״ביאורים לפרקי אבות" מאת הרבי מליובאוויטש

נחלת הכלל
{מספר שורות מכתב יד קאופמן: מסכת אבות, משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו'. כתב-היד, שנחשב לאחד מכתבי-היד החשובים ביותר של המשנה -נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1559530}

כ״ק אדמור הזקן נ״ע פוסק ב״סידור״ שלו: ״נוהגין לומר פרקי אבות, פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה… ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ״. בעבר הבינו רבים מחסידי חב״ד (ואולי מרביתם) שפשטות לשונו של אדמו״ר הזקן מוכיחה כי דעתו כפי המנהג הראשון (כהכנה למתן-תורה). אך זה שנים שהרבי קבע והכריע שהמנהג של אמירת פרקי אבות הוא לכל שבתות הקיץ.

בשנים האחרונות קבע הרבי שלפחות משנה אחת מן הפרק של השבוע יש ללמוד בעיון. דומה שבכך מתכוון הרבי לצאת ידי חובת גירסה אחרת שהוא עצמו הואיל לציינה בהערותיו – מספר הפרדס לרש״י וסידור רב עמרם גאון – ששם נאמר ״ללמוד פרקי אבות בשבת״ (ולא ״לומר״, כגירסת אדמו״ר הזקן), שמקורה, כמצויין בהערות הנ״ל, באבודרהם ובטור.

הרבי נוהג בהתוועדויותיו זה שנים רבות לבאר משנה אחת או יותר מן הפרק הנלמד באותה שבת. במהלך שיחות קודש אלה התברר כי יש לרבי שיטה עקבית מסויימת בלימוד פרקי אבות, שיטה הכוללת מספר הנחות יסוד. ההנחה הבסיסית היא על פי מאמר חז״ל: ״האי מאן דבעי למיהוי חסידא … לקיים מילי דאבות״. נמצא כי במסכת אבות באות רק ההוראות שעניינן מדת החסידות, כלומר ־ לפנים משורת הדין. שהנחה זו מחייבת התייחסות לכל פרט שבמסכת אבות ומציאת הקשר בינו לבין ״חסידות״. בדרך זו אכן נוהג הרבי לבאר את מאמרי המסכת, וזאת באופנים שונים. שורה נוספת של הנחות מחייבת הבנה מיוחדת בדברי המסכת, וכל זה משתזר בביאוריו של הרבי בשיחות הקודש על פרקי אבות, המגיעות לכמויות עצומות כדרכו בקודש לאוי״ט.

בשנת תשמ״ב הו״ל ה״ועד להפצת שיחות״ ספר ״ביאורים לפרקי אבות״, הכולל תימצות הביאורים הנ״ל בדרך מסויימת (המשאירה רק את נקודת הביאור שבשיחות הקודש, מבלי להכנס למרחק השקו״ט וכו׳). הספר נערך ע״י הרב אלתר אליהו הכהן פרידמן, משלוחי הרבי לעיה״ק צפת ת״ו, אשר איתמחי גברא בליקוטיו הנפלאים בתחומים רבים ומגוונים, וסייע בידו הרב אריה לייב קפלן, מייסד ומנהל מוסדות חב״ד בצפת ת״ו. לספר הוקדם מבוא המפרט את שיטת הרבי וכן את דרכי עריכת הספר, ובסוף הספר נוספו – שיחות ומכתבים וכו׳ הקשורים לפרקי אבות וכן הדרן על מסכת אבות משיחת י׳ שבט תשל״ט.

אחרי המהדורה הראשונה יצאה שניה, והשלישית – שבה נוספו הביאורים שנאמרו לאחר הופעת הספר הראשון – יצאה לאור בשנת תש״נ. מהדורה זו מונה כ – 440 עמודים.

(פנימיות 8)