אסתר המלכה

חיל רגלים שושן
מאת לא ידוע – Jastrow (2005), נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=282642

אסתר בת אביחיל משבט בנימין, היתה בפרס בתקופת גלות בבל, ועפ״י גזירת אחשורוש נלקחה מבית מרדכי הצדיק – דודה, אל בית המלך למלוך תחת ושתי. שמה העברי של אסתר – הדסה, ונקראה אסתר בפרסית.

אסתר היא מזרע שאול המלך, ובאה לתקן את הקלקול שנגרם בידי שאול, ע״י השארתו בחיים של אגג מלך עמלק.

התיקון היה בכך, שאסתר הביאה לתלית המן האגגי ומחית עמלק.

אסתר פעלה מתוך מחשבה עמוקה מתוך כונה להביא למפלת המן האגגי, ובאופן שיביא עמו למפלתם של כל שונאי ישראל. ואם אמנם עשתה הכל מעצמה בלי עצת מרדכי, אך בטח בה לב מרדכי, שאסתר הצדקת – ״עקרת הבית״ – ביתו של הקב"ה שהוא העולם שברא ה' ״בודאי לא תעשה דבר שלא כהוגן ח"ו״.

ולכן, לצורך מפלת המן עשתה סעודה פעמיים, והזמינה את המן אליהן, עד שהגביהה את מעמדו של המן וקרבתו למלכות, דבר שעורר את קנאת אחשורוש, והביא למפלתו, כמארז״ל: "כד אריה וארייתא קיימי – ווי למאן דעבר בינייהו".

ומאחר שהמן היה זה שהוביל את מהלכי השטנה והגזרות של אויבי ישראל נגד היהודים, הנה, במפלתו – נפלו גם כל שונאי ישראל וגזרותיהם, ו״נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״[1].

אסתר המלכה פעלה מתוך מסירות נפש למען הצלת עם ישראל, ואעפ״י שבהיותה בארמון המלך היתה בטוחה מכל סכנה, וגזירת המן לא חלה עליה, ואף היתה יכולה לשער ש״ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר״[2], ואין צורך לכאורה שהיא דוקא – תסכן עצמה למען הצלת ישראל. אך אסתר לא חשבה כלל על טובתה האישית, וסיכנה את עצמה למען הצלת ישראל, ולכן זכתה שהמגילה נקראת על שמה – ״מגילת אסתר״.

כך גם אופן פעולתה היתה באופן של מסירות נפש, ולדוגמה – העובדה שצמה יחד עם כל ישראל שלושת־ימים לילה ויום, כדי לבטל את הגזירה מלמעלה.

אעפ״י שלצורך בואה אל המלך בכדי לבקש ממנו על עמה, היתה צריכה למצוא חן בעיניו, ובמיוחד כאשר לא נקראה אל המלך זה שלושים יום, והצום בודאי לא סייע לה לשפר את הופעתה, וסיכן את שליחותה, ומטעם זה, גם עפ״י הדין היתה פטורה מהצום (וכמו אנשי המלחמה המצילים את ישראל מיד צר, שפטורים מכל צום).

אך מכיון שאסתר ידעה שהגזירה באה מהשמים ־ בגלל ההתבוללות בקרב הגויים, והתקנה לזה היא בעיקר – החזרה בתשובה, שדוקא ע״י זה תתבטל הגזירה למטה, לכן לא התחשבה עם מהלכי הטבע, ועסקה בצום ובתשובה, ועי״ז הביאה ישועה לישראל. מטעם זה גם תענית התשובה שנקבעה אז, נקראת על שמה – "תענית אסתר".

פעולתה של אסתר תוכננה גם עפ״י המהלכים הרוחניים במלחמת הקדושה נגד קליפת עמלק. הקליפה שואפת להדמות לקדושה – "כקוף בפני אדם״, ולפיכך רצה המן – שהיה משרש עשו – להגביה עצמו כנשר בגסות הרוח והתנשאות, להדמות לקדושה ולהפיל גורל לפני המן.

בדוגמת הגורל שנעשה במקדש ביום הכיפורים, שענינו גילוי עליון ממקור שלמעלה מטעם ודעת – בחינת עצמותו ית' שמשם נפעל – שזדונותיהם של ישראל נהפכים לזכויות.

