה גם בגשמיות וגם ברוחניות.
בהיות בני ישראל במדבר זכו לשלושה ניסים:
א) המן – מזון לבריאות הגוף. ב) ענני הכבוד – שמירה והגנה מפני המזיקים, חום השמש או פגעי המטר, וכן הנחשים והעקרבים.
ג) באר המים-לשתיה.
שלושה דברים הללו במשמעותם הרוחנית, הם כדלהלן:
א) חכמת התורה – המזון לנשמה, בהיות התורה מתלבשת בפנימיות הנפש – בחכמה בינה ודעת, בדוגמת המזון הגשמי המתלבש ומתעכל במעיים.
ב) אותיות התורה – האור האלקי האיו־סופי שבתורה, שהוא מעל ומעבר ליכולת הקליטה וההשגה שבנפש, ובלשון החסידות – "אור מקיף", שענינו להגן ולשמור את הנשמה מפני החיצונים־ המזיקים.
ג) המים שבתורה – "אין מים אלא תורה" (בבא קמא פ"ב ע״א), והיא הסגולה שבתורה לרדת אל הנמוכים ביותר אפילו אל הילדים הקטנים, והיינו, שגם מעט התורה שלומדים קטני ההשגה בתפיסתם המצומצמת – תורה היא, ועוצמת קדושתה העצמית שוה לקדושת התורה של גדולי התורה, וכמארז״ל: מה מים יורדין למקום נמוך כך התורה ירדה וכו׳ (תענית ז' ע"א (בשינוי לשון), וראה תניא פרק ד'), ירידת התורה אל הנמוך ביותר.
שלושה ניסים אלו באו בזכות שלשת הצדיקים, המן בזכות משה, ענני הכבוד בזכות אהרן, והבאר בזכות מרים.
הקשר של המים אל מרים דוקא, משום שהמים – אעפ׳׳י שאינו מזון (וההוכחה לכך, שהרי אין מערבין ברשויות השבת – במים), מכל מקום, הוא חיוני להובלת והחדרת המזון לכל חלקי הגוף, דהיינו, התפשטות החיות הנוצרת מהמזון אל כל חלקי הגוף – גם הרחוקים והנמוכים ביותר, וכך מרים פעלה והשתדלה להביא את ההשפעה הרוחנית – גם אל הקטנים ביותר.
ועפ״י המבואר לעיל, הנה, בהשפעות הרוחניות לישראל, היתה המשכת השפע בשלושה:
א. השפעה בפנימיות – החכמה והשכל שבתורה, היא המזון לנשמה כנ״ל.
ב. השראה אלקית בבחינת מקיף – ע"י אותיות התורה המעוררים את היחידה שבנפש – בחינת מקיף להגן מכל פגע שמבחוץ.
ג. המשכת שתי השפעות אלו לכל ישראל – גם אל הקטנים והרחוקים ביותר, ולזה צריך את כח ההתפשטות והירידה שבתורה, בחינת "מים" שבתורה, וכמ״ש "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נ"ה א').
פעולה זו תואמת את דמותה של מרים – היא פועה הנזכרת בתורה – מהמילדות העבריות, שהיתה מטפלת ומחיה את התינוקות שנולדו במצרים, היינו, השפעת חיים לקטנים והנמוכים ביותר.
השורש הרוחני בעולמות העליונים ל"בארה של מרים", היא ספירת המלכות הנובעת ונמשכת תמיד מלמטה למעלה בבחינת העלאת מ׳׳ן (מים נוקבין) לעורר המשכת אלקות בפנימיות בבחינת אור הקו כמבואר באריכות בתורת החסידות.
מקורות לעיון: לקו׳׳ש ח"ב 331. תו״א תולדות כ' ע״ד. לקו״ת חוקת ס"ד ע״ג.
(פנימיות 70 י"א ניסן ה'תשס"ד – מאת הרב ישבעם סגל)