וכך חשב המן, אף הוא, להגיע ולקבל יניקה ממדריגה זו הנקראת ״גורל״ – למעלה מטעם ודעת, מתוך חישוב שבלי טעם ודעת – אין שום סברה מחייבת לזכותם של ישראל, ואפילו יעשה אדם תשובה, אין לזה ערך, ואינו תופס מקום למעלה, וממילא אין זה מחייב את עליונתם וחשיבותם של ישראל. ומצד זה יוכל לבצע את זממו השטני היל״ת.

גם השם הניתן לימים אלה – ״פורים״, על שם הפור – הוא הגורל, ונאמר בלשון פרסית – שפת הגויים, בגלל ההעלם והסתר האלקי בהיותם בגלות.

ונקרא ״פורים״ – בלשון רבים, שהם שתי בחינות ב״פור״, פור דהמן מהקליפה, ופור הוא הגורל דקדושה – שהיה במקדש. וע״י הנס נהפך הפור דקליפה לפור דקדושה.

זו גם הסיבה שהמן הכין עץ גבוה חמישים אמה, שענינו ברוחניות חמישים אמה דטומאה – דקליפה דבריאה, שהם כנגד חמישים אמה של מרדכי – הקדושה, שהם נ' שערי בינה שנבראו בעולם. ורצה המן לתלות את מרדכי, ולקחת את חיות מרדכי דקדושה אל בית המן ח״ו.

ולזאת עשתה אסתר סעודה, וקרבה את המן בתכלית הקירוב, כאשר המשמעות הרוחנית של קירוב זה – כדי להגביה ולקרב את המן (הקליפה) קרוב מאד אל הקדושה, ואז תהיה מפלתו מאליו, כי הקליפה לא תוכל לקבל מהקדושה חיות ויניקה גדולה כל כך ולהשאר במעמדה כישות ודבר בפני עצמה, היינו, מציאות עצמית חזקה בעלת עוצמה, כי זה אפשרי רק כשהוא מרוחק מהקדושה, וכל מה שהוא יותר קרוב אל הקדושה – מתבטל מאליו ״כהמס דונג מפני אש״3.

אולם כשראתה בסעודה ראשונה שהוא עדיין עומד בתוקף ישותו, עשתה סעודה שניה, עד שהגביהה את המן וקרבתו אל הקדושה יותר, ואז היתה מפלתו, שפני המן חפו.

עם היות שפעולתיה של אסתר היו מכוונות למלחמה רוחנית בכוחות הטומאה של עמלק, אך מכל מקום, עיקר חלקה של אסתר בהצלת ישראל מגזירת המן, היה התעסקות בעשית כלים ונקיטת אמצעיים טבעיים – לביטול הגזירה, כמו בואה לפני המלך, הזמנת המלך והמן אל המשתה וכו'. בעוד שעיקר עיסוקו של מרדכי בביטול הגזירה, היה לעורר את ישראל בתשובה וכו'.

כמו כן קיים גם הבדל בין מרדכי ואסתר בעיקר המטרה שהציבו להם; בעוד שמרדכי שם דגש בהצלת נשמתם של ישראל, הרי אסתר נאבקה על הצלת גופם של ישראל וביטול הגזירה – ״להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים״4 ח״ו. ולכן לא הסתפקה אסתר עם קביעת ימי הפורים כימי זכרון בלבד, אלא בנוסף לכך ש״שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות״5, הוסיפה אחר כך עוד – ״כתבוני לדורות״6.  והיינו קיום הפורים בגשמיות – ע״י כתיבת המגילה וקריאתה בפועל.

מקורות לעיון: מגילת אסתר ומפרשיה, תו״א דצ׳׳ג ע׳׳ד, לקו"ש ח״ו 377,376,191 חט״ז.

[1] אסתר ט.א׳ [2] שם ד' י"ד, [3] תהילים ס"ח ג׳, [4] אסתר ג' י"ג [5] מגילה ז' ע"א [6] שם

 

(פנימיות 52, אדר ה'תשנ"ח – מאת הרב ישבעם סגל מתוך ספר ״ערכים בחסידות״ )